רד"ק למלכים ב פרק יב
[יב, ג]
כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן -
לא כל ימיו כי אחרי מות יהוידע עשה הרע בעיני ה' כמו שכתוב בדברי הימים, אלא פירושו כל הימים אשר הורהו יהוידע הכהן, כלומר כל זמן שיהוידע היה חי.
וכן כתוב בדברי הימים:
כל ימי יהוידע הכהן.
[יב, ה]
כל כסף הקדשים -
אומר בדברי הימים
ויהי אחר כן היה עם לב יואש לחדש את בית ה' כי היה צריך חזוק, כי שם אומר הטעם כי עתליהו המרשעת ובניה פרצו את בית האלהים, לפיכך היה צריך חזוק כי לולי זה היה עדיין קיים הבנין, כי מיום שנבנה הבית עד שבדקו יואש לא היה אלא מאה וחמשים וחמש שנה, ובנין חזק כאותו בנין היה עומד יותר ויותר לולא שפרצוהו עתליהו ובניה, הם שהיו לה מאיש אחר ולפי שעשו בו פירצות, שם יואש על לבו לתקנם והיה צריך לקבץ קדשי ישראל שיקדישו שקלים או קדשי נדבות וההקדשות שהיו בבית ה', אומר בדברי הימים כי עתליהו ובניה עשו אותם לבעלים הרוב, ומה שנשאר לא רצה יהואש להוציאו בבנין כדי שלא ישאר אוצר ה' ריק וחשב שיעשהו מקדשי החוץ, ואמר לכהנים שיקבצו כל כסף המובא בית ה' וגם הכריז על השקלים שיביאו אותם, כמו שאומר בדברי הימים:
ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא בית ה' משאת משה עבד האלהים, ומשאת משה הוא כסף שקלים קראו משאת על שם:
כי תשא את ראש בני ישראל.
ושלשה כספים זכר הנה,
כסף עובר –
הוא
מחצית השקל כמו שנאמר
כל העובר על הפקודים.
איש כסף נפשות ערכו -
הוא האומר:
ערכי עלי או
ערך פלוני עלי כל כסף אשר יעלה על לב איש הוא המתנדב לבדק הבית.
וכן תרגם יונתן הפסוק:
כל כסף קודשיא דמיתעל לבית מקדשא דה' וגו' כבעמוד.
ואם תאמר כיון שנתנו השקלים לבדק הבית, ממה היה להם התמידים באותה שנה, שהיו לוקחין אותן בכל שנה מתרומת השקלים?
ונראה כי נתרשלו מלהביא אותה תרומה אותן השנים שמלכה עתליהו והיה לבם ועבודתם לבעלים ולא לבית ה' ולא היו מעלים עולות תמיד, כמו שאומר בדברי הימים
והיו מעלים עולות תמיד בבית ה' כל ימי יהוידע, נראה כי קודם לכן לא היו מעלים תמיד ומפני זה הוצרך יהואש להחזירם ולהעביר קול ולהביא משאת ה' והטובים שבהם שבו אל ה' בכל לבם הביאו מה שהם חייבין מהשנים שעברו, והספיק לזה ולזה.
[יב, ו]
איש מאת מכרו -
כל איש ואיש מאת הכהנים יקח הכסף מאת ישראל המכיר אותו והרגיל אצלו שנותן לו מתנותיו, ויקחו הכהנים מעט מעט כמו שבא לידם ויהיה עליהם לחזק את בדק הבית.
פירוש
בדק הבית –
מקום השבר וההריסה, ונקרא
בדק, לפי שצריך לבדקו ולעמוד עליו מה יצטרך.
[יב, ח]
מדוע אינכם מחזקים -
נראה שיהיו הכהנים שומרים עד שיהיה הכסף רב בידם ואחר יחזקו את בדק הבית, והמלך חשד אותם שהיו לוקחים הכסף לעצמם, לפיכך אמר להם שלא יקחו הכסף לעצמם, אלא מיד שיבא לידם יתנוהו לבדק הבית.
[יב, ט]
ויאתו הכהנים -
בזה וישר בעיניהם שלא יקחוהו כלל, כדי שלא יהיו נחשדים בזה הדבר וכיון שלא יקחו הם, לא יהיה מוטל עליהם לחזק את הבית וזהו שאמר:
לבלתי חזק את בדק הבית, לפיכך לקח יהוידע הארון ונתנו במבוא הבית שישימו אותו הכהנים שם, תכף שיבא לידם.
[יב, י]
ארון אחד -
ארון איש אחד.
בימין -
כתיב מימין קרי והוא אחד בענין.
שומרי הסף -
שומרי כלי הבית וסף הוא שם כלל לכלי השרת.
ויונתן תרגם:
אמרכליא,
והם הגזברים הגדולים אשר ממונים אחרים תחתיהם.
כמו שתרגם אונקלוס:
ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן -
ואמרכליא דממנא על רברבי ליואי.
[יב, יא]
ויהי כראותם -
יום יום כשהיו רואים שהארון מלא היו מערים אותו ומשיבים אותו למקומו.
וכן כתוב בדברי הימים:
ויערו את הארון וישאוהו ויביאוהו אל מקומו כה עשו ליום ביום.
ויצורו וימנו -
היו מונין תחילה ואחר כך היו משימין אותו בצרורות כסף, שהיה מטבע צרור לבדו ואשר לא היה מטבע צרור לבדו והיו נותנין הכסף המתוכן והוא שהיה עשוי מטבע, היו נותנין אותו על ידי עושי המלאכה והיו מוציאין אותו לחרשים, ואשר לא היה מטבע, היו עושין אותו מטבע או צורפין אותו במטבע, כי בהוצאה לא יוציא אדם אלא המטבע לשכר האומנין ולקנות עצים ואבנים.
ופירושו: המתוכן מתוקן בצורה שהיה נשלם בצורתו ותבניתו.
ויש לפרש
ויצורו –
מענין צורה, כי הכסף שלא היה מטבע עשו אותו מטבע.
[יב, יב]
על יד -
כן כתיב וקרי
ידי ואחד הוא בענין.
הפקדים -
כן כתיב וקרי
המופקדים והכתוב הוא תואר כמו חכם חכמים והקרי הוא מהפעלים ואחד הוא.
לחרשי העץ -
הם כורתי העצים בלבנון ועושין אותם במקצועות.
ולבונים -
שבונים העצים בבית.
[יב, יג]
ולגודרים -
הבונים קירות האבנים.
ולחוצבי האבן -
שחוצבין האבנים בהר.
ולקנות עצים ואבני מחצב -
היו להם פוסלים בלבנון ובהר והיו קונין גם כן מאחרים שהיו להם עצים כרותים ואבני מחצב, כלומר אבנים חצובות
מחצב שם בשקל משען.
ויונתן תרגם:
ולבונים ולארד כליא,
והם אומני האבן הגדולים אשר תחתיהם אומנים אחרים.
ותרגם:
ולגודריא ולארגובליא,
הם אומני האבן הגדולים בוני הקירות.
[יב, יד]
אך לא יעשה בית ה' ספות כסף -
ובדברי הימים אומר:
ויעשו כלים לבית ה' כלי שרת.
ורז"ל הקשו אלה הפסוקים ותרצו כאן:
שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו, והוא שאמר
וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע, כי לפני כלות המלאכה לא היו עושים כלים, כמו שאומר:
הנה אך לא יעשה בית ה' ספות כסף כי לעושי המלאכה יתנוהו, שעדיין לא נעשתה המלאכה אך כאשר נעשתה המלאכה כמו שאומר שם
: ויעמידו בית האלהים על מתכונתו וגו' ובכלותם עשו הנותר כלי שרת.
[יב, טז]
ולא יחשבו את האנשים -
מכאן אמרו רז"ל:
שאין מחשבין עם גבאי צדקה,
כי כשממנין אנשים על הצדקה אנשים נאותין ממנין ואין מחשבין עמהם, שאין חושדין בכשרים.
כי באמונה הם עושים -
ידועים היו כי אנשים נאמנים היו.
[יב, יז]
כסף אשם -
פירוש רז"ל:
המפריש מעות לחטאתו או לאשמו ולקח הבהמה לחטאת או לאשם והותיר מן המעות המותר לא יובא בית ה' לבדק הבית אלא לכהנים יהיה אותו הכסף והם לוקחין מהם עולות לקיץ המזבח.
אמרו: זה מדרש דרש יהוידע הכהן
אשם הוא לה' אשם הוא לכהן להביא כל דבר הבא ממותר חטאת ואשם, ילקח בדמיו עולות הבשר לה' ועורות לכהנים.
[יב, יח]
אז יעלה חזאל -
בדברי הימים כתיב: כי אחרי מות יהוידע עשה יהואש הרע בעיני ה' וגם הרגו זכריה בנו במצות המלך, לפי שהיה מוכיחם
ולתקופת השנה עלה עליו חיל ארם וגו' ושתי מלחמות היו וזו המלחמה שאמר הנה היתה ראשונה, ובאמרו
אז יעלה חזאל פירוש כשעשה הרע בעיני ה' אחרי מות יהוידע והביא עליהם האל מלך ארם ונלחם על גת ולכדה, והיא היתה למלכי יהודה כי דוד לקחה מיד פלשתים.
וישם חזאל פניו לעלות לירושלם -
ולא עלה, כי יהואש לקח קדשי בית ה' הכסף והזהב הנמצא באוצרות בית ה' ואע"פ שאמר כל הזהב, לא ר"ל כלו אלא רובו, שהרי בימי אמציה בנו לקח יהואש מלך ישראל הכסף והזהב הנמצאים בבית ה' ובאוצרות המלך, אלא הרוב לקח ושלח לחזאל.
[יב, יט]
ויעל מעל ירושלם -
כלומר נמנע מלעלות ירושלם ואחר כך כשהרגו זכריה שהיה מוכיחם לתקופת השנה, עלה חיל ארם ויבואו אל יהודה וירושלם והשחיתו כל השרים ורבים מהעם ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו בתחלואים רבים, ואז קשרו עליו עבדיו והרגוהו בעון שהרג זכריה, כמו שאומר שם:
בדמי בני יהוידע.
[יב, כא]
בית מלוא היורד סלא -
בית מלוא - שם מקום.
וסלא = שם מקום.
ובאמרו
היורד סלא, נראה כי בית מלא אחר היה.
ובדברי הימים אמר:
ויהרגוהו על מטתו וכן היה, כי במלחמה הוכה כמו שאומר שם:
ואת יואש עשו שפטים ובלכתם ממנו כי עזבו אותו בתחלואים רבים וגו' ונשאוהו במטה להוליכו לישראל ובדרך הרגוהו עבדיו על מטתו.
[יב, כב]
ויוזכר -
בכ"ף וברי"ש ויהוזבד בבי"ת ובדל"ת והרבה נמצא בשנוי הזה בשמות בני אדם ובדברי הימים
בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית.
ויש בו דרש:
למה פירש שם אמותם, ללמדך שנפרע ממנו הקב"ה על ידי אנשים.
כיוצא בו אמר: יבואו עמונית ומואבית כפויי טובה שכפו בטובתו של אברהם אבינו, שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, ויפרע מיואש שכפר בטובתו של יהוידע הכהן, והרג את זכריה בנו.
בעיר דוד -
ובדברי הימים ולא קברוהו בקברות המלכים כי שרי יהודה שחזקו את ידו ופתו אותו לעשות הרעות שעשה, מתו במלחמה כמו שאמר שם והכירו העם כי מאת ה' היה כל זה, שלקח נקמה מן השרים ומן יואש על הרעות שעשו לעבוד ע"ג ולהרוג זכריה, ולפיכך עשו לו העם זה הבזיון ולא נתנוהו שיקברוהו
בקברות המלכים.