פסוק א
בשנת עשרים ושלש. כי יהואש מלך בתחלת שבע ליהוא, ויהוא מת בסוף כ"ח למלכו, והוא כ"ב ליהואש, ובתחלת השנה הבאה מלך יהואחז, אם כן היא כ"ג ליהואש
שבע עשרה שנה. ומקוטעות היו:

פסוק ג
כל הימים. כל ימי יהואחז:

פסוק ד
כי ראה וגו'. ולולי זאת לא היתה תפלתו כדאי להתקבל:

פסוק ה
מושיע. יהואש בנו היה המושיע, כמו שזכר אחרי זה, בימי מלכות יהואחז התחילה התשועה:

פסוק ו
אך לא סרו. חוזר על המקרא שלפניו, לומר אף שחילה יהואחז את פני ה', אך לא סרו הוא ועמו מחטאת בית ירבעם, והיה התפילה עם אחיזת העון:

פסוק ז
כי לא השאיר. כי בעבור זה לא השאיר ארם ליהואחז עם וגו'
כעפר לדש. כעפר הנידש ברגלי אדם:

פסוק ח
וגבורתו. בהלחמו ביתר העמים זולת ארם:

פסוק י
בשנת שלשים ושבע. כי יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב' שנים, לפי שבאה על ידו תשועה, כמו שכתוב למעלה, לזה המליכו בחייו שתי שנים, והלא יהואחז מלך בכ"ג ליואש מלך יהודה, וימי מלכותו י"ז שנים מקוטעות, וכלו אם כן בל"ט ליואש מלך יהודה, והלא יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב' שנים, הרי מלך בל"ז ליואש מלך יהודה
שש עשרה שנה. מספר השנים ההם מלך אחרי מות אביו:

פסוק יב
ויתר וגו'. אף שאחרי זה יספר עוד ממעשה יואש, ואף שתי המקראות האלו אמורים שם. ואולי לפי שרמז עליו בקצרה שיהיה מושיע לישראל מיד ארם, וסמכה לספורי אביו, כי באה בתפלתו, ואף התחילה בימי מלכותו, ולזה ראה להזכיר כל מעשיו בקצרה עד אחר מותו, וחוזר שוב לפרש מעשיו בארוכה, ועד אחר מותו:

פסוק יד
אשר ימות בו. אשר היה מעותד למות מחולי זה
אבי אבי וגו'. רבי רבי, שעזר ישראל בתפלתו כרכב ופרשים:

פסוק טז
הרכב. הנח ידך על הקשת ותפוש בו:

פסוק יז
קדמה. אל מול ארם היושב מקדם כמו שנאמר (ישעיהו ט יא) ארם מקדם
ירה. השלך החצים מהקשת
ויור. שמע לו וירה
ויאמר. בעת שירה אמר הנביא, חץ תשועה וגו', רצה לומר, על ידי החץ יהיה תשועה המיוחדת לה' לבוא מאתו, ובאיזה עם יפול החץ שיהיה על ידו תשועה לישראל, בארם יפול החץ
באפק. במקום אפק תכה אותם עד תכלם:

פסוק יח
הך ארצה. השלך עם הקשת את החצים לארץ
ויעמוד. פסק מלהשליך עוד:

פסוק יט
להכות חמש וגו'. היה לך להכות חמש וגו', ואז היית מכלה את ארם:

פסוק כ
יבואו בארץ. היו רגילין לבוא בארץ, לשלול שלל
בא שנה. תרגם יונתן, במיעל שתא, רצה לומר, בתחילת השנה, בעוד הארץ מלאה דשאים למאכל בהמתם:

פסוק כא
ויהי הם. רצה לומר, פעם אירע כשהיו קוברין איש אחד, ראו גדוד מואב בא
בקבר. סמוך להקבר
וילך ויגע. כאשר השליכוהו, נתגלגל עד הקבר ונגע בעצמות אלישע
ויחי. המת ההוא, וזהו על כי לא רצה אלישע שישכב אצלו:

פסוק כג
עד עתה. רצה לומר, עד עולם, כי כל הקורא במקרא הזה, כל אחד בזמנו, אומר עד עתה:

פסוק כד
וימת חזאל. בכדי לבוא תשועה לישראל, מת חזאל ומלך בן הדד, ובימיו נושעו: