אז יקהל שלמה את זקני ישראל.
ואומר: ויקהלו אל המלך שלמה.
מלמד שאין השכינה שורה אלא בקהל.

וכן הוא אומר: וירא כל העם וירונו.
ואומר: וירא כל העם ויפלו על פניהם.
וכן הוא אומר: כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם,
ואומר וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים,
וכן הוא אומר: במקהלות ברכו אלהים.

אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד מנשה ועל אותה שעה הוא אומר: צאינה וראינה.
ביום חתונתו אלו המלואים.
וביום שמחת לבו בגמר בנין בית העולמים.

ויאריכו הבדים
שנו רבותינו:
כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית חוץ מארון שארכו לרחבו של בית, שנאמר: ויאריכו הבדים.

יכול לא היו נוגעים בפרוכת?
ת"ל: ויראו.

אי ויראו יכול יהו מקרעין בפרוכת ויצאו לחוץ?
ת"ל: ולא יראו.

הא כיצד?
דחוקין ובולטין בפרוכת ודומין לדדי אשה, שנאמר: צרור המור דודי לי בין שדי ילין.

ומנין דבדים לפותיא דארון הוו יתבי דילמא לאורכא דארון הוו יתבי?
אמר רבי יהודה:
תרי גברי באמתא ופלגא לא מתסגן.

ומנא לן דארבעה הוו דרי להו?
דכתיב: ונסעו הקהתים תרי, נושאי המקדש תרי.

מאי ויהיו שם עד היום הזה?
מלמד כשגלו ישראל לא גלה ארון עימהם אלא ארון במקומו נגנז, שנאמר: ויהיו שם עד הים הזה. כמער איש וליות.

אמר רבא בר שילא:
כאיש המעורה בלויה שלו.

אמר ריש לקיש:
בשעה שנכנסו אויבים להיכל מצאו כרובים המעורים זה בזה, הוציאום לשוק אמרו: ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו, מיד הזילום, שנאמר: כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה.

ויביאו את ארון ה' מביתו ויציגו אותו וגו' ויתן לפני ארון ה' משרתים להזכיר ולהודות.
ובשחר היו אומרים: הודו לה' קראו בשמו וגו' עד אל תגעו במשיחי.
בין הערבים היו אומרים: שירו לה' כל הארץ עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה'.

וכך היו עושין בציון מ"ג שנה עד שהביאו שלמה לבית העולמים, ובבורחו מפני אבשלום בנו יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ושאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה ונכנס צדיק הכהן תחתיו והחזירו את הארון למקומו, אבל אהל מועד שעשה משה במדבר ומזבח הנחשת שעשה בצלאל ואש שירדה מן השמים בימי משה שם בבמה אשר בגבעון, שנאמר: ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ה' אשר בגבעון.

ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן
מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל.

כיוצא בדבר אתה אומר: כתוב אחד אומר: ובבא משה אל אהל מועד.
וכתוב אחד אומר: ולא יכול משה לבא אל אהל מועד.
הכריע: כי שכן עליו הענן.

אמור מעתה כל זמן שהיה הענן שם לא היה משה נכנס לשם, נסתלק הענן נכנס לשם ומדבר עמו.
וכן הוא אומר: ושכתי כפי עליך עד עברי.
מכאן שנתן רשות למחבלים לחבל.

וכן הוא אומר: אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי.

אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל
היכן אמר?
כי בענן אראה על הכפורת.

יש אז לשבעבר
(כתוב ברמז כ').

בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך
זה אחד מן הדברים שכסא של מטן מכוון כנגד כסא של מעלן.
וכן הוא אומר: תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך.
וכן הוא אומר: וה' בהיכל קדשו.
ה' בשמים כסאו.

אמר ריש לקיש:
שבעה רקיעים הם, ואלו הם:
וילון,
שחקים,
רקיע,
זבול,
מעון,
מכון,
ערבות.

זבול שבו ירושלים והמקדש ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר: בנה בניתי בית זבול לך.

ומנא לן דאיקרי שמים?
שנאמר: הבט משמים וראה מזבול קדשך.
אין כמוך אלהים (ה' ואין כמעשיך) [בשמים ממעל].

בנוהג שבעולם מלך בשר ודם צר צורה ביבשה והקב"ה צר צורה במים, שנאמר: ישרצו המים. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומשרה בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל?!
אבל הקב"ה אף בחלל, דכתיב: ועוף יעופף וכו' (כתוב ברמז פ"ג).

הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך
וכתיב: וכבוד ה' מלא את המשכן.

אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
למה הוא דומה?
למערה פתוחה על שפת הים, געש הים ונתמלאת המערה והים לא חסר, כך אע"פ דכתיב: וכבוד ה' מלא את המשכן העליונים והתחתונים לא חסרו מזיו כבודו.
כשם שהוא אומר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא.

סימן קצ

לשמוע אל הרנה ואל התפלה
אבא בנימן אומר:
אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: לשמוע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך במקום רנה, שם תהא תפלה.

יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל?
כבר מפורש על יד שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפלה.
רנה זו תפלה, תפלה זו בקשה.

יכול יתפלל אדם כל היום כולו?
כבר מפורש על ידי דניאל: וזימנין תלתה ביומא.

יכול משבא לגולה הוחלה?
תלמוד לומר: כל קביל די הוא עבד מן קדמת דנה.

יכול יהא כוללן שלשתן בבת אחת?
כבר מפורש על ידי דוד: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה.

יכול ישמיע קולו בתפלתו?
כבר מפורש על ידי חנה: וקולה לא ישמע.

ואתה תשמע השמים וסלחת
אמר ר' תנחום בר חנילאי:
אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל, שנאמר: רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.

אמר ליה רב זעירי מדיהבת לרבינא:
אתון מהתם מהגיתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטוב אשר ילכו בה ונתת מטר על (הארץ) [ארצך] אשר נתתה לעמך.

אמר ריש לקיש:
שבעה רקיעים הם וכו',
מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליות טללים רעים ועליות אגלים וחדרי סופה וסערה של קיטור, וכולם דלתותיהן אש, שנאמר: פתח ה' את אוצרו ויוצא כלי זעמו.

ומנא לן דאיקרי שמים?
שנאמר: ואתה תשמע השמים מכון שבתך.

רעב כי יהיה בארץ
שלמה פתח בשבחו של הקב"ה תחלה, שנאמר: אין כמוך אלהים (ה').
ואחר כך פתח בצרכן של ישראל: רעב כי יהיה בארץ.
וחזר וחתם בשבחו של הקב"ה, שנאמר: ועתה קומה ה' לנוחך.

ואף דוד מלך ישראל לא פתח בצרכיהם של ישראל תחלה, עד שפתח בשבחו של מקום תחלה, שנאמר: הללויה שירו לה' שיר חדש.
וחזר ופתח בצרכן של ישראל, שנאמר: כי רוצה ה' בעמו.
וחזר וחתם בשבחו של מקום: הדר הוא לכל חסידיו הללויה.

ואף משה רבנו פתח בשבחו של מקום, שנאמר: ויהי בישורון מלך.
וחזר וחתם בשבחו של מקום: אין כאל ישורון.

ואף שמונה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שהיו ישראל מתפללים, לא פתחו בצרכיהן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום: האל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך.
ואחר כך: מתיר אסורים ורופא חולים.
ואחר כך: מודים אנחנו לך.

ויהי ככלות שלמה להתפלל
אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא:
אלו ברכות שאדם שוחה בהם?

באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף. ואם בא לשוח בסוף כל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה.
כהן גדול תחילת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה.

ומלך כיון שכורע שוב אינו זוקף, שנאמר: ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו.

לעשות משפט עבדו ומשפט עמו
אמר רב חסדא:
מלך וצבור
מלך נכנס לדין תחלה, שנאמר: לעשות משפט עבדו ומשפט עמו.
מאי טעמא?
לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי.
ואי בעית אימא מקמי ליפוש חרון אף.

ותניא:
כי חק לישראל הוא.
מלמד שישראל נכנסין תחלה והדר, ומשפט לאלהי יעקב.
וכן לעתיד לבא נכנסת מלכות הרביעית תחלה לדין, משום דחשיבא דכתיב: ותאכול כל ארעא ותדושינה ותדושינה ותדיקינה.

ואמר ר' יוחנן:
זו מלכות הרביעית שטבעה יוצא בכל העולם כלו.
ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא?
דכתיב: לעשות משפט עבדו וגו'.

ואמר רב חסדא:
מלך וצבור וכו'.

ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח.
לפי שנאמר: קח מאתם והיו לעבוד את עבדות אהל מועד, היה משה מתירא שמא אחת מן העגלות נשברות או אחת מן הפרות מתות ונמצא קרבן של נשיאים פסול.
א"ל הקב"ה: והיו לעבוד את עבודת אהל מועד, ניתן להם הויה שיהיו קיימות לעולם.

עד היכן היו קיימות?
ר' יודן בשם רשב"ג ר' חנינא בשם בר קפרא:
עד הגלגל כמה דאת אמר: בגלגל שורים זבחו.

והיכן הקריבום?
ר' אבא בר כהנא אמר:
בנוב הקריבום.

ר' אבהו אמר:
בגבעון הקריבום.

רבי חמא בר חנינא אמר:
בבית עולמים הקריבום.

אמר ר' לוי:
טעמא דר' חמא מהכא: ויזבח המלך שלמה את זבח (השלמים) [הבקר] וגו'.

אמר ר' מאיר:
עד עכשו (היו) [הן] קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו.

והרי דברים קל וחומר:
ומה העגלות שהיו נדבקות במלאכת אהל מועד ניתן להם הויה שיהיו קיימות לעד, ישראל שהם דבקים בהקב"ה עאכ"ו, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.

ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' בקר עשרים ושנים אלף
למה הדבר דומה?
למלך שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק.
אמר להם המלך: כך אתם מכבדים אותי, כך אתם נוהגים בי, איני מלך, איני שולט בכל העולם?!
אמרו לו: אדוננו המלך, בדרך אנו נתונים, לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לפניך, אלא הכנס למדינה וכשתכנס לפלטין שלך אתה רואה במה אנו מכבדים אותך.
כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון.
אמר להם הקב"ה: כך הוא כבודי?!
אמרו לפניו: ריבון העולמים במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך, וכשתכנס לפלטין שלך אתה רואה כמה קורבנות וכמה פרים נקריב לפניך, שנאמר: היטיב ברצונך את ציון, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים, לא פר אחד אלא פרים.
לפי שבעולם הזה הקריבו קמעא ויהי המקריב ביום הראשון מה הקריב קערת כסף אחת פר אחד שעיר עזים אחד, אבל שלמה כשבנה את בית המקדש הקריב בקר עשרים ושנים אלף.

וכן בימי עזרא: והקריבו לחנוכת בית אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אימרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטאה על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי שישראל.

ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר אשר לפני בית ה' כי עשה שם את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל,
דברים ככתבן דברי ר' יהודה.

א"ל רבי יוסי:
והלא כבר נאמר אלף יעלה שלמה על המזבח ההוא.
ובבית עולמים הוא אומר: ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף.
וכשאתה מגיע למנין בקר עולות ולחשבון אמות זה גדול מזה, אלא מאי קטן מהכיל?
כאדם שאומר לחברו פלוני ננס הוא ופסול לעבודה.

ורבי יהודה:
שפיר קאמר ליה רבי יוסי?

רבי יהודה לטעמיה דאמר:
מזבח שעשה משה במדבר נמי גדול היה.

דתניא:
חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, דברים ככתבן דברי רבי יוסי.

רבי יהודה אומר:
נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע
מה להלן מאמצעיתו הוא מודד, אף כאן מאמצעיתו הוא מודד.

והתם מנא לן?
דכתיב: והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב שתים עשרה אמה לכל רוח.
ור' יוסי כי גמיר גזירה שוה בגובהה הוא דקא גמיר.

דתניא:
ושלש אמות קומתו דברים ככתבן, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:
נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע,
מה להלן גבהו פי שנים כארכו, אף כאן גבהו פי שנים כארכו.

אמר ליה רבי יהודה:
והלא כבר נאמר: אורך החצר מאה באמה,
אפשר כהן עומד על גבי מזבח ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ?
אמר ליה ר' יוסי:
והלא כבר נאמר: ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב.
מה משכן עשר אמות, אף מזבח עשר אמות.
ואומר: קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף.
ומה תלמוד לומר חמש אמות קומתו?
משפת מזבח ולמעלה.

ומה תלמוד לומר שלש אמות קומתו?
משפת סובב ולמעלה.
ור' יהודה כי גמיר גזירה שוה ברוחבה גמיר.
לרבי יהודה הא קא מתחזי כהן?
נהי דכהן מתחזי עבודה בידו לא מתחזא.

בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב: קדש.
אלא לרבי יוסי מאי קדש?
להעמיד בה מזבח.

בשלמא לרבי יוסי היינו דכתיב: קטן מהכיל.
אלא לרבי יהודה מאי קטן?
הכי קאמר: מזבח של אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת קטן הוה.

במאי פליגי?
מר סבר דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מבפנים.
ומר סבר דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין.

כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל
איסי בן עקיבא אומר:
וכי קטן היה והלא כבר נאמר: אלף עולות יעלה שלמה וגו'.
מה ת"ל קטן?
מלמד מיום שנבנה זה, נגנז זה.

ויעש שלמה בעת ההיא את החג וגו'
מכדי כתיב: ארבעה עשר יום.
שבעה ימים ושבעה ימים למה לי?
שמע מינה: הני לחוד והני לחוד, דאין מערבין שמחה בשמחה.

אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן:
אותה שנה לא עשו ישראל יום הכפורים והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, יצאה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנים לחיי העולם הבא.

מאי דרוש?
ק"ו, ומה משכן דאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד בשבת דאיסור סקילה דחה, מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים ואיסור כרת לא כל שכן.

אלא אמאי דואגים?
התם צורך גבוה, הכא צורך הדיוט.
התם נמי הכי נמי מעבד נעבדו מיכל לא ניכלו ולא נישתו?
אין שמחה בלא אכילה ושתיה.
וכי מאחר דכתיב: וכל ישראל עמי [קהל גדול].
למה לי למכתב מלבוא חמת עד נחל מצרים?
שמע מנה: הני הוא דאיקרי קהל אבל אינך לא איקרו קהל.

דאמר רב אשי:
בהוראה הלך אחר יושבים בארץ.

ר' שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר:
חטאו ששה שבטים והם רובן של קהל, או שבעה ואע"פ שאינן רובן של קהל, מביאין פר.

ביום השמיני שלח את העם וגו' וילכו לאהליהם
שהלכו ומצאו נשותיהן בטהרה.

שמחים
שנהנו מזיו השכינה.

וטובי לב
שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בן זכר.

על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו
שיצאת בת קול ואמרה: כולכם מזומנים לחיי העולם הבא.
בשלמא לישראל עמו לחיי, אלא לדוד עבדו מאי היא?

אמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שבקש שלמה להכניס ארון בבית קדש הקדשים דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה.
פתח ואמר: שאו שערים ראשיכם ולא נענה.
כיון שאמר: ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה.
באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון.

והיו עיני ולבי שם כל הימים
והלא כבר נאמר עיני ה' משוטטות בכל הארץ,
מה ת"ל והיו עיני ולבי שם?
כביכול שאין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום].

כיוצא בדבר אתה אומר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא את הכל, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי.
מה תלמוד לומר: שומר ישראל?
כביכול אינו שומר אלא ישראל (ובשכר) [ובשביל] ששומרם, שומר את הכל.

כיוצא בו אתה אומר: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד.
וכי אותה בלבד הוא דורש, והלא כל הארצות כלם הוא דורש, שנאמר: להמטיר על ארץ לא איש?
אלא כביכול שאינו דורש אלא אותה וכו'.

כיוצא בדבר אתה אומר: קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש.
כתוב אחד אומר: אלכה ואשובה אל מקומי.
וכתוב אחד אומר: והיו עיני ולבי שם כל הימים.

הא כיצד?
פניו למעלה ועיניו ולבו למטה.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
עד שלא חרב בית המקדש הייתה השכינה נתונה בהיכל, שנאמר: ה' בהיכל קדשו.
משחרב בית המקדש, ה' בשמים כסאו סלק שכינתו בשמים.

אמר ר' אלעזר בן פדת:
בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר: והיו עיני ולבי שם כל הימים.
וכן הוא אומר: קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, שאפילו הוא הר, הרי הוא בקדושתו.
ראה מה כתיב?
(ו) ויבן את מזבח ה' הוא האלהים אשר בירושלים.

אמר רבי אחא:
לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו.

רבי חייא ורבי סימון ברבי הוו יתבי
פתח חד מינייהו ואמר:
המתפלל צריך שיתן עיניו למעלה, שנאמר: נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים.

פתח אידך ואמר:
המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר: והיו עיני ולבי שם כל הימים.