(א-ו) למה יספר המעשה הזה שהוא עניין פרטי ואין שם לא נס ולא עניין כללי?
[ח, א]
ואלישע דבר -
זה היה מקודם מעת שהתחילו שני הרעב, ולכן הקדים השם אל הפעל, אל האשה אשר החיה את בנה.

יש לומר בדרך הדרוש:

כי היה בכח אלישע לבטל גזרת הרעב, רק ע"י שהחיה את בנה ולקח מפתח של תחייה לא היה יכול ליקח מפתח של פרנסה.

כמו שפירשו חז"ל:

שמטעם זה בעת שהוצרך אליהו להחיות בן הצרפית הוצרך להחזיר מפתח של גשמים, כי קרא ה' לרעב רצה לומר כבר יצאה הגזרה מאת ה', וגם כבר התחילה כי בא אל הארץ וימשך שבע שנים.

[ח, ב]
ותקם האשה ותעש כדבר איש האלהים -
כי בעצמה לא הייתה יוצאת מא"י לחו"ל בל תענש כמו שנענש אלימלך, בפרט שגם היא הייתה אשה חשובה, רק אחר שהיה על פי נביא עשתה כן.

[ח, ד]
והמלך -
יספר איך עמד לה זכות אלישע, והזמין ה' שבאותו עת שבאה לפני המלך דרש המלך מגחזי שיספר לו כל הגדולות שעשה אלישע, היינו הנפלאות שלא ידע מהם המלך, על זה אמר את כל.

[ח, ה]
ויהי -
ובעת שספר לו מן המת שהחיה, באה האשה, וגחזי החזיק אמתת דבריו במה שאמר: זאת האשה וזה בנה.

[ח, ו]
וישאל והמלך -
שאל אותה וכוונו דבריהם, שמזה ידע אמתת הספור, ויתן לה המלך סריס אחד הנה כפי הדין היש לומר לשאול תחלה את המחזיק פן יטעון שקנה השדה כיון שאכל שני חזקה, וכן היה צריך שהיא תביא ראיה שהיה השדה שלה, אולם כיון שגחזי נמצא שם העיד שכדבריה כן היא, שהשדה והבית שלה כי הכיר ענייניה, ויש לומר שהיה אז שעת חירום בין פלשתים לא"י, כי בשנה הי"ב ליהורם שזה היה סוף ז' שני רעב פרצו פלשתים ביהודה (כמו שאמר בדה"י ב' כא), ומסתמא היה להם מלחמה מקודם שלכן הרגו כל בית המלך כנזכר שם והיתה המלחמה ד' שנים מקודם, בענין שבסוף שלוש שנים הראשונים שהיתה בארץ פלשתים היה שעת חירום ואין מועילה חזקה (כמו שאמר בחושן משפט סי' קמ"ג), לכן ציווה להשיב לה כל אשר לה הבית והשדה ואת התבואות, לא שכר הדירה.

[ח, ז]
ויבא אלישע דמשק -
פירש שבא בעבורה של עיר, לא לדמשק ממש, שכן משמע מלשון בא איש האלהים עד הנה, ומלשון לך לקראת איש האלהים, שמשמע שעדיין לא היה בעיר, וכמו: ויהי בהיות יהושע ביריחו, שפירש שהיה בעבורה של עיר.

וע"כ אמרו חז"ל:

שבא להחזיר את גחזי בתשובה, שמסתברא שגחזי בשהיה מצורע ישב חוץ לעיר ולשם בא אלישע, שאחר שנדחה מאלישע יצא לחו"ל, ואפשר בא לבקש שכר מנעמן שצרעתו נדבקה בו.

(י) אם הראהו ה' שימות איך ציווה שיאמר לו שיחיה?
[ח, י]
והראני ה' -
פירש שמן החולי הזה יחיה, ובכל זאת ימות מסבה אחרת, שכן היה שחזאל המית אותו ע"י המכבר.

[ח, יא]
ויעמד -
תרגם יונתן:

ואסחר ית אפוהי ואוריך עד סגי.

[ח, טו]
ויקח -
זה עשה חזאל כדי להמיתו ע"י שנצטנן והוא א"ל שרפואה הוא עושה, וזה הבין מדברי הנביא שהוא ימיתהו.

[ח, טז]
ובשנת חמש -
לדעת חז"ל בסדר עולם:

נחשבו החמש שנים אלה ליהושפט, וממלחמת רמות גלעד שאז היה ראוי שיהרג כיון שהלך לעזור לרשע וכשצעק אל ה' הוסיף לו ז' שנים, ולבסוף חמש שנים מאותו שעה, שהיה חמש שנים ליהושפט מלך יהודה המליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה ומלך ב' שנים בחיי אביו, ומה שאמר למעלה (י"ז) וימלך יורם בשנת שתים ליורם בן יהושפט, לפי שיהושפט נתן הממלכה ליורם בשובו מרמות גלעד כמו שאמר בדה"י ומנו מאותו שעה גם ליורם, אבל לא המליכו מלכות שלמה כי אם ב' שנה קודם מותו, ולפי זה צ"ל שעקר החשבון ליהושפט לא ליורם דהא אחזיה מלך באמצע שתי שנים.

