ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים
מגיד שמונין ליציאת מצרים.
וכן הוא אומר: בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, אין לי אלא חדשים.
שנים מנין?
ת"ל: בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים.
אין לי אלא באותו הפרק.
בפרק אחר מנין?
ת"ל: בשנת הארבעים לצאת בני ישראל.
כל אלו עד שלא נכנסו ישראל לארץ.
משנכנסו ישראל לארץ מנין?
ת"ל: ויהי בשמונים שנה וגו'.
כל אלו עד שלא נבנה הבית.,
משנבנה הבית (מנין?
ת"ל): ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית ה'.
לא רצו למנות לבנינו, ימנו לחרבנו, שנאמר: אחרי אשר הוכתה העיר.
לא רצו למנות לעצמם, ימנו לאחרים, שנאמר: בשנת שתים לדריוש בשנת שתים לנבוכדנאצר.

וכן הוא אומר: אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'.
וכן הוא אומר: תחת אשר לא עבדת וגו', לא רציתם להשתעבד לשמים, הרי אתם משתעבדים לפני גוים ערביים.
לא רציתם לשקול שקלי שמים בקע לגלגולת, הרי אתם שוקלים ט"ו שקלים במלכות אויביכם.
לא רציתם לתקן את הדרכים ואת הרחובות לעולים לבית הבחירה, הרי אתם מתקנים את הבורגנות העולים לצרכי המלכים.

וכן הוא אומר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויביך בשנאה.
תחת אשר לא עבדת את ה' מלובש, ועבדת את אויביך בערום.
תחת אשר לא עבדת את ה' מרוב כל, ועבדת את אויביך בחוסר כל.
מאי חוסר כל?
שנטלה דעת מהן ובחוסר תורה מהן.

תניא:
מנין למלכים שאין מונין אלא מניסן?
דכתיב: ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל.
מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים, מה יציאת מצרים מניסן אף מלכות שלמה מניסן.

ר' אליעזר אומר:
ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו.
מאי שני?
לאו שני בחדש שמונין בו למלכותו.

מתקיף לה רבינא:
אימא שני בחדש?
א"כ שני בחדש בהדיא הוה כתיב.

ואימא שני בשבת?
אמר רב אשי:
חדא דשני בשבת לא אשכחן דכתיב.
ועוד, מקיש שני בתרא לשני קמא.
מה קמא חדש אף בתרא חדש.

בחדש זיו
אמר ר' יהושע:
מנין שבניסן נולדו אבות?
שנאמר: בחדש זיו שבו נולדו זיוותני עולם.

ר' אליעזר אומר:
מנין שבתשרי נולדו אבות?
שנאמר: ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים, ירח שנולדו בו איתני עולם. מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפא הוא?
דכתיב: והאיתנים מוסדי ארץ.

ואידך נמי, הא כתיב: ירח האיתנים?
התם דתקיף במצות.

ואידך נמי הא כתיב בחדש זיו?
התם דאית להו זיוא לאילני.

דאמר רבי יהודה:
האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אילני דמלבלבי אומר:

ברוך שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות.

והבית אשר בנה המלך שלמה
ר' חייא נפק לקרייתא רמו ליה קראי אהדדי.
כתיב: והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו.
וכתיב: ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו?
לא הוה בידיה,
אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה: ההוא משפת כרובים ולמעלה קא חשיב.

ומאיקא משמע לן?
הא קא משמע לן דלמטה כלמעלה, מה למעלה אינו משמש כלום, אף למטה אינו משמש כלום.

דאמר ר' לוי:
דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה.

תניא נמי הכי:

ארון שעשה משה במדבר יש לו עשר אמות לכל רוח ורוח.

אמר ר' ינאי אמר שמואל:
כרובים בנס היו עומדים, שנאמר: וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו עד קצות כנפיו.
וכתיב: ולפני הדביר עשרים אמה אורך,
גופייהו היכי קיימי?
אלא שמע מינה בנס היו עומדים.

כיצד הם עומדים?
ר' יוחנן ור' אלעזר,
חד אמר:
פניהם איש אל אחיו.

וחד אמר:
פניהם אל הבית.

מאן דאמר: פניהם איש אל אחיו, דכתיב: ופניהם איש אל אחיו.
ומאן דאמר: פניהם אל הבית, דכתיב: ופניהם אל פני הבית.
ולמאן דאמר: ופניהם איש אל אחיו והא כתיב ופניהם אל פני הבית?
לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

ולמאן דאמר: פניהם אל פני הבית והא כתיב: ופניהם איש אל אחיו?
דהוו מצדדי אצדודי.

כדתניא אונקלוס הגר אומר:
כרובים, מעשה צעצועים היו ופניהם מוצדדים כתלמיד הנפטר מרבו.

והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו
וכתיב: קומת הכרוב האחד עשר באמה.
מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש עומדים, אף משכן כרובים בשליש היו עומדים.

משכן כמה הוי?
עשר אמות, דכתיב: עשר אמות אורך הקרש.

כמה הוו להו?
שתין פושכי.

תלתייהו כמה הוו?
עשרין פושכי, דל תשעה דארון וחד דכפורת, פשו להו עשרה פושכי, וכתיב: והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה.

ויעש לבית חלוני שקופים אטומים
אמר רבי אבין הלוי:
את מוצא מי שבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ.
למה?
שיהיו שואבות אור.
אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים.
למה?
שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם.

וכן הוא אומר:
והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא בית המקדש, שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. האור יוצא מתוך ביתי ואני צריך אורה?!
לפי שנאמר: ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך, לא בשביל שאני צריך אורה, אלא בשביל להאיר לך.

ויקחו אליך שמן
ראה מה כתיב?
מחוץ לפרכת העדות לא הייתה המנורה צריכה להינתן אלא לפנים מן הפרכת אצל הארון והיא נתונה חוץ לפרוכת.
להודיעך שאינו צריך אורה.

כיוצא בו: בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מנורה ושולחן הוא נותן המנורה בשמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן, אלא המנורה הייתה נתונה מימינו של שולחן.
להודיעך שאינו צריך אורה אלא הקב"ה אורו של ישראל, שנאמר: כי אתה נרי ה'.

אמר ר' יוחנן:
העין הזו לבנה והשחור באמצע, מהיכן היה צריך לראות לא מתוך הלבן ואינו כן, אלא רואה מתוך השחור ועל אור עיניך אי אתה יכול לעמוד ואתה מבקש לעמוד על דרכו?!
הרי אינו צריך אורה.
למה?
מי שנתון בחשך רואה מה שבאור ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחשך, אבל הקב"ה רואה מה שבחשך.
אמר דניאל: הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא וגו'.

אמר ר' יהודה ברבי אלעאי:
השמש נתון בתוך תיקו, שנאמר: לשמש שם אהל בהם.
ובתקופת תמוז יוצא מתוך תיקו לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו.
למה?
שהוא קשה באורו.
אמר הקב"ה: בבריה שלי אי אתה יכול להסתכל ואני צריך אורה משלך?!
ולמה אמרתי לך?
להאיר לך לעולם הבא ולהחשיך לעובדי אלילים, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.

היציע התחתונה חמש באמה
מאי יציע?
הכא תרגומו: אפתא.

רב יוסף אמר:
בדקא חלילא.

תני רב יוסף:
שלשה שמות יש לו:
צלע,
תא,
יציע.

יציע, דכתיב: היציע התחתונה.
צלע דכתיב: והצלעות צלע אל צלע.
תא דכתיב: והתא קנה אחד אורך.

והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה
והבית כשהיה נבנה אין כתיב כאן אלא בהיבנותו, מאיליה הייתה המלאכה נבנית ופורחת ועולה.

אבן שלמה מסע נבנה
אמר ר' ברכיה:
הייתה האבן נוסעת מעצמה ועולה ונבנית, הוא ששלמה אמר: בנה בניתי בנין בנוי בניתי.
ואם תמיה אתה על הדבר, לצדיק אחד עושה הקב"ה כן והייתית אבן חדה ושומת על פום גובא.

ומהיכא היה להם בבבל?
רבותינו אמרו:
מארץ ישראל נתגלגלה ובאה לשעה קלה.

אמר ר' הונא בשם ר' אסי:
הכל מסייעין את המלך אפילו הרוחות אפילו המזיקין.

רבי חנינא בן דוסא ראה בני עירו שהיו מעלין נדרים ונדבות לירשלים, אמר: הכל מעלים ואני איני מעלה?!
יצא לעיר וראה אבן אחת וכתתה וסדקה ואמר: עלי להעלותה לירושלים.
נזדווגו לו חמשה בני אדם, אמר להם: מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים?
אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים את אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו, נתן אצבעו עימהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם את הסלעים ולא מצאם נכנס ללשכת הגזית ואמרו לו: שמא מלאכי השרת היו?
וקראו עליו: חזית איש מהיר במלאכתו.

שנו רבותינו:
משחרב בית המקדש בטל השמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק, שנאמר: והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, הדברים ככתבן, דברי רבי יהודה.

א"ל רבי נחמיה:
שמיר למאי אתא?
מיבעי ליה לכדתניא:
אבנים הללו אין כותבים עליהם בדיו, משום שנאמר: פתוחי חותם.
ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר: במלאותם, אלא כותבים עליהם בדיו ומראה להם שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן, כתאנה הזאת הנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום וכבקעה הזאת שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום.

שנו רבותינו:
שמיר זה ברייתו כשעורה, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו.
במה משמרים אותו?
כורכים אותו בספוגים של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מלאה סובי שעורים.

מי הביא את השמיר לשלמה?
הנשר הביאו מגן עדן, שנאמר: וידבר על (החיה) [הבהמה] ועל העוף, שאמר להם היכן השמיר קבוע והלך הנשר והביאו.

אמר להם שלמה לרבנן:
היכי אעביד?
אמרו לו: איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד,
אמר להון? היכא אשתכח?
אמרו לו: אייתי שדה ושדתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי ומגלי לך.
אייתי שידא ושדתין כבשינהו אהדרי.
אמרין: אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע.
אמר להון: היכא איתיה?
אמרו ליה: איתיה בדוכתא פלגיא, כריא ליה בירא ומליא מיא ומכסייא בטינרא וחתימא בגושפנקיה, וכל יומא סליק לרקיעא וגמר מתיבתא ונחית לארעא והדר סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל ליה.
שדריה לבניהו בן יהוידע ויהב ליה עזקתא דחקיק עליה שם ושולשלתא דחקיק עלה שם וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא, אזל כרא בירא מתתאי ושפינהו למיא וסתמינהו בגבבי דעמרא וכרא בירא לעיל ומלייה חמרא וסליק ויתיב באילנא, כי אתא סייריה לגושפנקיה גלייה אשכח חמרא.
אמר: כתיב לץ היין חומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם.
וכתיב: זנות ויין ותירוש יקח לב
לא אישתי, כי צחי אמר: לא סגי דלא תשתי, אמר: ויין ישמח לבב אנוש שתא ורוא וגנא.

נחית אתא בניהו, שדא ביה שושילתא, כי אתער הוה קא מפרזל.
אמר ליה: שמא דמרך עלך, כי נקיט ליה ואתי, מטא דיקלא חף ביה שדייה, מטא לביתא שדייה, מטא גבי כובא דההיא ארמלתא נפקא איהי חננא ליה, כסף לקמותיה איתבר ביה גרמא, אמר: היינו דכתיב: ולשון רכה תשבר גרם, ההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסקיה באורחא.
חזא החוא רויא דהוה קא טעי אסקיה, חזא חדותא דהוו קא מחדו בכה.
שמע לההוא גברא דהוה אמר לאושכפא: עביד לי מסאני לשב שני, חאיך.
חזא קסמא דהוה קסים, חאיך.
כי מטא להתם לא עיילוה לגבי שלמה עד תלתא יומי, יומא קמא אמר להו:
אמאי לא בעי לי מלכא לגביה?
אמרו ליה: אנסייה משתיא.
שקיל לבינתא אותיב אחברתה אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להון: הכי אמר לכו הדור אשקיוה, למחר אמר להו: אמאי לא בעי לי מלכא?
אמרו ליה: אנסייה מיכלא.
שקל לבינתא מחברתה אותבה אארעא.
אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להון: הכי אמר לכו: נגודו מיכלא מיניה, לריש תלתא יומי אתא לגביה, שקל קניא ומשח ארבע גרמידי שרא לקמיה.
אמר ליה: מיכדי כי מית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ארבע גרמידי השתא כבשת לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי?
אמר ליה: לא בעינא מינך מידי, בעינא למיבנייה לבית מקדשא וקא מיבעי לי שמירא.
אמר ליה: לדידי לא מסר לי לשרא של ים מסור ליה, ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבעותה.

ומאי עביד ביה?
ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח ליה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט ומייתי ביזרני מאילני ושדי התם והוי ישוב, והיינו דמתרגמינן "נגר טורא.
בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפיוהו לקיניה בזוגייתא חוורתא.
כי אתא בעי למיעל ולא מצי, אזל אייתי שמירא אותביה עילוה. רמא ביה קלא, שדייה שקליה. אזל חנק נפשיה אשבועתיה.
אמר ליה בניהו: מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דקא טעי אסיקתיה לאורחא?
אמר ליה: מכרזי עליה בשמיא דצדיק גמור הוא ומאן דעביד ליה נייח לנפשיה זכי לעלמא דאתי.

ומאי טעמא כי חזיתיה לרויא דקא טעי אסיקתיה לאורחא?
א"ל: דמכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא, ועבדי ליה נייח נפשא כי היכי דלילכליה לעלמיה.

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית?
קא בעי מימת גברא בגו תלתין יומין ובעית למנטר ליבם קטן תליסר שנין.

מאי טעמא כי שמעת לההוא גברא דאמר לאושכפא עביד לי מסאני לשב שני חיכת?
אמר לה ההוא שבעה יומי לית לה, מסאני לשב שני בעי.

