פסוק א
בשנת שתים עשרה. כי מתחילה היה הושע תשעה שנים מקוטעות נציב מלך מתחת יד מלך אשור, ואחר זמן מרד בו ומלך מעצמו ט' שנים מקוטעות, ומה שנאמר למעלה שמלך הושע בכ' ליותם, רצה לומר, אז נעשה נציב מלך, והיה כן עד תחילת שנת י"ג לאחז תשעה שנים מקוטעות, כי כ' ליותם הוא ה' לאחז, כי יותם מת בי"ו למלכו, ומיד מלך אחז, ומה שנאמר כאן בשנת שתים עשרה, רצה לומר, אחר שעבר י"ב לאחז, ובתחלת י"ג מלך הושע מעצמו, ומרד במלך אשור:

פסוק ב
רק לא וגו'. אמרו רבותינו ז"ל (גיטין פח א) שבטל השומרים שהושיב ירבעם לבל יעלו לירושלים ברגלים:

פסוק ג
וישב לו מנחה. לפי שהיה קבוע עליו לכל שנה אמר וישב, כי נתן וחזר ונתן:

פסוק ד
וימצא. נודע למלך אשור כי הושע רוצה שוב למרוד בו, ושלח למלך מצרים לעוזרו, אף לא העלה לו המנחה כמו בכל שנה ושנה
ויעצרהו. כי אז כאשר נודע לו, היה הושע עמו, ועצרו מללכת לארצו ואסרו בבית הכלא:

פסוק ה
בכל הארץ. בכל ארץ ישראל, לכבוש את הכל:

פסוק ו
בשנת התשיעית. מעת שמלך מעצמו (ולא מלך אם כן כל תשעת השנים, כי הלא אסרו בבית הכלא עד לא עלה על שמרון, וצר עליה ג' שנים, ומה שנאמר למעלה מלך הושע וגו' תשע שנים, רצה לומר, מהתחלת מלכותו עד הגלות, היה תשע שנים)
נהר גוזן. רצה לומר, בחלח ובחבור, העומדות על נהר גוזן:

פסוק ז
ויהי כי חטאו וגו'. רצה לומר, הגלות הזה היתה על שחטאו בני ישראל, כי עד לא מלך הושע היו קצת אנוסים, כי המלכים החטיאום ולא הניחום לעלות לירושלים, אבל הושע בטל השומרים ונתן הברירה, ועם כל זאת לא עלו לירושלים ועבדו עגלי הזהב, אם כן החטא להם יחשב:

פסוק ח
ומלכי ישראל. מלת בחוקות עומדת במקום שתים, וכאלו אמר ובחוקות מלכי ישראל אשר עשו לעבודת גלולים:

פסוק ט
ויחפאו. אמרו בסתר על ה' דברים שאינם ראוים לאומרן, כי כחשו בידיעתו והשגחתו, וכמו שנאמר (יחזקאל ח יב) כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. ונאמר (ישעיהו כט טו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה וגו'
ממגדל נוצרים. אף במגדל שעומדים בו הצופים. וקוראם נוצרים, כי על ידם נשמרים בני העיר
עד עיר מבצר. רצה לומר, בכל מקום, כקטן כגדול:

פסוק י
ותחת כל עץ רענן. על מצבות חוזר:

פסוק יג
ויעד ה'. התרה בהם, ועל כי הדרך להתרות בפני עדים, אמר לשון ויעד
כל נביאי. כל נביאים, ולתוספת ביאור אמר 'כל חוזה', כי שם נביא משותף הוא גם לנביאי הבעל, מה שאין כן חוזה, כי הוא בלתי לה' לבדו
ואשר שלחתי. שמרו אשר שלחתי וגו':

פסוק יד
ויקשו את ערפם. הוא מלשון הרחקה, כאילו נתקשה העורף, מבלי יוכלו להחזיר לאחור, לפנות מול הנביא
כעורף אבותם. הם עובדי העגל במדבר:

פסוק טו
אשר כרת. על קיום התורה
ואת עדותיו. מאסו בהתראות שהתרה בהם, ולא היו חוששין להם
ויהבלו. נעשו בעלי הבל, ואדוקים לעבודת גלולים
ואחרי. מוסב על וילכו, לומר שהלכו אחרי דרך העמים וגו':

פסוק טז
ויעשו להם מסכה וגו'. יצקו לעצמם העגלים:

פסוק יז
ויעבירו וגו' באש. זהו עבודת המולך
ויתמכרו. כל כך התמידו לעשות הרע, כאילו מכרו עצמם לכך:

פסוק יח
ויתאנף ה'. ובעבור כל זאת התאנף ה'
מעל פניו. רצה לומר, מארצו
לא נשאר. בארצם:

פסוק יט
גם יהודה. רצה לומר, אף שגם יהודה לא שמר וגו'
אשר עשו. החוקים אשר עשו ישראל:

פסוק כ
וימאס. רצה לומר, עם כל זאת לא מאס עתה רק בישראל
מפניו. מארצו:

פסוק כא
כי קרע ישראל. רצה לומר, וזהו בעבור אשר כל ישראל התחילו בעבירה, כי הם מעצמם קרעו ונפרדו ממלכות בית דוד, ופי ה' לא שאלו
וידח ירבעם. וזה היתה סיבה שהדיחם ירבעם בעגלי הזהב, כי בראותו שמרדו במלכות בית דוד, חשש פן גם בו ימרדו כאשר יבואו לירושלים, ולזה עשה העגלים, למנעם מללכת לירושלים כמו שנאמר במלכים א' (יב כו כח), אבל אם היו שואלים בדבר ה', ומלך על פיו, לא היה בא לכלל זה:

