פסוק א
בימים ההם. אמרו רבותינו ז"ל (סדר עולם פרק כג) שהיה שלשה ימים לפני מפלת סנחריב
למות. רצה לומר, חולי אנושה ומסוכנת, שיש בה כדי למות
צו. היה מצוה על עניני ביתך:

פסוק ח
מה אות. רצה לומר, מה מאד יחשב לאות גדול ונפלא, כאשר ירפאני ה' מכל מכאוב החלי, ואעלה ביום השלישי אל בית ה':

פסוק ט
וזה לך האות מאת ה'. המקום מעצמו אמר לתת לך אות על הדבר הזה, אשר תעלה ביום השלישי לבית ה'
הלך הצל עשר מעלות. מעלות היו עשויות מול החמה, לבחון בהם שעות היום, כי כל שעה ירד הצל מעלה אחת, ושאל לו באיזה אות יבחר יותר, אם שילך הצל במהלכו לפנים עשר מעלות, פתאום וברגע אחד (ויהיה 'הלך' כמו ילך, עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים במקרא) או אם תרצה שישוב הצל אחורנית עשר מעלות:

פסוק י
נקל לצל לנטות. האות הזה שינטה הצל במהירות, הוא נקל מול אות החזרת הצל, כי בנטיות הצל במהירות, הלא תלך גלגל החמה במהלכו, ואך ימהר ללכת במרוצה, ואין האות ניכר כל כך, ולזה ישוב הצל אחורנית, כי האות הזה יותר חזק וקשה:

פסוק יא
ויקרא וגו'. לעשות האות אשר בחר חזקיה
במעלות אחז. רצה לומר, זה האות נעשה בהמעלות אשר עשה אחז, ובהם שב הצל אחורנית עשר מעלות. ורבותינו ז"ל אמרו (סנהדרין צו א) ששב לאחור כחשבון שמיהרה לרדת בהמעלות ביום שמת אחז, לקצר את היום, להמעיט בהספדו:

פסוק יב
כי חלה. על שנתרפא שלח לדרוש בשלומו דרך אהבה. ובדברי הימים (ב לב לא) נאמר ששלח לדרוש המופת הנעשה בחליו:

פסוק יג
וישמע עליהם. יתכן שבקשו להראות להם את כל בית נכתו, ושמע עליהם והראם:

פסוק יז
ונשא. יהיה נשא ונלקח
ואשר אצרו. אשר טמנו באוצר
לא יותר דבר. מכל אשר בביתך:

פסוק יח
ומבניך. הם דניאל חנניה מישאל ועזריה
אשר יצאו ממך אשר תוליד. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המקרא:

פסוק יט
טוב דבר ה'. טוב הדבר בעיני, ופירש דבריו ואמר, הלוא אם יהיה שלום בימי, וה' יאמת לי הבטחתו זו, אינני חושש במה שיהיה אחרי מותי:

פסוק כ
את המים. מוצא מי גיחון שהיתה מחוץ לעיר, הביא העירה: