פסוק א
בהעלות. בעת בא הזמן שהעלה ה' את אליהו על ידי רוח סערה אל השמים, הלך אז אליהו עם אלישע מן הגלגל:

פסוק ב
שב נא פה. מגודל הענוה חפץ לדחותו, לבל יראה בהלקחו השמים:

פסוק ג
אשר בית אל. אשר בבית אל
הידעת. בלשון שאלה אמרו, האם ידעת וגו'
מעל ראשך. כאילו אמרו, הנה היה לך לעטרה, ויוסר העטרה מעל ראשך
החשו. שתקו, ולא תדברו מזה, על כי ראה באליהו, שאין חפצו לגלות הדבר לגודל הענוה:

פסוק ז
מנגד מרחוק. כפל המלה לתוספות ביאור:

פסוק ח
ויגלום. כרך אדרתו, שתהא נוחה להכות בה את המים
ויחצו הנה והנה. נבקעו המים, ומזה הלכו להם, ומזה נשארו במקומם ולא ירדו למטה:

פסוק ט
שאל וגו'. רצה לומר, שאל בטרם אלקח, מה טובה אעשה לך
פי שנים. שתשרה עלי רוח הנבואה, במעלה כפולה על מה ששרתה עליך:

פסוק י
הקשית לשאול. כי איך אוכל להשפיע עליך דבר שאין בי
אם תראה. אך אם תראה אותי בעת אשר אהיה נלקח ממך, יהיה לך כן, כי אז נתכפלה מעלת אליהו ממה שהיתה מקודם, ויוכל להשפיע לזולתו כל הדבר שיש בו אז:

פסוק יא
והנה רכב אש. והנה בא רכב אש וגו':

פסוק יב
ואלישע רואה. בעת שנלקח
אבי אבי. רבי רבי, שהיה לישראל לעזור מול האויב כמו רכב ופרשים, כן תרגם יונתן
לשנים קרעים. רצה לומר, לשני חתיכות:

פסוק יד
איה ה'. כאומר, עם שנלקח אליהו, הנה איה ה', הלא השגחתו ויכלתו לא כלה
אף הוא. רצה לומר, אף הוא בהוייתו בכל עת, ולא נשתנה. ודוגמתו (יחזקאל כג מג) עתה יזנו תזנותיה והיא. ורצה לומר, עדיין הוא בהוייתה כשהיתה מאז. או, מוסב הוא על ויכה וגו', ורצה לומר, אף אלישע עשה כמעשה אליהו, וכשהכה המים נבקעו הנה והנה וגו' (ומעתה הולך ומונה יחד כל הנפלאות שעשה אלישע):

פסוק טו
ויראהו. כשהוא בוקע מי הירדן:

פסוק טז
בני חיל. אנשי חיל ובני כח, ללכת הנה והנה במעט זמן
וישליכהו. חשבו שהרוח שבה אל האלהים, וגופו הושלך מת, ורצו לבקשו ולקברו
לא תשלחו. כי ראה שעלה עם הגוף, ומגודל הענוה לא אמר להם מה שראה:

פסוק יז
עד בוש. עד אשר נתאחר זמן רב, שהפצירו בו לתת להם רשות לשלוח:

פסוק יט
טוב. בשדות וכרמים וגו'
והארץ משכלת. בסיבת המים משכלת יושביה:

פסוק כא
אל מוצא המים. אל המקום שהמים נובעים משם
רפאתי למים. אמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח טו) שהיה הנס כפול, כי דרך המלח לקלקל המים
לא יהיה משם. לא יבוא עוד משכלת מסיבת המים:

פסוק כג
עלה קרח. לפי שאליהו רבו היה בעל שער, ואלישע היה קרח, אמרו בלעג והתול, עלה קרח השמימה כאליהו רבך, וכאילו אמרו, אינך במעלה כמוהו, כי הוא היה בעל שער, ואתה קרח:

פסוק כד
ויראם. אמרו רבותינו ז"ל (סוטה מו ב) שראה ברוח הקודש שאין בהם לחלוחית טובה, ולכן קללם