פסוק א
ואשה וגו'. אמרו רבותינו ז"ל (זוהר חדש רות פב ב) שהיתה אשת עובדיה, והנושה היה יהורם בן אחאב, ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית, לכלכל את הנביאים
לעבדים. בעבור חוב הממון:

פסוק ב
מה יש לך. לשיהא הברכה שורה בו
כל בבית. כלל לא:

פסוק ג
מן החוץ. מן האנשים שחוץ לביתך, ולתוספות ביאור אמר, מאת כל שכניך
אל תמעיטי. אל תשאלי מעט כי אם הרבה כלים:

פסוק ד
והמלא תסיעי. הכלי אשר תמלא, תסיעי ממקומה, להעמיד האחר תחתיה, ולא תזוז האסוך ממקומה, על כי האסוך נעשה כמעין, ואין מדרך המעין לזוז:

פסוק ה
הם מגישים. את הכלים הריקים, כי היא לא זזה ממקומה עם האסוך:

פסוק ו
הכלים. אשר שאלה
הגישה וגו'. כי לא ידעה אשר כבר נתמלאו כולם
ויעמוד השמן. לא היה נשפך עוד:

פסוק ז
בנותר. בדמי השמן על דמי החוב:

פסוק ח
ויהי היום. רצה לומר, בא היום אשר עבר אלישע אל שונם
אשה גדולה. אשה חשובה
ויהי מדי עברו. מיום ההוא והלאה, מדי עברו וגו':

פסוק ט
הנה נא ידעתי. מכירה אני בו שהוא איש קדוש, ואין מהראוי לשבת אתנו יחד ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות יב) האשה מכרת באורחים יותר מן האיש
עובר. אף הוא עובר עלינו תמיד, בכל עת בואו פה, ואיך ישב עמנו יחד פעמים רבות:

פסוק י
עלית קיר. עליה קטנה בנויה בקיר אבנים, בנין מעולה
יסור שמה. להתבודד בחדרו לבד:

פסוק יא
ויהי היום. בא היום אשר בא שמה, אחרי עשותה את העליה:

פסוק יג
אמר וגו'. לא רצה לדבר עם האשה פה אל פה
הנה חרדת וגו'. רצה לומר, בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו, מהו הגמול לעשות לך, האם יש לך דבר מה לדבר בעבורך אל המלך וגו'
בתוך עמי. רצה לומר, אני יושבת בתוך בני משפחתי, ואין מי מהם עושה רעה עמדי, לשאצטרך לקבול ולהתרעם על מי:

פסוק יד
ומה לעשות לה. אחר שהלכה מפניו שאל לגיחזי ומהו אם כן הגמול שאעשה לה
אבל. באמת יש מקום לעשות לה גמול, כי אין לה בן, ואישה זקן, ובדרך הטבע לא תלד עוד, ואם תלד על ידך בן, יחשב לגמול רב:

פסוק טו
בפתח. בראותה שאיננו מדבר עמה פה אל פה הוסיפה להתרחק, ועמדה בפתח:

פסוק טז
למועד הזה כעת חיה. רצה לומר, לזמן הבא כעת הראויה להיות חיה רוצה לומר, יולדת, והיא ככלות תשעה חדשים, שהם ימי הריון
את חובקת בן. רצה לומר, תשעשעי עצמך עם בנך לחבקו, ואף כי בתחלה לא דבר עמה פה אל פה, אבל אחר שראה צניעותה שעמדה בפתח, חזר לדבר עמה
אל אדוני. אל תדבר כדברים האלה
אל תכזב. אל תאמר דבר הנפסק, בעבור לשמח לב שפחתך, ועל כי אמר חובקת בן, המורה לשעשוע מה, ולא הבטיחה שיתקיים, לזה אמרה אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים:

פסוק יז
אשר דבר. כפי אשר דבר אלישע:

פסוק יח
ויהי היום. בא היום אשר יצא אל אביו, כשהוא עומד על הקוצרים:

פסוק יט
ראשי ראשי. יש לי כאב בראש, וכפל המלה כדרך הנוהם מכאב, כמו (ירמיהו ד יט) מעי מעי אוחילה:

פסוק כג
לא חדש ולא שבת. כי בראש חדש ושבת היתה רגילה לקבל פניו
ותאמר שלום. רצה לומר, אין דבר רע שאלך בעבורו אל הנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה מוטב שיעשה הנס בצנעה:

פסוק כד
ותחבוש. קשרה האוכף
נהג ולך. נהג האתון ולך אתה, ואל תתעכב בעבורי, שארכב אני בה, כי אם כאשר אומר לך עמוד, אז תעמוד:

פסוק כה
מנגד. מרחוק
הנה השונמית הלז. רצה לומר, הזאת הבאה, היא השונמית:

פסוק כו
ותאמר שלום. אחר ששאלה, אמרה לו הכל שלום, ולא רצתה לגלות גם אליו:

פסוק כז
להדפה. בעבור כבוד הנביא, שלא תחזיק ברגליו
הרפה לה. תן לה רפיון ואל תהדפנה, כי עושה כזאת בעבור מרירות נפשה, ולא ידעתי מה היא, כי ה' העלים ממני בעת נהיתה, וגם עתה לא הגיד לי:

פסוק כח
השאלתי. וכי שאלתי אני על הבן, עד שבעל כרחי הבטחתני אף בדבר שאינו מתקיים
הלא אמרתי. בעת ההבטחה אמרתי, אל תטעה אותי, להבטיח לי דבר הנפסק:

פסוק כט
חגור מתניך. ללכת מהרה ובזריזות
לא תברכנו. בכדי שלא תשהה בדרך:

פסוק ל
אם אעזבך. לבל תלך בעצמך עמדי:

פסוק לא
עבר לפניהם. הקדים להם
ואין קול. אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין י ב) כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המת
ואין קשב. היא היא, כי כשאין קול, אין מה להקשיב, וכפל הדבר במלות שונות:

פסוק לד
ויעל. על המטה
פיו על פיו. כאילו ישפיע מן החיות שבאיבריו, אל איברי הנער:

פסוק לה
וישב. חזר לרדת מעל המטה
אחת הנה. פעם להעבר מזה, ופעם להעבר מזה
עד שבע פעמים. נתעטש ז' פעמים ופתח אחר כך את עיניו:

פסוק לח
שפות הסיר. ערוך הסיר על מקום מושבה, ובשל בה תבשיל:

פסוק לט
גפן שדה. מין גפנים הגדלים בשדה, והפירות הם דבר ארסי וממית
ויפלח. בקע לחתיכות, ונתנה אל הסיר, כי לא הכיר בו שהוא דבר ארסי:

פסוק מ
ויצקו. שפכו הנזיד אל הקערות לאכלה
מות בסיר וגו'. אתה איש האלהים, הנה בסיר יש דבר הממית, כי הרגישו במרירתו:

פסוק מא
ויאמר. אלישע אמר, החזירו הנזיד אל הסיר, וקחו קמח לתת בסיר, ואז יוסר הארס
צק לעם. עתה שפוך אל הקערות ויאכלו
ולא היה. רצה לומר, וכן היה, כי לא היה מעתה דבר ארסי וממית:

פסוק מב
לחם בכורים. לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה, והיו במספר עשרים, וממין השעורים
וכרמל בצקלונו. שבלים רכים ומלאים, כשהם עדיין בקליפותיהן:

פסוק מג
מה אתן זה. רצה לומר, הלא מעט המה
אכול והותר. בהם יהיה די לאכול, ועוד יהיה מותר: