פסוק א
בשנת שתים. אף כי יואש מלך ב' שנים בחיי אביו, מכל מקום חשבון ימי מלכותו התחילו אחרי מות אביו, והוא בל"ט ליואש מלך יהודה, ויואש מלך מ' שנה, וכלו בתחילת השנה השנית ליואש מלך ישראל, ואז מלך אמציה:

פסוק ז
את הסלע. מבצר בנוי בסלע:

פסוק ח
נתראה פנים. כי בדברי הימים (ב כה ג) נאמר, שאנשי יהואש פשטו בערי יהודה והכו בהם, ולזה שלח אליו לאמר, אין זה גבורה לבא פתאום ולהכות, אך נתראה פנים בפנים, ונדעה הגבורה עם מי:

פסוק ט
החוח. המשיל את אמציה לחוח, ואת עצמו לארז, וכאילו אמר אף אם דברת לשלום, לכלימה יחשב לי להתחבר עמך, ומכל שכן לרדת עמך למלחמה
ותרמוס. על אשר נשאו לבו לדבר כזאת, ורמז לו שאנשיו ירמסו אותו:

פסוק י
הכה. בעבור שהכית את אדום נתגאה לבך
הכבד ושב בביתך. רצה לומר, אם תשב בביתך ותחדל מלהלחם בי, אז תשאר בכבודך שקנית בנצחון אדום
ולמה תתגרה ברעה. למה תתגרה עמדי בעבור הביא עליך הרעה, ותפול אתה ועמך:

פסוק יג
בשער אפרים. כן היה שם השער, ומשם התחיל לפרוץ, ופרץ עד השער העומד בפנת העיר, והיה הפרצה באורך ת' אמה:

פסוק יד
בני התערובות. בני השרים, שהם ביד המלך לערבון, שלא ימרדו בו אבותיהם:

פסוק יז
חמש עשרה שנה. כי אמציה מלך בב' ליואש, ויואש מלך ט"ז שנה, מלבד שתי השנים שמלך בחיי אביו, וכלו אם כן בט"ו לאמציה, ואמציה הלא מלך כ"ט שנה, אם כן עם השנה שמת בו יואש, חי אחריו אמציה ט"ו שנה:

פסוק יט
בירושלם. כי אף שתפסו יהואש, מכל מקום החזירו למלכותו:

פסוק כב
הוא בנה את אילת וישבה ליהודה. יתכן שהיתה פעם אחת משל יהודה, ובני אדום לקחו מהם, וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם, ועזריה בנה את חומתה להיות עיר מבצר, ובזה השיבה ליהודה, כי בעודה פרוצה אין להתחזק בה ולהחזיק בשלהם
אחרי שכב המלך. על אמציה יאמר, כי אף שהוא לכדה, עדיין לא הוחזר לידם להחזיק בה עד כי מת, ובא עזריה ועשאה עיר מבצר:

פסוק כג
בשנת חמש עשרה. כי אמציה מלך בשתים ליואש, וימי מלכות יואש ט"ז שנים, וכלו אם כן בט"ו לאמציה, ואז מלך ירבעם ארבעים וגו', ומקוטעות היו:

פסוק כה
הוא השיב. כי בימי אבותיו המלכים, לקחו מלכי עובדי גלולים את הגבול ההוא מישראל, וחזר הוא והשיב להם
מלבוא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת
עד ים הערבה. רצה לומר, כלפי ים הערבה, והוא ים המלח
ביד עבדו יונה וגו'. הנבואה ההיא לא הוזכרה במקרא, ורבותינו ז"ל אמרו (יבמות צא א) כמו שעל ידי יונה נהפך לנינוה מרעה לטובה, כך נהפך לישראל בימי ירבעם:

פסוק כו
כי ראה וגו'. לא בזכותם, רק כי ראה ענים, המשתנה ומתחלף מרעה אל רעה, ונכמרו רחמיו
ואפס עצור. לא נשאר בידם העושר הכנוס בבית, ולא המקנה העזוב על פני השדה:

פסוק כז
ולא דבר. רצה לומר, וה' לא רצה למחות את שמם, ולזה הושיעם ביד ירבעם:

פסוק כח
ואשר השיב. כי מלכי יהודה כבשו מאז חמת ודמשק, וחזר ארם ולקחום מידם, ועתה השיבם הוא ליהודה
בישראל. רצה לומר, בכח גבורי ישראל אנשי בני עמו, ולא בכח אנשי יהודה: