פסוק א
בשנת שמנה עשרה. רצה לומר, כבר עבר שמונה עשרה ליהושפט, כי אחזיה בן אחאב מלך אחר שעבר י"ז ליהושפט, בתחילת י"ח, ושנתים מלך, והם מקצת הי"ח מיהושפט ומקצת הי"ט, ומלך אח"כ אחיו יהורם בתחילת הי"ט, מיד אחר שעבר שנת י"ח
שתים עשרה שנה. ומקוטעות היו:

פסוק ג
בחטאות ירבעם. בעגלי הזהב:

פסוק ד
היה נוקד. רצה לומר, בעל צאן הרבה, ועל שרובם נקודים, יקרא המתעסק בהם בשם נוקד, כמו (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים
והשיב. לפי שבכל שנה העלה לו המס הזה, לכן אמר והשיב, רצה לומר, נתן וחזר ונתן
צמר. עם צמרם לא גזוזים:

פסוק ו
ביום ההוא. בעת שבא אלישע לשומרון:

פסוק ז
כמוני כמוך. כמו שתעלה אתה, אעלה כן גם אני:

פסוק ט
ומלך אדום. הוא היה נצב, מלך מתחת יד מלך יהודה
ויסבו דרך וגו'. רצה לומר, הלכו שבעת ימים ולא מצאו מים:

פסוק י
כי קרא ה'. רצה לומר, גזר ה' להפילם ביד מואב, כי בעבור הצמאון לא יתגברו להלחם:

פסוק יא
האין פה. האם אין פה
אשר יצק מים. רצה לומר, שהיה משרתו, והתבודד עמו בכל עת:

פסוק יב
יש אותו דבר ה'. כי בוודאי לא בא אל המחנה להלחם, כי אם בא מדבר ה':

פסוק יג
מה לי ולך. רצה לומר, מה הוא האהבה והקורבה אשר בינינו, מהו הטובה שעשית לי, ומה עשיתי לך, ומדוע אם כן תשאל בי
לך אל נביאי אביך וגו'. הם נביאי הבעל
אל וגו'. רצה לומר, אל תאמר עתה כדברים האלה, כי אנו בסכנה, ואל תעורר הדין בהזכרת החטאים:

פסוק יד
אשר עמדתי לפניו. שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה
כי לולי וגו'. רצה לומר, אם לא היה הדבר הזה, מה שאני נושא פני יהושפט
אם אביט וגו'. רצה לומר, אם הייתי מביט אליך בזולת יהושפט, יהיה עלי עונש השבועה:

פסוק טו
קחו לי מנגן. לשמחני בנגונו, כי בעבור שכעס על יהורם, לא חלה עליו הנבואה, כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה, והכעס בא היא עם העצבון
והיה כנגן. כאשר המנגן התחיל לנגן, שרתה עליו רוח הנבואה:

פסוק טז
גבים גבים. להתאסף בהם המים הבאים:

פסוק יז
לא תראו רוח. רצה לומר, לא יבואו המים בדרך טבעי, על ידי הרוח והגשם כי אם יבואו על פי נס
ומקניכם. מה שהביאו למאכלם
ובהמתכם. מה שהיו רוכבים עליהם:

פסוק יח
ונקל זאת. החסד הזה הוא נקל בעיני ה', כי עוד יעשה חסד גדול מזה, בתת את מואב בידכם:

פסוק יט
מבחור. טובה ונבחרה
תכאיבו. תשחיתו אותה, במה שתשליכו בה אבנים, והוא לשון מושאל מן בעלי חיים, הנכאבים בהשחתה:

פסוק כ
כעלות המנחה. כאשר בא זמן העלאת מנחת תמיד הבוקר:

פסוק כא
שמעו. כאשר שמעו שעלו למלחמה, נאספו גם המה
מכל חוגר. מכל היודע לחגור החרב
ומעלה. והמעולים מהם, הם הגבורים אנשי מלחמה, ורצה לומר, איש לא נעדר:

פסוק כב
על המים. הבאים אל הנחל בדבר ה'
אדומים כדם. על ידי זריחת השמש על המים, נראים הם אדומים:

פסוק כג
דם זה. היות כי מעולם לא היה שם מים, לחשוב שנראים אדומים מזריחת השמש, כי לא ידעו שבא שמה מים בדרך נס
החרב נחרבו. רצה לומר, המלכים נהרגו בחרב, כי הכו איש את רעהו בהלחמם זה בזה
ועתה. הואיל וכן, הרי הם מוכנים לשלל מואב, ולא יצטרכו מעתה להלחם בהם:

פסוק כד
ויבואו. כההולכים בבטחון, מבלי הכין למלחמה
ויכו בה והכות וגו'. רצה לומר, הכו וחזרו והכו:

פסוק כה
איש אבנו. כל אחד השליך האבן אשר היה עליו להשליך
עד השאיר אבניה וגו'. רצה לומר, לא השאירו בעיר קיר חרשת, כי אם אבני החומה, עם שהיתה מטרפולין של מואב
ויסובו. אחר זה הפילו גם החומה, עם אבני הקלע:

פסוק כו
המלחמה. עם המלחמה הבא עליו
להבקיע. רצה לומר, לעבור בתוך המחנה, אל מלך אדום להלחם עמו, ולא יכלו לבוא עד מקומו:

פסוק כז
ויקח את בנו. כי בא למקום בנו, ולקחו עמו ושרפו כליל כעולה, על החומה מול אביו מלך אדום
ויהי קצף. מלך אדום קצף על ישראל, כי בעבורה באה לו הרעה ההיא, ולא ראו להצילו. ורבותינו ז"ל אמרו (סנהדרין לט ב) שמלך מואב העלה בנו לעולה, מהם אמרו לשמים, ומהם אמרו לעבודת כוכבים, ובעבור זה קצף ה' על ישראל וגו':