[יג, א]
בשנת עשרים ושלש -
היה לו לומר בשנת עשרים ואחת, שהרי בשנת שבע ליהוא מלך יהואש וכ"ז ואחת הרי כ"ח וכ"ח שנה מלך יהוא, א"כ בנו מלך בשנת כ"א ליואש מלך יהודה, נאמר כי מה שאמר בשנת שבע ליהוא מלך יהואש, ר"ל בתחלת שבע ובשנת כ"ג ליואש ר"ל בתחילת כ"ג.

[יג, ה]
ויתן ה' לישראל מושיע -
הוא יהואש בן יהואחז, כי כל ימי יהואחז לחץ אותם מלך ארם.

[יג, ו]
אשר החטי את ישראל בה הלך -
חסר אל"ף, וכמוהו וה' חפץ דכאו החלי.

וגם האשרה -
כי לא כרת אותה יהוא אלא הבעלים הוא שהשמיד.

[יג, ז]
כי לא השאיר ליהואחז -
אינו טעם לדבק אליו אלא למה שאמר למעלה, כי לחץ אותם מלך ארם.

[יג, י]
בשנת שלשים ושבע -
היה לו לומר בשנת שלשים ותשע, שהרי בתחילת שנת עשרים ושלש ליהואש מלך יהודה מלך יהואחז בן יהוא ומלך שבע עשרה שנה, הנה כלו לו י"ז בשנת תשעה ושלשים ליואש מלך יהודה, ונראה כי מלך יהואש בחיי יהואחז אביו שני שנים, וזהו שאמר: ויתן ה' לישראל מושיע והמושיע הוא יהואש ואחרי שחלה יהואחז את פני ה' ואמר וישמע אליו ה', היאך ידע ששמע אליו ה' אם לא החלה התשועה בימיו?!
אלא מלמד שהחלה התשועה בימיו אך לא על ידו אלא ע"י בנו, ואולי על ידי נביא המליכו בחייו, שאמר לו: כי על ידי בנו תהיה התשועה ובעבור שיראה תחלה הישועה המליכו בחייו.

[יג, יב]
ויתר דברי יואש -
למה הזכיר הנה סוף מלכות יואש, והלא עתיד לזכור עדיין את אשר עשה ואחר כן ויתר דברי יהואש?
אלא סמך תחלת מלכות בנו לתחלת מלכותו ואמר: וירבעם ישב על כסאו, להודיע כי בימיו המליכו כמו שמלך הוא בחיי אביו, אולי הרגיש בבנים אחרים שהיו לו שיחלקו עליו, לפיכך טרם מותו הושיבו על כסאו וזהו שאמר ירבעם ישב על כסאו ולא אמר וימלוך ירבעם בנו תחתיו, כמו שאמר בשאר המלכים, אלא כיון שאמר בלשון זה נראה כי בנו ישב על כסאו לפני מותו.

ובסדר עולם אומר:

[ירבעם מלך בחיי אביו שנה, שנאמר: וירבעם ישב על כסאו.

[יג, יד]
ואלישע חלה -
כבר כתבנו למעלה מה שדרשו בפסוק זה, כי שלשה חלאים חלה אלישע ומזה החולי השלישי מת.

[יג, טז]
ידיו על ידי המלך -
לחזק לבו להאמין בסימן החצים.

[יג, יז]
ויאמר פתח החלון -
כבר אמר לו טרם שירכיב ידו על הקשת, או אמר פתח לאחד מן העומדים שם.

קדמה -
לפי שארם היה למזרח ארץ ישראל ,כמו שכתוב ארם מקדם והחץ הראשון הוא שיורה דרך החלון, אבל האחרים הכה בהם בארץ ואמר אלישע בהורותו החץ, זה החץ יהיה תשועה שיושיע ישראל.

ובאיזה עם יפול החץ שתהיה תשועה ממנו לישראל?
בארם יפול החץ, זהו שאמר: חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם.