והרד"ק פירש:

שחסר מלת מת,

והרלב"ג פירש:

שמפני החיתון שהיה ליהושפט עם אחאב היה יהושפט מולך ומנהיג מלכות ישראל (אחרי שמת אחאב) עם מלך ישראל, כי היו חולקים לו כבוד מפני שהיה זקן ושהתחתן עם אביהם, ופירש בשנת חמש ליורם ויהושפט כי שניהם הנהיגו את המלכות משמלך יהורם בן אחאב, וכן משמע בדה"י שיהושפט הנהיג את ישראל כמו שאמר (בדה"י ב' יט) וישב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל ה' אלהי אבותיהם, וזה היה במלכות אפרים, ונאמר ביהורם בן אחאב ויעש הרע רק לא כאביו וכאמו ויסר את מצבת הבעל אשר עשר אביו שזה גרם שותפות יהושפט.

[ח, יט]
ולא אבה ה' להשחית -
הנה בברית אשר כרת ה' לדוד הבטיחו שאם יעזבו בניו את תורת ה' יענשם ולא יסיר מהם המלוכה, כמו שאמר (ש"ב ז) אשר בהעוותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסיר וכו', ובתהילות (פ"ט) אם יעזבו בניו תורתי וכו' ופקדתי בשבט וכו' וחסדי לא אפיר וכו', אולם על בני הבנים שמרדו יש תנאי שיסיר המלוכה מהם, כמו שאמר תהילות (קלב) אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, ולכן תמצא במלכות יהודה שבני מלכים הרשעים אם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם לא נתקיימו, כמו אבים בן רחבעם, ויהואחז בן יהורם, אבל יורם עצמו לא הסירו ממלוך, שעל זה אמר: שלא אבה ה' להשחית את יהודה למען דוד שהבטיחו לתת לו ניר בבניו כל הימים רצה לומר שהבנים יתקיימו כל הימים ואף שיחטאו, שרק בניהם אם יחטאו יסירם תיכף ממלכות, אבל הם יוסרו בשבט אנשים, כמו שיסר את רחבעם ע"י שישק, וכן מרדו אדום ביהורם שמימי דוד לא היה להם מלך והיו נכנעים תחת ידם ועתה מרדו בו.

[ח, כא]
ויעבר -
וכבר הגיע יורם לתכלית החולשה שירא להלחם עמהם ביום רק קם לילה, ומבואר בדה"י שעבר עם שריו וכל הרכב עמו, ובכל זאת ירא להלחם ביום, והגם שקם לילה לא הכה רק את אדום הסובב אליו רצה לומר אשר היה סביב לירושלים ואת שרי הרכב, ולא גמר המלחמה, וינס העם רצה לומר עם ישראל איש לאהליו ויראו להלחם.

(כ-כב) אם הכה את אדום איך לא הכניעם? ולמה אמר ב"פ שפשע אדום?
[ח, כב]
ועי"כ ויפשע אדום לגמרי, וכן לבנה שהיתה ממלכות יהודה פשעו בו.

[ח, כג]
ויתר דברי יורם -
כתוב בדה"י שהרג כל אחיו בני המלך ושהדיח את יושבי יהודה וה' העיר עליו רוח הפלשתים והערבים, וכבשו את יהודה וישבו כל נשיו ובניו ולא נשאר רק יהואחז קטן בניו, והוא מת בחלאים רעים.

[ח, כד]
ויקבר עם אבותיו -
בדה"י נזכר שלא נקבר בקברות המלכים.

[ח, כו]
בן עשרים ושתים שנה -
ובדה"י כתוב בן ארבעים ושתים?!
ומלבד שסותר לכאן אי אפשר זה כלל דהא כל ימי יורם אביו היו ארבעים שנה, ואיך היה בנו בן מ"ב במותו?!

ופירש הרד"ק:

שיורם חי יותר מארבעים שנה ולא מנה מימי מלכותו אלא שמונה שנה שמלך בחזקתו אבל מעת שנפל לידי הערבאים וחלה לא מנה, ומאז מלך בנו והיה בן עשרים ושתים כמו שאמר כאן, וזה נמשך עשרים שנה שחי יורם בחליו, וכשמת היה אחזיה בן ארבעים ושתים, כמו שאמר בדה"י וימי מלכות אחזיה אחרי מות אביו היה רק שנה אחת.

ואני מתפלא מאד, הא אחזיה מת ביחד עם יורם בן אחאב ויורם בן אחאב לא מלך רק י"ב שנה, ואיך יתכן שהיו עוד עשרים שנה באמצע?!

וחז"ל פירשו בסדר עולם:

שרצה לומר שהיה בן ארבעים ושתים מהתחלת מלכות עמרי ורצה לומר שנגזר על מלכות עמרי שלא ימשך רק מ"ב שנה, ואח"כ ימח מארץ זכרו וזכר בניו, ואחזיה שהיה ג"כ נכד לעמרי מצד אמו מלך בשנה ההיא וע"כ נהרג ביחד עם בית אחאב לקיים מה שאמר והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועל זה אמר ושם אמו עתליה בן עמרי וילך בדרך בית אחאב, רצה לומר שהיה נצר משרשו וגם הלך בדרכו, ולכן עמו נפל שדוד ולמעלה אמר שיהורם נשא בת אחאב וקראה בת עמרי שבני בנים כבנים, וילך את יורם זה היה נסבה מה' למען יאבד עם בית אחאב כמו שאמר בדה"י.