פסוק ד
ויתם את הכסף. רצה לומר, יאסף כל הכסף בשלימות:

פסוק ה
עושי המלאכה. הם האומנים הגדולים הנקראים בדברי רבותינו ז"ל אדרכלין, והיו ממונים בבית ה', ומתחת ידם היו בונים האומנים הפועלים, כפי מה שיורו אותם
ויתנו. והם יתנו את הכסף לאומנים הפועלים בשכרן:

פסוק ו
לחרשים. הם כורתי העצים בתמונה הנרצה
ולבונים. הם הבונים העצים בקירות הבית
ולגודרים. הם הבונים קירות האבנים:

פסוק ז
אך לא יחשב. לא עשו חשבון על הכסף וגו', כי ידוע היו שעושים באמונה, ולזה נבחרו אלו:

פסוק ח
ספר התורה מצאתי. יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון, אשר כתב משה מפי ה', ולקחו הספר תורה ההיא והטמינו מפניו, ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה, וכאשר היה הכהן גדול מחפש אחר הכסף המובא, ואחרי בדקו הבית מצאה, ואמרו רבותינו ז"ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרשת תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה' אותך ואת מלכך, ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה, אמר כמבשר, ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה'
ויתן וגו'. רצה לומר, הראה לו הנמצא כתוב בתחלת הדף, כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם
ויקראהו. כמתמיה ומשתומם:

פסוק ט
התיכו. לעשות מטבעות, להוציאם בהוצאה:

פסוק י
ספר נתן לי. רצה לומר, נתן לי ספר הנאבד, כשהיא מגוללת בדף הזה
ויקראהו. בהדף ההוא:

פסוק יא
ויקרע וגו'. בעבור החרדה, כי גם הוא חשבה לאות וסימן:

פסוק יג
דרשו את ה'. שאלו לנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה, בעבור דברי הספר הנמצא כתוב בה בתחילת הדף, אשר מהנראה שהוא לאות אשר גדולה חמת ה' וגו'
לעשות. אשר רוצה לעשות ככל הכתוב בתחילת הדף ההוא:

פסוק יד
אל חולדה. אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יד ב) מפני שהנשים רחמניות הן, הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם. או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים
שומר הבגדים. של המלך
במשנה. בין שתי החומות, שהיא משנה להעיר, וכן (צפניה א י) ויללה מן המשנה
וידברו אליה. את דברי המלך:

פסוק טז
הנני מביא. רצה לומר, האות הזה לא במקרה בא כי אם מה', וכאילו אמר הנני מביא רעה וגו'
אשר קרא. אשר צוה לקרות לפניו:

פסוק יח
ואל מלך יהודה. רצה לומר, דבר הנוגע אל המלך עצמו
הדברים אשר שמעת. רצה לומר, אף שהגזירה גזורה כאשר שמעת, לא תהיה כלול עמהם:

פסוק יט
בשמעך אשר דברתי. רצה לומר, בעת השכלת בדברי האות הזה, אשר הוא מה'
ולקללה. מי שיקלל את זולתו, יתלה הקללה בהם, לומר שיקולל כהם:

פסוק כ
אל קברותיך. ולא תקבר בארץ העובדי גלולים
בשלום. עם כי מת במלחמה, מכל מקום תחשב לו לשלום, על כי לא ראה בהרעה הבאה על ישראל
וישיבו. חלקיה וחבריו