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים חייכת?
א"ל: דהוה יתיב אבי גזא לקסום מאי דאיכא תותיה. שהייה גביה עד דבנא למקדשא.
לסוף מלכותא דשלמה, יומא חד הוה קאים לחודיה, אמר: כתיב: כתועפות ראם לו ואמרינן: כתועפות אלו מלאכי השרת.
ראם אלו שדים.
מאי רבותיכו מינן?
אמר ליה: שקול שושילתא מינאי והב לי עזקתך ואחוי לך רבותא.
שקל לשושילתא מיניה ויהב ליה עזקתא.
בלעיה אותביה לחד גפא ברקיעא וחד גפא בארעא, פתקיה ארבע מאה פרסי. על ההיא שעתא אמר: מה יתרון לאדם בכל עמלו.
והיה מחזר על הפתחים, כל היכא דמטא אמר: אני קהלת הייתי מלך.
כי מטא לגבי סנהדרין אמרי: מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך.
מאי האי?
אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה?
אמר להו: לא.
שלחו לה למלכותא: קא אתי מלכא לגבייהו?
שלחו להו: אין, קא אתי.
שלחו להו: בדקו בכרעיה ואמרו להו: במוקי קא אתי, וקא תבע להו בגדותיהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה.
אתיוה לשלמה יהבו ליה עזקתא דחקיק עליה שם ושושילתא דחקיק עליה שם. כד עייל חזייה פרח, ואפ"ה הוה לי בעתותא, והיינו דכתיב: הנה מטתו שלשלמה וגו'.

רב ושמואל:
חד אמר:
מלך והדיוט.

וחד אמר:
מלך והדיוט ומלך.

ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית
בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע.

ומה אני מקיים לא תבנה אתהן גזית?
בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש קדשים גזית.
שהיה בדין: ומה מזבח הקל אסור לבנות בו גזית, היכל וקדש הקדשים חמורים אינו דין שיהא אסור לבנות בהם גזית?
תלמוד לומר: לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים.

מכאן היה ר"ש בן אלעזר אומר:
המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אינו דין שיניף המקצר על המאריך.

רבן יוחנן בן זכאי אומר:
הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה, אבנים שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.

והרי דברים ק"ו:
ומה אם אבני המזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שהם מטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, ובין איש לאיש, בין עיר לעיר ובין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.

הבית הזה אשר אתה בונה וגו',
אחיה השילוני אמר לשלמה: הבית הזה אשר אתה בונה, ולבסוף אמר לו: יען אשר הייתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וגו'.

הוא ההיכל לפני
שכל הפונים פונים בו.

שנו רבותינו:
סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים, שנאמר: והתפללו אל ה'.
היה עומד בחוצה לארץ, יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר: והתפללו אל ה' דרך ארצם. היה עומד בארץ, יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: והתפללו אל ה' דרך העיר.
היה עומד בירושלים, יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: והתפלל אל הבית הזה.
היה עומד אחרי בית הכפרת, יראה את עצמו כאלו עומד לפני הכפרת, נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח, בדרום מחזיר פניו לצפון, בצפון מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מתפללין לאביהם שבשמים.

אמר ר' אבין ואיתימא ר' אבינא:
מאי קרא כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות?
תל שכל פיות פונות אליו.

הוא ההיכל לפני
אמר ר' יהושע בן לוי:
שכל הפונים פונים בו.
בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונות אליו ומתפללים בברכות.
בונה ירושלים (בק"ש) [בבהמ"ז]
פורס סוכת שלום וגו' (בברכת המזון) [בק"ש],
מנחם ציון בבנין ירושלים.

ובשנה האחת עשרה בירח בול
מהו בירח בול?
(ב) שבוללים לבהמה מתוך הבית.

דבר אחר:
מהו בירח בול?
בירח שהארץ עושה בולין בולין.

דבר אחר:
מהו בירח בול?
בירח מבול חסר מ', כנגד ארבעים יום, שאע"פ שנשבע הקב"ה: כי מי נח זאת לי, אעפ"כ מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום, לפיכך כתיב חסר מ', כנגד ארבעים יום שפסקו.
משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול (ג) י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר: לא בנה של בת שבע הוא, היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו?
והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי.

ולמה קורא אותו ירח האיתנים?
שנולד בו אברהם, שנאמר: משכיל לאיתן האזרחי.
וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש, אמר הקב"ה: עכשיו נשלמה המלאכה, שנאמר: ותשלם כל המלאכה, ועל זה נאמר: עמקו מחשבותיך.
וכן אתה מוצא במלאכת המשכן.

אמר ר' חנינא:
בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: ביום הראשון באחד לכחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו?
והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב: לושי ועשי עוגות.
ואמרו לו: שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה.
אמר הקב"ה: עלי לשלם.
מה שלם לו הקב"ה?
חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו.