פסוק ג
ותוכחה. האויב התווכח להשתבח בהצלחתו, ואומר ידי רמה
ונאצה. מנאץ את ה' בדברי חרוף
כי באו בנים. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים, ויושבת על המשבר, ואין בה כח להוליד הבנים:

פסוק ד
אולי ישמע ה'. הלואי יתן לב לשמוע
והוכיח. התווכח בדברים כאשר שמע ה'
ונשאת. כאומר, לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה'
השארית הנמצאה. שארית ישראל הנמצאה בירושלים, כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה:

פסוק ז
נותן בו רוח. אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה, היא שמועת תרהקה מלך כוש
ושב לארצו. סוף הדבר יהיה שישוב לארצו בפחי נפש, ובארצו אפיל אותו בחרב:

פסוק ט
וישמע אל תרהקה. רצה לומר, קבל דבריו, ויצא גם הוא לקראתו למלחמה
וישב. שלח שוב מלאכים, להודיע שאינו מסתלק לגמרי, כי אם על מנת לשוב:

פסוק יא
ואתה. וכי אתה תנצל, בתמיה:

פסוק יב
ההצילו. וכי אלהי העמים הצילו את העמים:

פסוק יג
לעיר ספרוים. לפי שהיתה גדולה וחשובה, אמר בה לעיר:

פסוק יד
הספרים. כי במכתב שלח הדברים האלה
ויפרשהו. פרש כל אחת ואחת:

פסוק טו
הכרובים. שעל הכפורת אשר על הארון, וכאומר, ואיך אם כן תמסור בידו את ירושלים, ויבאו הכרובים ביד צר:

פסוק טז
אשר שלחו. את המלאך המביא הספרים:

פסוק יז
אמנם ה'. אתה ה', הנה אמת הוא שהחריבו את העמים:

פסוק יח
כי לא אלהים המה. אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות, ולזה האבידם:

פסוק כ
אל סנחריב. בעבור דברי סנחריב:

פסוק כא
עליו. על סנחריב
בזה לך. בת ציון תבזה אותך, ותלעג עליך, (וקראה בתולה, על כי לא נכבשה עדיין מעולם, למשול בה עם אחר, כבתולה זו שלא באה ברשות הבעל, וכן (ישעיהו כג יב) בתולת בת צידון)
אחריך. אחרי מפלתך, תניע בראשה בדרך לעג:

פסוק כב
את מי. למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת
מרום. לרום רקיע:

פסוק כג
מרום הרים. זה הר הבית
ירכתי לבנון. בסוף יער הלבנון, מקום הארזים הגבוהים
קומת ארזיו. רצה לומר, השרים והגבורים
מלון קצו. הוא בית המקדש, שהוא מלון ומשכן השכינה, והוא הקץ מכל הדברים הנחמדים אשר בעולם
יער כרמלו. רצה לומר, מיטב שבחו וכובד חזקו:

פסוק כד
אני קרתי ושתיתי מים. רצה לומר, מעולם הצלחתי במעשי, כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור, ושותה זרם מימיו
ואחריב בכף פעמי. כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה, אז הבאתי עליה חיילות רבות, והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם:

פסוק כה
למרחוק. מזמן רחוק
אותה. את הגזירה הזאת עשיתי מימים קדמונים
ויצרתיה. ואני יצרתי את הדבר הזה, וכפל הדבר במלות שונות
עתה הביאתיה. אני הבאתי עתה את הדבר על ידך
ותהי. אתה תהיה למקל מרדות, להחריב ערים בצורות, לעשותם שממה וגלים, מצמיחים נצים ופרחים:

פסוק כו
ויושביהן. יושבי הערים ההם, עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך
עשב שדה. כעשב שדה
חציר גגות. כחציר הגדל על הגגות, שהוא חלש למאד
ושדפה. כשבלים הנשדפים, טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה, כי אז המה חלושים עד למאד, ורצה לומר, הנה אני הוא המתיש ומחליש לפניך כח העובדי כוכבים, ולא באה בעוצם ידך:

פסוק כז
ושבתך. תרגם יונתן, ומיתבך בעצה
ואת התרגזך. ואף את התרגזך ידעתי:

פסוק כח
אלי. באה אלי
והשיבותיך. בעל כרחך אשיב אותך:

פסוק כט
וזה לך האות. אל מול חזקיה ידבר, הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת, כי הנה הלגיונות החריבו וקלקלו הזרעים וגדעו האילנות, והקדוש ברוך הוא מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים
ובשנה השנית סחיש. אולי היתה שנת השמיטה, והיו אסורים בחרישה וזריעה, ולזה נתברכו ספיחי הספיחים
ובשנה השלישית זרעו. ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב:

פסוק ל
שורש למטה. רצה לומר, יהיו ממולאים בכל טוב, כהאילן הנטוע במקום רטוב, שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה:

פסוק לא
כי מירושלים וגו'. רצה לומר, ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחריב, וכן ופליטה מהר ציון, וכפל הדבר במלות שונות
קנאת ה'. כי יקנא לשמו, אשר חרף רבשקה וסנחריב:

פסוק לד
למעני. למען כבוד שמי:

פסוק לה
ויצא מלאך ה'. לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים, ואז יצא מלאך ה' וגו'
וישכימו בבוקר. סנחריב והמעט אשר נשארו חיים:

פסוק לו
בנינוה. היא ראש למלכות אשור:

פסוק לז
בית נסרוך. נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה, ובעת אשר השתחוה לה, הכוהו בניו
והמה. בני סנחריב אשר הכוהו: