פסוק א
למלכו. למלכות צדקיה
דיק. הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה:

פסוק ב
ותבוא העיר במצור. עמדה העיר והמצור סביבה עד וגו':

פסוק ג
בתשעה לחודש. בירמיהו (נב ו) נאמר בחודש הרביעי:

פסוק ד
ותבקע העיר. חיל נבוכדנצאר בקעו חומתה, וכאלו נעשית מעצמה, כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב, ולא עמדו למולם לעכב על ידם
הלילה. רצה לומר, ברחו בלילה, ובירמיהו (שם פסוק ז) נאמר, יברחו ויצאו מן העיר לילה
דרך שער וגו'. בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך
וילך. המלך וכל אשר עמו
דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:

פסוק ה
וירדפו. אמרו רבותינו ז"ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו, ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה, ורדפו הכשדים אחר הצבי, ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:

פסוק ו
רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נבוכדנצאר לרבלה
משפט. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שנאמר בדברי הימים (ב לו יג) :

פסוק ח
תשע עשרה. כי בעת שכבש את יהויכין היה ח' למלכו, וצדקיהו מלך י"א שנה, הרי י"ט ובסוף ירמיהו נאמר י"ח, ורצה לומר, לכבוש יהויקים בראשונה, שהיתה בשניה למלכות נבוכדנצאר
רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:

פסוק ט
בית גדול. הוא פירוש על מה שאמר כל בתי ירושלים, לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים, ואותם לבד שרף ולא זולתם:

פסוק י
אשר רב טבחים. אשר עם רב טבחים:

פסוק יא
הנשארים. אשר לא נהרגו
ואת יתר ההמון. הנשארים בכל ערי יהודה:

פסוק יד
אשר ישרתו בם. העשוים לעבוד ולשרת בהם בבית המקדש:

פסוק טו
אשר זהב זהב וגו'. רצה לומר בין של זהב בין כסף, הכל לקח:

פסוק יז
שמנה עשרה אמה וגו'. כבר נתבאר ענינם במלכים א' בספור מלאכתו, ואין צורך אם כן בהשנות הנה
וכאלה. מספר הרמונים שהיו באחד, היו בהשני:

פסוק יט
מרואי פני המלך. רצה לומר, היושבים תמיד עם המלך, ובירמיהו (שם כה) נאמר שבעה אנשים, וזהו לפי ששנים מהם לא היו חשובים כמו החמשה, ולא כללם כאן עמהם
אשר נמצאו בעיר. ולא ברחו ממנה כיתר השרים
הספר שר הצבא. סופר של שר הצבא
המצבא. על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה
מעם הארץ. מהמכובדים שבהם, אשר נמצאו בעיר ולא ברחו:

פסוק כג
והאנשים. אשר היו עמהם
אל גדליהו המצפה. מקום מושב גדליהו
וישמעאל וגו'. גם ישמעאל וגו', באו אליו עם אנשיהם:

פסוק כד
וישבע להם. גדליהו נשבע להשרים ההם, שאין להם לפחוד מן הכשדים, כי לא יקחם בשבי
ועבדו. במס:

פסוק כה
מזרע המלוכה. כאומר, בעבור זה הרג לגדליהו, בחשבו שאליו ראוי הממשלה, כי הוא מזרע המלוכה, ולא לגדליה
ואת היהודים. גם היהודים והכשדים שהיו עם גדליה, הרג ישמעאל ואנשיו:

פסוק כו
כי יראו. פן יאמרו הכשדים, אשר בעצתם נהרג גדליה פקיד המלך והכשדים אשר עמו:

פסוק כז
בעשרים ושבעה. ובירמיהו (שם לא) נאמר בעשרים וחמשה, כי בכ"ה מת נבוכדנצאר שטנו ובכ"ו נקבר, והוציאהו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בחוצות, להודיע לכל שמת, ובכ"ז מלך ונשא את ראש יהויכין
מבית כלא. רצה לומר, מיד כשהוציאו מבית הכלא, נשאו וגדלו:

פסוק כח
טובות. דברים טובים ונחומים
מעל. עליון לכסאי שאר המלכים אשר היו עמו:

פסוק כט
ושנא. היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא, להחליפם באחרות
לחם. כל הסעודה קרויה על שם הלחם
לפניו. רצה לומר, עמו יחד
כל ימי חייו. של יהויכין:

פסוק ל
וארחתו ארחת תמיד. פרס הנתונה לו, היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק, והיה למאכל לאנשי ביתו, כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד
דבר יום ביומו. דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו, ולא העבירו המועד: