[א, א]
ויפשע מואב -
מספר איך החל ה' להעניש את בית אחאב,
א) שמואב שהיה נותן עד עתה מס למלך ישראל פשע במות אחאב וכמו שאמר לקמן ג' ד'.

[א, ב]
ויפול -
ב) שאחזיהו נפל, והיה זה במקום שלא היה ראוי שיפול כי היה בעלייתו. וחלה, ובכ"ז לא שב בתשובה ושלח לדרוש בבעל זבוב כי בראותו שהבעל לא ענה אותו בחר אלוהים חדשים וגם כי הזבוב סימן המות וכומרי בעל זבוב היו מנבאים מי יחיה ומי ימות.

השאלות

(ג-ז) אליהו אמר המבלי אין אלוהים בשם עצמו, והמלאכים ספרו שאמר גם זאת בשם ה', ובפסוק ט"ז גם אליהו שינה דבריו ואמר הכל בשם ה':
[א, ג]
קום עלה לקראת -
צוה לו,
א) שלא ילך אל המלך רק לקראת מלאכיו.
ב) שיאמר להם תוכחה על הליכתם, והתחלת התוכחה המבלי אין אלוהים וכו' א"ל מעצמו לא בשם ה', והודיע להם, כי -

[א, ד]
לכן כה אמר ה' המטה אשר עלית -
שבעבור זה נגזר עליו מות.

[א, ה]
וישובו המלאכים -
שמעו לתוכחת הנביא.

(ו-ח) למה האריך היה לו לומר מה משפט האיש הזה, הכי לא היה להם סימן אחר בו רק השער והאזור:
[א, ו]
ויאמר וכו' ודברתם אליו -
הם שינו את הסדר ואמרו גם התוכחה המבלי אין אלוהים בישראל בשם ה', כי היו יראים לאמר לו שהוכיחם על ששמעו פקודת המלך, לכן אמרו שהיה כל זה נבואה על המלך ושליחות אליו ושהם שבו להודיע לו דבר הנביא שבעבור שליחות זה ימות.

[א, ז]
וידבר אליהם -
הוא התפלא מדוע לא בא הנביא אליו בעצמו, אחר שלפי דבריהם היה עיקר השליחות אל המלך אין דרך שהנביא ימסור שליחותו ביד אחר, ועל פי זה דן שזה יהיה אם הוא אינו נביא מוחזק, או אם לבוש בגדי עניים שבוש לבא בשער המלך, ועל זה אמר מה משפט האיש רצה לומר מה ענינו תוארו ומלבושיו, אחר אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם ולא בא לדבר אלי, וגם חשב שבזה עבר על שליחותו וגם הקל בכבוד המלך וחייב מיתה, וגם זה נכלל במה שאמר מה משפט רצה לומר מה ענינו ומה ענשו.

[א, ח]
ויאמרו אליו -
והם רצו לדונו לכף זכות ויאמרו שמה שלא בא בעצמו מפני שהוא איש בעל שער ולא עשה שערו ואזור עור אזור במתניו ולא יבא אל המלך בלבוש כזה, והמלך הכיר כי אליהו התשבי הוא אשר לא יבוש לבא לפני מלך ושרים, וחשב שלא בא אליו מפני שנאתו את בית אחאב.

(ט-טו) בראשון כתוב ויעל אליו וכן בשלישי ובשני לא כתוב כן, הראשון אמר המלך דבר והשני אמר המלך אמר, בראשון אמר וידבר אל שר החמשים ובשני אמר וידבר אליהם, למה בפסוק (י"ג י"ד) אמר שתי פעמים תיקר נפשי בעיניך:
[א, ט]
וישלח ויעל אליו -
השר הראשון לא ירא מפניו רק עלה אליו אל ראש ההר וידבר אליו בזה הלשון, אתה איש האלהים, אחר שהמלך דבר וצוה, א"כ רדה ואל תמרה פי מלך, (וידוע שיש הבדל בין דבור ואמירה שהדבור בא על הדבור הארוך ואמירה יבא גם על מלה אחת (כמו שאמר בספרי התורה והמצוה ויקרא סי' ג' באורך), וא"כ היה לו לומר המלך אמר רדה, וע"כ שמה שאמר המלך דבר פי' שדבר דבר מלכות, ומלת רדה הוא פקודת השר).

[א, י]
ויענה וידבר אל שר החמשים -
כי חמשיו עמדו מרחוק רק הוא היה אצלו לכן ענה אותו לבדו, א"ל ואם איש אלוהים אני איך העזת פניך נגדי ולכן תרד אש מן השמים.

[א, יא]
ויען וידבר אליו -
השר השני התירא מעלות אל אליהו ועמד בתחתית ההר וקרא בקול, לכן אמר ויען שהוא מורה על הרמת קול, כמו: ותען להם מרים, וגם שינה לשונו במה שאמר כה אמר המלך מהרה רדה, שציוי מהרה רדה הוא ציוי המלך, המלך אמר זה לא דברי השר, שזה מורה במלת אמר כנ"ל פסוק ט'.

[א, יב]
ויען וידבר אליהם -
דבר אל כולם כי עתה עמד השר וחמשיו למטה והגם שזה לא העיז פנים כראשון בכל זאת אחר שחשב שאם עומד רחוק מאליהו לא יוכל לו, אמר אם איש אלוהים אני גם זאת אעשה ולכן כתיב ותרד אש אלוהים שמורה אש גדולה השורפת מרחוק.

[א, יג]
ויעל ויבא שר החמשים -
עלה לבדו ובא לבדו, רצה לומר לא בא כבא עם צבא ומחנה להורידו בחזקה רק כבא לבדו לפייסו.

[א, יד]
הנה ירדה אש -
רצה לומר שאם תכלית ירידת האש להפיל מוראך עליהם הלא כבר ראו כחך שני פעמים, ואם היה זה מצד שדברו עזות הלא אני מתחנן תיקר נפשי בעיניך וגם כפל תיקר נפשי בראשון בקש בל ישרף אותו ואותם, ועל זה אמר נפשי ונפש עבדיך, ובשני בקש שילך אתו שאם לא כן יהרגנו המלך על שלא הביאו בחזקה, ועל זה אמר: תיקר נפשי בעיניך.

[א, טו]
קום רד אותו -
תחלה שלא נצטווה ללכת התירא, ועתה שנצטוה היה שליח מצווה ולא ירע רע.

[א, טז]
יען אשר שלחת -
עתה שינה לשונו והקדים יען אשר שלחת להודיע שלכן יענש, ולא יכול להקדים המבלי אין אלוהים שע"ז יכול להשיב שלא ידע מקום הנביא ואם ידרש לו, מה שאין כן אל האנשים הקדים המבלי אין אלהים, לאמר מה שאין כן לבעל זבוב כי בא דבר ה' אליו.