באפק עד כלה -
אפק הוא מערי יהודה ואף על פי שהיה גם כן אפק בנחלת בני אשר, זה היה לבני יהודה כמו שפירש למעלה בדבר אחאב והוא המקום שנלחמו בו ישראל עם מלך ארם בימי אחאב והכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד, ונאמר לאלישע בנבואה כי באותו מקום שהיתה אז התשועה, תהיה עוד התשועה לישראל במלחמת ארם, ואמר לו אלישע עד כלה כי כן נאמר לו בנבואה, אם יורה המלך החצים פעמים רבות והיה סבור אלישע כי לא יעמוד מלירות החצים עד שיאמר לו עמוד, ומפני זה קצף עליו אלישע כאשר עמד.

[יג, יט]
להכות חמש -
אם עלה בלבך להכות חמש או שש פעמים, אז הכית ארם עד כלה.

[יג, כ]
וימת אלישע -
בסדר עולם:

היא שנה עשירית ליואש,

מכאן אתה מחשב כמה שנים פרנס אלישע לישראל משנת י"ט ליהושפט עד עכשיו יותר מששים שנה, ולא ידעתי מאין היה לו?!
כי בשנה העשירית ליואש מת, אבל נראה כי בתחילת מלכותו מת כי אז התחילה התשועה, שהרי מעת שחילה יהואחז אביו את פני ה' שמע ה' את תפלתו.

וגדודי מואב -
כיון שמת אלישע התחיל הפורענות לבא, התחילו גדודי מואב לבא שעל ידו נושעו ישראל מיד מואב ועשו ישראל בהם רעה גדולה כמו שכתוב למעלה ומשמת הוא התחילו לבא בארץ.

בא שנה -
כתרגומו:

במיעל שתא,

ואפשר שתהיה האל"ף תמורת ה"א הנקבה והוא כמו בה שנה, כלומר באותה שנה עצמה שמת אלישע באו גדודי מואב בארץ, וכמוהו: על כן גבהא קומתו באל"ף במקום ה"א הנקבה, וכן בה ברוב גלוליו בה"א במקום אל"ף.

[יג, כא]
וישליכו את האיש -
מרוב חפזם מפחד הגדוד השליכוהו בקבר אלישע, כלומר במערת אלישע שנקבר בה ולא היה להם אלא לפתוח פי המערה ולהשליכו בתוכה והיה נקל להם לעשות זה, מלחפור קבר לאיש ופירש ויהי הם קוברים איש רוצים לקברו מתעסקים בקבורתו, וכיון שפתחו פי המערה השליכוהו שם ונתגלגל האיש עד שנגע בעצמות אלישע וזהו וילך ויגע האיש בעצמות אלישע:
ויחי ויקם על רגליו.

מרז"ל:

כי חיה והוליד בנים והטעם שחיה, לקיים ברכת אליהו שנתן לו פי שנים ברוחו ואליהו החיה מת אחד והוא החיה שנים אחד בחייו בן השונמית ואחד במותו זה האיש.

ואמרו:

כי הוליד בן והאיש הזה היה שלום בן תקוה והוא מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום. ומה צדקות היה עושה? היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב את נפשו, ובזכות הצדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר: אל חולדה הנביאה אשת שלום בת תקוה וכשמת, גמלו כל ישראל עמו חסד ויצאו עמו לקברו וראו הגדוד והשליכו האיש בקבר אלישע, ויגע בעצמות אלישע וחיה ואחרי כן הוליד את חנמאל, שנאמר הנה חנמאל בן דודך.

וכן אמר בתרגומו של תוספתא:

דין הוא שלום בן תקוה והוליד ית חנמאל בתריה.

ומהם אמרו:

שלא חיה אלא שלא יקבר עם אלישע הצדיק והאיש הזה היה רשע הה"ד אל תאסוף עם חטאים נפשי ודקדקו ויקם על רגליו על רגליו עמד ואל ביתו לא הלך, א"כ לא חיה אלא כדי שלא יהיה נקבר אצל אלישע וכאשר יצא מן המערה מת ונקבר במקום אחר, וברכת פי שנים נתקיימה כשריפא צרעת נעמן, כי המצורע חשוב כמת.