פסוק ב
בשנת שבע. כי כשמלך יהוא, הרג את אחזיה, ועתליה לא קבלה המלוכה עד שנה השניה ליהוא, והומתה בשנה הששית, והיא התחלת השביעית ליהוא, ואז מלך יהואש:

פסוק ג
אשר הורהו. רצה לומר, כל הימים אשר לימדו יהוידע, אולם אחרי מות יהוידע, ולא היה בעולם ללמדו, השחית דרכו כמו שנאמר בדברי הימים (ב כד יז):

פסוק ד
רק הבמות. במות יחיד לשמים, ואסור הוא משנבנה הבית:

פסוק ה
כסף עובר. בתחילת המקרא אמר כל כסף וגו', וחוזר ומפרש מה הן הכספים, ואמר כסף עובר, רצה לומר, מחצית השקל, שנאמר בו (שמות ל יג) זה יתנו כל העובר על הפקודים
איש וגו'. גם הכסף הבא מהאיש אשר יערוך נפש, שדמיו קצובים בתורה, ולפי רוב השנים אשר יעלה וגו', גם הכסף העולה על לב איש להביא בנדבה:

פסוק ו
יקחו להם. כל הכספים האלו יקחו הכהנים לעצמם, כל אחד מאת מכירו ומיודעו, ותמורת זה יחזקו משלהם את בית המקדש בכל מקום שימצא שם בדק:

פסוק ח
אל תקחו כסף. אל תקחו לעצמיכם, אלא מיד בבוא לידכם תנו אותו לבדק הבית, רצה לומר, הכניסו באוצר בית ה', עד יהיה בהם די לחזק הבדק:

פסוק ט
ויאתו הכהנים. נתרצו והוטב הדבר בעיניהם, לבלי קחת הכסף לעצמם, ולבלי לחזק משלהם:

פסוק י
ויקב. עשה נקב צר בדלת הארון, לזרוק דרך בו את הכסף אל הארון
בבוא איש וגו'. רצה לומר, בימין הבא אל הבית, לא בימין היוצא
ונתנו שמה. מיד בבואו לידם נתנו בארון מדרך החור, אבל לא יוכלו להוציא מה, זולת פתיחת הדלת:

פסוק יא
ויהי כראותם. בכל עת כשראו שיש בו הרבה כסף
והכהן הגדול. לא בעצמו כי אם פקידו בא במקומו, וכן מפורש בדברי הימים (שם פסוק יא)
ויצרו. עשו בהם צורת מטבע, להוציאם, בהוצאה ומנו המטבעות:

פסוק יב
עשי המלאכה. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים, כפי אשר יורו אותם. ובדברי רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות ט א) נקראים אדרכלין
ויוציאהו. הם הוציאו את הכסף, בשכר האומנים הפועלים
לחרשי העץ. הם כורתי העצים בתמונה הנרצה
ולבונים. הבונים העצים בקירות הבית:

פסוק יג
ולגדרים. הם הבונים קירות אבנים
ולחוצבי האבן. החוצבים את האבנים מן ההר
ואבני מחצב. אף ששכרו חוצבי אבן, הוצרכו עוד לקנות אבנים חצובים
ולכל אשר יצא. לכל שאר הדברים הנצרכים להוציא על הבית לחזק אותו:

פסוק יד
אך לא יעשה וגו'. מהכסף הזה לא עשו לצורך בית ה' ספות כסף וגו' בדברי הימים (ב כד יד) נאמר, שגם הכלים נעשו מן הכסף המובא, ואמרו רבותינו ז"ל (כתובות קו ב) בתחילת הבנין לא עשו כלי שרת, ואחר שהשלימו והיה נותר, עשו כלי שרת:

פסוק טז
ולא יחשבו. לא עשו חשבון עם האנשים אשר נתנו להם הכסף, לשהם יתנו לעושי המלאכה, הבונים והגודרים וגו'
כי באמנה. ידוע היה שעושים באמונה, ולכך נבחרו אלו מתחילה:

פסוק יז
כסף אשם וגו'. מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז"ל(שקלים יח א) :

פסוק יח
אז. בימי יהואש, עלה חזאל וגו':

פסוק כא
היורד סלא. העומדת בדרך היורד אל סלא: