[יג, א]
בשנת עשרים ושלש -
לפי החשבון שנזכר למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש [ויהוא מלך כ"ח שנה, א"כ מת יהוא בשנת כ"א ליואש.

ופירש הרד"ק:

שהיו שנים מקוטעות שמה שאמר בשנת שבע ליהוא מלך יואש היה בתחלת שבע, וכן מה שאמר כאן בשנת עשרים ושלש היינו בתחלת אותו שנה והיה כ"א שנים שלמות.

[יג, ב]
ויעש הרע -
וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם.


(ג-ז) איך אמר שנתנם ביד מלך ארם כל הימים ותיכף אמר שיצאו מת"י ארם? ומה זה שאמר אך לא סרו וכו' כי לא השאיר ליהואחז וכו' מה שייכות זה לזה?
[יג, ג]
ויתנם -
רצה לומר שה' גזר גזרה שיהיו ביד חזאל וביד הדד בנו כל הימים רצה לומר ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת ע"י נביא.

[יג, ד]
ויחל -
אמנם ע"י תפלת יהואחז שמע אליו ה' להקל הגזרה ונצרך לזה שראה את לחץ ישראל, וזה עני קרא וה' שמע, ועי"כ -

[יג, ה]
ויתן ה' לישראל מושיע -
זה היה בסוף ימי יואחז שמלך יואש בנו והושיע להם כמו שיתבאר.

[יג, ו]
אך -
באר שלא הייתה התשועה ע"י שעשו תשובה ושב ה' מחרון אפו, כי באמת לא סרו מחטאת ירבעם. וגם האשרה עמדה להוסיף חטאת על חטאת רק סבת התשועה היתה, יען -

[יג, ז]
כי לא השאיר ליואחז עם וכו' -
וכבר נתקיים מה שאמר ע"י אליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל, ומלך ארם אבדם וישימם כעפר, עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי וכמו שאמר בפסוק כ"ג ויפן אליהם למען בריתו וכו'.

(י-יד) לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל"ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית ענייני יואש ומלחמותיו מן פסוק י"ד עד סימן י"ד פסוק, ט"ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד?
[יג, י]
בשנת שלשים ושבע ליואש -
לפי מה שאמר בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה, א"כ כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעל זה אמר ויתן ה' לישראל מושיע, ועל זה אמר (בס' י"ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמה שאמר כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' י"ד פ' טו טז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש וענייניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מה שאמר: ויתן ה' לישראל מושיע וכו' אך לא סרו מחטאת ירבעם, ומפרש מה שאמר ויתן ה' לישראל מושיע כי בשנת שלשים ושבע ליואש, מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומה שאמר אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה', ולהשלים מה שאמר ויקם לישראל מושיע אמר: ויתר דברי יואש וגבורתו וכו' רצה לומר ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעל זה אמר וירבעם ישב על כסאו, רצה לומר שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמו שאמר לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו') לפי זה כל זאת נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמישים ושבע שנים, עד אח"כ שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ.

[יג, יד]
ואלישע חלה -
הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (עפ"י נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו, ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש, זה היה בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי, ויבך על פניו עד שרחם הנביא עליו.

(טו-יח) למה הוצרך לפעולה זו לקחת חצים וקשת ולא ברכהו הנביא בדבורו שינצח את ארם?
[יג, טו]
ויאמר לו אלישע -
אחר שחזאל היה כחו ע"י דבורו של אלישע לא אתי דבור ומבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו, והיה זה במה שצוהו לקחת קשת וחצים.

[יג, טז]
ויאמר -
והיה בזה מעשה:
א) במה שצוהו להרכיב ידו על הקשת והנביא שם ידיו על ידי המלך להשפיע בו כח מידיו קדש לעשות נפלאות.

[יג, יז]
ויאמר -
ב) במה שפתח החלון קדמה להראות שהיריה תהיה נגד ארם שהוא במזרח כמו שאמר ארם מקדם.
ג) במה שאמר ירה, וכשירה החצים אמר הנביא שיהיה חץ תשועה המיוחסת לה' וכחו הגדול ויהיה זה בארם, וציין לו שיכה אותם באופן ששם כבר הוכו ארם ע"פ נביא בימי אחאב והיה מקום מוכן לתשועה.

[יג, יח]
ויאמר -
אחר שציין לו הנצחון הראשון שהיה בדרך פלא כי היו ישראל אז מתי מספר, ציווה שיקח החצים ויכה לארץ, ורצה שיוסיף להכותם כמספר שיכה בהחצים ולא הכה רק ג' פעמים כי לא הבין כוונת הנביא, וא"ל שהיה לו להכות חמש או שש פעמים והיה מנצח כמספר הזה ועתה רק שלוש פעמים יכה את ארם.

[יג, כ]
וימת אלישע -
ספר עוד נס שעשה אלישע אחר מותו, שגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה, פירש אחר שבא שנה אחרת, רצה לומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע.

[יג, כא]
ויהי -
ובאשר אחר י"ב חדש כבר נתעכל הבשר חשבו שאין להקפיד בזה ומפחד הגדוד השליכו את האיש בקבר אלישע עד שנגע בעצמותיו, ויחי ויקם על רגליו לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול.

[יג, כב]
וחזאל -
שב לספר איך נתקיים דבר אלישע, שהגם שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, בכל זאת -

[יג, כג]
ויחן ה' אותם -
מצד החנינה.

וירחמם -
מצד הרחמים.

ויפן אליהם -
מצד זכות אבות, כי גם עד עתה לא אבה השחיתם, כי היה העונש רק כדי שישובו בתשובה, ולא היה העונש ע"י הסתר פנים רק בהשגחה, ועל זה אמר ולא השליכם מעל פניו עד עתה, ולכן כשראה שיושחתו לגמרי שב אליהם, והגם שבימי חזאל לא היה אפשר, כי חזאל נמשח לזה ע"י נבואת אליהו.

[יג, כד]
אז מת חזאל וימלך בן הדד, והגם שהיתה הגזרה שיהיו גם תחת יד בן הדד (כמו שאמר בפסוק ג) בטל הגזרה.

[יג, כה]
ויואש לקח את הערים וכו' -
והכהו ג' פעמים כדבר אלישע.