פסוק כב
לא סרו ממנה. אף אחר שבטל הושע את השומרים, עם כל זאת לא סרו ממנה, מדעת עצמם:

פסוק כג
עד אשר. כל כך הרשיעו, עד שגרם החטא והסירם ה' מעל פניו
עד היום הזה. רצה לומר, והנם שם עד היום הזה, ולא חזרו בבית השני כמו יהודה, וכל זה חוזר למעלה, ליתן טעם מדוע חרה אף ה' בישראל, ועדיין האריך אף ליהודה, והלא דרך אחד להם, ואמר לפי שעל ידי כל ישראל באה מתחילה התקלה, ולבסוף אחזו מעצמם מבלי מכריח, ולזה חרה בם והגלה אותם, ומבלי חזרה בבית השני. אבל אנשי יהודה לא בא התקלה על ידם, כי אם על ידי המלכים המכריחים, ובסור המכריח, אחזו עדיין בדרך ה', ולזה עדיין לא נתמלא סאתם. (ואף אחר שגלו חזרו בבית השני, כי לא ידמו בחטאם לחטא ישראל, כי תחילת התקלה לא באה על ידם, כדרך שבאה על ידי ישראל):

פסוק כד
בערי שמרון. בהערים הסמוכים לשמרון:

פסוק כו
ויאמרו. עבדי המלך
אשר הגלית. מבבל ומכותה וגו'
את משפט. חוק האלהים השוכן בהארץ ההיא
וישלח. ולזה שלח בהם את האריות בעוד כאשר אינם יודעים משפט וגו', אבל כאשר ידעו, לא שלח בהם עוד (ואף כי מאז היו בארצם לא ידעו משפט ה', מכל מקום לא הקפיד על העבודת גלולים כי אם בהיותם בארצו המקודש, ולא בארץ העובדי גלולים):

פסוק כז
וילכו וישבו שם. חוזר על העובדי גלולים מבבל ומכותה וגו', ורצה לומר, כאשר הלכו לשם, כן נשארו יושבים בה, והכהן ילמדם משפט ה':

פסוק כט
גוי גוי אלהיו. כל אומה עשה לעצמו עבודת גלולים שעבד בארצו, ולא היה הכהן מעבירם מהעבודת גלולים מכל וכל, כי הוא היה מכהני הבמות ועבד עבודת גלולים כמותם
השמרנים. היהודים, אנשי שומרון עד לא גלו
גוי גוי. כל אומה העמידה עבודת גלולים שלה בבית הבמות, בהעיר אשר נתיישבה בה:

פסוק ל
סכות בנות. בלשון בבל הוא, תרנגולת עם אפרוחיה
נרגל. בלשון כותי הוא, תרנגול הזכר, וכן כל אחד נקרא לפי לשון האומה ההיא
אשימא. הוא תיש:

פסוק לא
נבחז. הוא כלב
תרתק. הוא חמור
לאדרמלך וענמלך. הם הפרד והסוס:

פסוק לב
מקצותם. עשו מקצתם כהני במות, לעשות עבודתם בבית הבמות:

פסוק לג
ואת אלהיהם. עבודת גלולים שלהם
כמשפט וגו'. כל אחד עבד את העבודת גלולים שבארצו אשר הגלה ממנה:

פסוק לד
כמשפטים הראשונים. כפי מה שהורם הכהן בעת נתיישבו שמה
אינם יראים וגו'. יראה שלמה, כי אם מפחד האריות
ואינם וגו'. אינם עושים כחק וכמשפט הראוי להם לעשות לאחר שנתגיירו
וכתורה וגו'. אינם עושים כתורה וגו', וראוי היה שכן יעשו, הואיל ונתגיירו
אשר שם שמו ישראל. כאומר, הלא השם הזה היה על שם כי שרית עם האלהים וגו' ותוכל, ומזה נראה שאין לעבוד לשרי מעלה, כי הלא בעזר אלוה גבר על השר של מעלה:

פסוק לה
ויכרת. בעת שצוה את בני יעקב התורה והמצות, כרת עמהם ברית והזהירם על עבודת גלולים, וחוזר הוא למעלה, לומר הנה העובדי גלולים הבאים לערי שומרון, לא עשו כדבר ה' אשר צוה וגו', וכרת עמם הברית וגו', וכל הענין עד סופו, וכאומר, הלא העובדי גלולים ההם נתגירו, וידעו מהאזהרות ההם, והיה מהראוי להיות זהירים בהם מעתה:

פסוק מ
ולא שמעו. אבל העובדי גלולים ההם לא השגיחו על כל הדברים האלה אף כי נתגיירו, כי אם היו עושים כמשפטם הראשון, לעבוד עבודת כוכבים כאשר עבדו מאז:

פסוק מא
ויהיו הגוים. רצה לומר, כאשר עשו בעת בואם, כן עשו כל ימיהם, והיו יראים את ה' ועובדים הפסילים, וגם בניהם וגו', כאשר עשו אבותם כן עושים גם המה, עד היום הזה: