פסוק א
בשנת שבע עשרה. כי יותם מלך בב' לפקח, וימי מלכותו ט"ז שנה, וכלו בי"ז לפקח, ואז מלך אחז:

פסוק ב
ושש וגו'. ומקוטעות היו:

פסוק ג
העביר באש. היא עבודת המולך, שמעביר בנו בין שתי מדורות אש:

פסוק ה
ולא יכלו להלחם. לא התגברו במלחמה על ירושלים:

פסוק ו
השיב וגו' את אילת. זו היא האמור למעלה (יד כב) אשר בנה עזריה והשיבה ליהודה, ועתה בא רצין והשיבה לארם
וינשל. גלה משם היהודים, והאדומים ישבו בה כאשר ישבו בה מאז, טרם לקחה אמציה ולפי שבא ארם להחזיר לאדום, לזה אמר השיב לארם, כאילו היתה שלהם מאז, כי באו במקום אדום:

פסוק ט
ויגלה. הגלה אנשיה אל קיר, והיא מארץ אשור:

פסוק י
אוריה הכהן. יתכן שהוא אמריה הנזכר בדברי הימים (א ה לג), ועיין בסוף הספר בחשבון הדורות
את דמות המזבח. כי ישרה בעיניו תבניתו, ושלח הדמות אל הכהן לעשות מזבח כדמותו
לכל מעשהו. רצה לומר, את תבנית הציורים הפרטים שבו:

פסוק יא
ככל וגו'. אף הציורים הפרטים
עד בוא. טרם בוא המלך וגו':

פסוק יב
ויקרב. קרב אל המזבח, והעלה עליו עולותיו:

פסוק יד
ואת המזבח. מזבח החדש שם עם מזבח הנחושת וגו' שעשה שלמה, רצה לומר, מזבח אבנים שעשה שלמה, תחת מזבח הנחושת אשר עשה משה במדבר
ויקרב. מזבח החדש משך ממול פני ההיכל, וחוזר ומפרש שמשכו מבין מזבח הנחושת ומבין בית ה', כי מקומו הראוי לו היה בין מזבח הנחושת ובין ההיכל, כי בו צוה להקריב, ולזה מהראוי שלא יפסיק דבר בינו ובין ההיכל, הנה הוא לא העמידו במקום הראוי לו, כי העמידו בצד מזבח הנחושת בצפונו, וקצת מזבח הנחושת הפסיק בינו לבין ההיכל:

פסוק טו
המזבח הגדול. כי את מזבח החדש עשהו גדול משל שלמה
עולת הבקר. הוא תמיד של שחר
מנחת הערב. זה תמיד של בין הערבים
לבקר. לדרשו בעת מן העתים שיעלה על לבו להקטיר עליו:

פסוק יז
ויקצץ. כרת את המסגרות של המכונות, והמה הלבזבזין ומחיצות המכונות אשר מתחת לכיורות האמור במלכים א' (ז כח) שעשה שלמה
את הכיור. מכל מכונה הסיר את הכיור הנתון עליו
מעל הבקר הנחושת. כי שלמה העמיד את הים על י"ב בקר נחשת כמו שאמור במלכים א' (ז כה), והוא הסיר מהבקרים ההם, ונתנו על רצפת אבנים:

פסוק יח
ואת מוסך השבת. גם הוריד את מוסך השבת וגו', והוא היה בנין מסוכך ממעל, לשבת תחתיו אנשי המשמר היוצא בשבת, על כי היו פונים אז מעבודה, כי משמר הנכנס באו במקומם, ולזה ישבו תחת צל המוסך, עד פנות היום עת הלכם לביתם
ואת מבוא המלך. מקום הכניסה של בית המלך, שהיתה מצד החוץ, סבבה אל בית ה', להיות מקום הכניסה מבית ה', ועשה כן מפני מלך אשור, שלא יבוא עליו מבחוץ פתאום: