ילקוט שמעוני, מלכים א פרק ט
המשך סימן קצה
מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי?!
תנן התם:
הרחלות יוצאות כבולות.
מאי כבולות?
שכובלין אליה שלהן למטה, כדי שלא יעלו עליהן הזכרים.
מאי משמע דהאי כבול?
דלא עבדי פירא הוא, דכתיב:
מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי.
ויקרא להם ארץ כבול
רב המנונא אמר:
שהיו בהם בני אדם שהיו מכובלין בכסף וזהב.
אמר ליה רבא:
אי הכי היינו דכתיב:
ולא ישרו בעיניו?
א"ל: אין, כיון דעתירי מפנקי ולא עבדי עיבידתא.
רב נחמן בר יצחק אמר:
ארץ חומטין הייתה, אמאי קרי ליה ארץ כבול?
דמשתקעא כרעא בגוה עד כבלא.
דאמרי אינשי:
ארעא מכבלתא דלא עבדי פירי.
בשעת טובתן של ישראל אומות העולם מכחשין להם ועושים אותם כאלו הם אחים, וכן עשו אמר ליעקב:
אחי יהי לך אשר לך.
וכן חירם אמר לשלמה:
מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי. ו
ואת תדמור במדבר.
ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' יצחק:
נשר גדול היה לשלמה והיה רוכב עליו ובא לתדמור ביום אחד, שנאמר:
ויבן שלמה את גזר וכו' ואת תדמור במדבר בארץ.