(א) מה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (ט"ו ל) אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר שנת ה' לאחז?
[יז, א]
בשנת שתים עשרה וכו' -
כי מה שאמר למעלה (טו ל) שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר בשנת ה' לאחז, אז היה ניצב מלך תחת יד מלך אשור ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפני עצמו, כי מרד במלך אשור.

[יז, ב]
רק לא כמלכי ישראל -
כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים:

(ג) מהו לשון וישב לו מנחה היה לו לומר ויתן לו, לא לשון השבה:
[טז, ג]
עליו עלה -
כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפני עצמו ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו.

[יז, ד-ו]
וימצא -
אבל אח"כ מצא בו קשר ויעצרהו בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרון הכללי.

[יז, ז]
ויהי -
עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים, רצה לומר כי כל העכו"ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכל שכן לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמו שאמר: אשר חלק ה' אלוהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה שיראו אלוהים אחרים שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו.

[יז, ח]
וילכו -
הוסיפו מרי ללכת בפועל בחקות הגוים ובחקות שעשו מלכי ישראל, שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים כמו שאמר: מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בענייני העריות וכדומה, כמו שאמר בסוף פרשת עריות ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם.

[יז, ט]
ויחפאו -
הוסיפו פשע לחפאות ענייני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי שבנו במות בכל עריהם ומלאו הבמות בכל מקום ממגדל שמשם נוצרים כרמים ושדות עד ערי מבצר, רצה לומר בכל מקום קטון וגדול, הגם שתחלה היו הבמות לעבודת האל כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכל מקום.

[יז, י-יא]
ויציבו -
אח"כ הוסיפו במרים ויציבו מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות לע"ז בגוים אשר הגלה שהקטירו לע"ז ממש, והוסיפו יותר שעשו דברים רעים להכעיס.

[יז, יב]
ויעבדו -
והוסיפו יותר שעבדו גלולים שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים.

[יז, יג]
ויעד ה' -
אחרי זה שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם.

[יז, יד]
ולא שמעו -
ויקשו את ערפם והיה זה מצד חסרון אמונה.

[יז, טו]
וימאסו -
אח"כ הגיעו לתכלית הרוע עד שמאסו את חקיו מצד המיאוס כמו שאמר: ואם בחקותי תמאסו,
ואת בריתו כמו שאמר: להפרכם את בריתי,
ואת עדותיו כמו שאמר בתוכחה ואם עד אלה לא תשמעו וכו',
וילכו אחרי ההבל כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים.

[יז, טז]
ויעזבו -
עד עתה ספר מה שעשו יחידים ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו שעזבו כל מצוות ה' ויצאו מן הדת, וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל במה שעשו העגלים בימי ירבעם שזה היה ראשית חטאת הכלל ואח"כ עשו אשירה לעבודת הירח, וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל שהיא עבודת השמש, וזה היה בימי אחאב.

[יז, יז]
ויעבירו -
והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו'.

[יז, יח]
ויתאנף -
תחלה התאנף בישראל במה שהסירם מעל פניו דהיינו מעל השגחתו, רצה לומר שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על ענייניהם רק יהודה נשאר תחת ההשגחה.

[יז, יט]
גם -
אבל אח"כ ראה שגם יהודה נמשך אחרי חקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת גם יהודה עמם.

[יז, כ]
וימאס -
לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם. והיה זה בהדרגה, תחלה ויענם בעוני, ואח"כ ויתנם ביד שוסים כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם, עד אשר השליכם לגמרי מארצם וישליכם אל ארץ אחרת רחוק מפני השגחתו.

[יז, כא-כב]
כי קרע -
באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם:
א) כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו את עצמם מעל בית דוד, והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וזה שאמר: וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה, כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי בית דוד.

[יז, כג]
עד אשר -
רצה לומר שלא סרו ממנה עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו, ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת, מה שאין כן יהודה חטאו במקרה ע"י שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד.

[יז, כד]
ויבא ויושב בערי שמרון -
כי שומרון עצמו נחרבה כמו שאמר (מיכה א' ו') ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם, ויירשו את שמרון לשדות וכרמים וישבו בעריה לישוב בנ"א.

[יז, כה]
לא יראו את ה' -
כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין בני אדם, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כ"כ באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסר מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על בע"ח, והיו האריות אוכלים בהם.

כו) למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות, וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ:
[יז, כו]
ויאמרו וכו', לא ידעו וכו' -
רצה לומר שהאריות משחיתים בהם מצד שני עניינים:
א) מצד השגחת ה' שע"י שלא ידעו משפט אלהי הארץ שלח בהם את האריות בכוונה להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו.

ב) שעתה ששלח בהם את האריות את עצמו השגחה מיוחדת כי עתה האריות ממיתים אותם בעצמם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם.

(כח) איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר את עצמו שא"כ לא הורה אותם איך יראו את ה'? ואם תאמר שרצה לומר שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ"ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למה שאמר תחלה ולמה שאמר אחרי זה ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר את עצמו, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למה שאמר תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י"א ויהיו הגוים יראים את ה'? ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כמו שאמר מפסוק ל"ד עד פסוק מ"א) והוא מדבר עתה מן הכותים, וכל הענין כפול ופירושו נעלם:
[יז, כח]
ויבא אחד מהכהנים היה כוהן לע"ז רק שישראל שעבדו ע"ז היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חוק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר משל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמו שאמר (מלאכי א') כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה הורה אותם איך יראו את ה', ומפרש.

[יז, כט]
ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות -
שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו'.

[יז, לב]
ויהיו יראים את ה' -
שהגם שעשו ע"ז שלהם, היו יראים את ה' ג"כ ולא לבד שכן עשו הם עצמם אבל שכן הנהיגו ג"כ בעבודתם הכללית שנעשה ע"י כהניהם שעשו להם מקצות העם כהני במות וכן היו עושים הכהנים להם בבית הבמות העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין

[יז, לג]
שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים -
כמשפט הגוים רצה לומר ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל דהיינו לעשרת השבטים שהיו עובדים ג"כ באופן זה ששתפו שם שמים ודבר אחר.

[יז, לד]
עד היום -
רצה לומר והגוים האלה שהם עשרת השבטים הם עושים עד היום הזה כמשפטים הראשונים, אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף ועבודה זו רצויה לפניהם, כי אין להם תורה אלהית אחרת לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן, אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר ציווה ה' את בני יעקב מצד ששם שמו ישראל ששם זה מורה כי שרית עם אלוהים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצוות ישראל מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' ג"כ.

[יז, לה]
ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר -
הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים:
א) לא תיראו אלוהים אחרים וכו'.

[יז, לו]
כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול -
שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמו שאמר: ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וזה שאמר אותו תיראו ולו תשתחוו.

[יז, לז]
ואת -
ב) מצד התורה שנתן להם שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וזה שאמר: ואת החקים ואת המשפטים וכו' ובזה ולא תיראו אלוהים אחרים.

[יז, לח]
והברית -
ג) מצד הברית שכרת ה' עמהם ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וזה שאמר: והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו ועי"ז ולא תיראו אלוהים אחרים.

[יז, לט]
כי אם את ה' אלהיכם תיראו -
כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד לא תחת זולתו והוא יציל אתכם בהשגחתו המופלאת.

[יז, מ]
ולא שמעו -
רק שעושים כמשפטם הראשון ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם.

[יז, מא]
ויהיו-
אמנם הגוים האלה רצה לומר הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף והם כשעשו כן נקראים יראים את ה' במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלוהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית.