פסוק א
לאחד וגו'. אמרו רבותינו ז"ל שהיה יונה בן אמתי
חגור מתניך. לילך ולבוא בזריזות, כי החגור במתניו, הוא קל ללכת ומזורז:

פסוק ב
והקמותו. אמור לו שיקום מבין רעיו, ותביא אותו בחדר לפנים מחדר:

פסוק ג
ונסתה. תנוס משם, ולא תאחר מללכת, שלא תסתכן כאשר יודע למלך:

פסוק ד
וילך הנער. וחוזר ומפרש, הנער של הנביא:

פסוק ה
דבר לי. יש לי מה לדבר עמך:

פסוק ז
בית אחאב. זרעו ובני ביתו
ונקמתי. על ידיך:

פסוק ח
משתין בקיר. זה הזכר, שעושה קלוח
עצור. העושר הכנוס בבית
ועזוב. המקנה העזוב על פני השדה
בישראל. רצה לומר, בפירסום, למען יקחו מוסר:

פסוק יא
יצא. מן החדר
ויאמר. אחד מהם שאלו השלום, רצה לומר, אם הנביא ניבא טוב ושלום, מדוע אם כן בא אליך לבד, ולא אמר לכולנו
המשוגע. כן קראו את הנביא, לפי שבעת שהיה מתבודד בנבואה, היה נדמה להם כמשתגע, על כי לא פנה אז בעניני העולם
אתם ידעתם. כאומר, הלא אתם מכירים אותו ואת דבריו, שהמה של מה בכך, לא שלום ולא למלחמה, והיה חפץ להעלים הדבר, עד עת יראה כי יש לאל ידו:

פסוק יב
שקר. אתה מדבר שקר, כי לא דברי רוח היו, ולזאת הגד לנו
כזאת וכזאת. וחזר ומפרש, כה אמר ה' וגו':

פסוק יג
תחתיו. תחת יהוא, לשבת למעלה מכולם, כדרך המלך
אל גרם המעלות. על המעלות עצמן:

פסוק יד
ויתקשר. עשה קשר עם השרים שהיו עמו
ויורם היה שומר. אז היתה ישיבת קביעתו ברמות גלעד, לשמור העיר מחיל חזאל:

פסוק טו
וישב. לפי שעה שב מרמות גלעד, להתרפא ביזרעאל
אם יש נפשכם. אם יש רצונכם שאמלוך אני, שמרו לבל יצא מי מן העיר, כי פן ילך ויגיד ביזרעאל, ויהיה המלך נשמר:

פסוק יז
בבואו. בעת בוא רבוי העם אשר עם יהוא, ראה אותם הצופה, אבל עדיין לא הכיר אם של יהוא המה
ויאמר השלום. הרכב אמר להם השלום, רצה לומר, אם בואם בעבור השלום, או למלחמה:

פסוק יח
מה לך ולשלום. מה לך שתשאל השלום, האם נוגע בך הדבר
סוב אל אחרי. ללכת עם אנשי, ולא תשוב אל המלך:

פסוק כ
והמנהג. הנני רואה הנהגת העם הבא, הוא כמנהג יהוא, אשר הנהגתו בשגעון, מבלי סדר וישוב הדעת
בן נמשי. בן בנו של נמשי:

פסוק כא
אסר. קשור הסוסים אל הרכב:

פסוק כב
מה השלום. מהו השלום הראוי, עד שיהא תשלום גמול זנוני איזבל וגו', וכאומר, וכי ראוים אתם לשלום:

פסוק כג
ויהפוך. הפך ידיו האוחזות ברסני הסוסים, להפכם לאחור ולנוס
מרמה. רצה לומר, הנה קשר ומרד, ובמרמה היו מראים עצמם כאוהבים:

פסוק כד
מלא ידו. שם כל ידו במלואה בקשת, לירות בכח רב
ויכרע. כרע על ברכיו:

פסוק כה
כי זכר. תן דעתך לזכור, כי אני ואתה את אשר היינו רוכבים צמדים ומחוברים אחרי אחאב, ואז נשא ה' עליו את המשא הזה, על ידי אליהו:

פסוק כו
אם לא וגו'. רצה לומר, האם לא את דמי וגו' ראיתי אמש, כי למחרת הריגת נבות ירד אחאב לרשת כרמו, ואז אמר לו אליהו בדבר ה', אם לא את דמי וגו' ראיתי אמש, והם צועקים ומבקשים עליו דין
ואת דמי בניו. יש מרבותינו ז"ל אמרו (סנהדרין מח ב) שהרג גם בניו, ומהם אמרו, בניו שהיה עתיד להוליד
ושלמתי לך. גם זה דברי אליהו שאמר בשם ה', שיקבל גמולו בחלקת נבות
ועתה. הואיל ודבר ה' הוא, השליכהו אל החלקה ההיא:

פסוק כז
גם אתו הכהו. כי גם הוא מבית אחאב, עובד עבודת גלולים כמוהם
אל המרכבה. בעודו יושב במרכבה
במעלה גור. כאלו אמר, והכהו במעלה גור, וקצר הכתוב, וסמך על מה שאמר גם אותו הכהו
את יבלעם. סמוך ליבלעם
וינס מגדו. אחרי אשר הכהו, נס אל מגידו
וימת שם. רצה לומר, הומת בדבר הקשר ההוא של יהוא, כי בדברי הימים (ב כב ט) נאמר שמת בשומרון, כי לשם בא ממגידו:

פסוק כח
בקבורתו. אשר כרה לו בחייו:

פסוק כט
ובשנת אחת עשרה. רצה לומר, אחר שעבר שנת י"א, כי בי"ב מלך, וכמו שנאמר למעלה (ח כה) בשנת שתים עשרה וגו' כי יהורם אביו מלך בה' ליורם בן אחאב, וימי מלכותו ח' שנים מקוטעות, וכלו אם כן בי"ב ליורם בן אחאב, ואז מלך אחזיה:

פסוק ל
ותשם בפוך עיניה. כמו ותשם פוך בעיניה, וכן (תהלים עד ז) שלחו באש מקדשך. ומשפטו, שלחו אש במקדשך
ותיטב את ראשה. תקנה צעיף ראשה וקשטה עצמה, למצוא חן בעיני יהוא, לבל יהרגנה:

פסוק לא
השלום. האם תרצה להיות עמי בשלום
זמרי הורג אדניו. לפי שגם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, לזה קראה אותו בשם זמרי, וכאילו באה להקל אשמתו, לומר שכבר היה לעולמים, וכדי להחניפו אמרה כן:

פסוק לב
מי אתי מי. מי בעזרתי
וישקיפו אליו. כאומרם הננו למצותיך:

פסוק לג
שמטוה. הזיזו אותה מן החלון, להפילה לארץ
וירמסנה. יהוא רמסה ברגליו:

פסוק לד
פקדו נא. זכרו את הארורה הזאת וקברוה, כי בת מלך היא, ואין מדרך המוסר לנהוג בה בזיון אחר המיתה:

פסוק לה
כי אם הגולגולת וגו'. ושאר כל הגוף אכלו הכלבים, כדבר ה'. ואמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק יז) בזכות שהיתה מרקדת ברגליה, ומטפחת בידיה, ומרכנת בראשה, לפני הכלה לשמחה, לזה נשארו ולא אכלוה הכלבים:

פסוק לו
דבר ה' הוא. ולא במקרה בא:

פסוק לז
כדומן. כזבל המפוזר בארץ, כן היו אבריה מפוזרים
זאת איזבל. כי רוב הגוף אכלו הכלבים, והנשאר לא היה שמה עליה