[יד, א]
בשנת שתים ליואש בן יהואחז -
כיצד בשנת תשעה ושלשים ליואש מלך יהודה מת אחזיהו ומלך יואש בנו, ואף על פי שמלך בחיי אביו כמו שפירשנו אחר מיתת אביו מונה לו עתה המלוכה, הנה תשעה ושלשים ושנת הארבעים שמת יואש מלך יהודה ומלך אמציה בנו באותה שנה, הנה בשנת שתים ליואש מלך ישראל מלך אמציהו.

[יד, ו]
לא יומתו אבות על בנים -
כי משמעות הכתוב כן הוא כמו שאמר: איש בחטאו יומת,

אלא שרבותינו ז"ל קבלו:

כי בכלל לאו זה עדות הקרובים.

כמו שתרגם אונקלוס:

על פום בנין ועל פום אבוהון,

אבל עיקר ההזהרה הוא שלא יומתו האבות בעון הבנים והבנים בעון אבות, כמו שהביא ראיה הנה מן הפסוק.

ימות -
כתיב וקרי יומת והענין אחד.

[יד, ז]
בני המלח =-
כתיב וקרי גי מלח והענין אחד.

עשרת אלפים -
זכר המוכים בגי מלח ולא זכר השאר שאומר בדברי הימים: עוד עשרת אלפים שבו חיים ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכלם הבקעו.

ותפש את הסלע במלחמה -
תרגום יונתן:

וכבש ית כרכא בקרבא המצודה היתה בסלע.

יקתאל -
אחר שלקח המצודה שנה את שמה וקרא את שמה יקתאל, על ענין ידוע אצלם.

[יד, ח]
לכה נתראה פנים -
פי' למלחמה, והענין שרצה להלחם עמו אומר בדברי הימים, כי בלכת אמציהו להלחם באדום שכר מישראל מאה אלף גבורים שילכו עמו והניחם במצות הנביא, ואמר להם שילכו למקומם וחרה אפם ופשטו בערי יהודה והכו מהם ג' אלפים ובזו בזה רבה, ומפני זה רצה להלחם אמציה עם מלך ישראל.

[יד, ט]
החוח אשר בלבנון -
משלו משל זה וקרא מלך יהודה - החוח וקרא עצמו ארז.
ומשל תנה את בתך לבני כלומר אפילו רצה להתחבר עמו דרך שלום, היה נבזה בעיניו להתחבר עמו, כל שכן דרך מלחמה.

[יד, יא]
בבית שמש אשר ליהודה -
ולמה אמר אשר ליהודה כי ידוע כי בית שמש ליהודה, אלא להודיע כי בגבול בני יהודה בא מלך ישראל להלחם עמו.

[יד, יב]
וינגף יהודה -
בעון שהביא מלך יהודה אלהי בני שעיר ולפניהם ישתחוה, כמו שאומר בדברי הימים, לפיכך אמר להשחיתו.

[יד, יג]
בשער אפרים -
שער היה בירושלים שהיה נקרא שער אפרים שהיה פתוח נוכח גבול אפרים, ודרך אותו השער היו נכנסים בני אפרים בבואם לירושלים.

עד שער הפנה -
הוא שער הפנים נקרא כן, לפי שהיה שם פנת החומה.

[יד, יד]
הנמצאים בית ה' -
כמו בבית ה' וכמוהו רבים.

ואת בני התערובות -
בני השרים שמשימין ערבים למלך שלא ימרדו בו.

ותרגם יונתן:

בני רברביא.

וישב שומרונה -
אומר בסדר עולם:

בו בפרק מת יהואש מלך ישראל ובא לו אמציה לירושלם.

ואמת הוא כי מלך ישראל מת בשנת ארבעה עשר לאמציה לפי חשבון השנים, אבל לא נתברר לנו בכמה שנים לאמציהו היתה מלחמת אדום ומלחמת ישראל.

[יד, יז]
חמש עשרה שנה -
זה החשבון ישר כי אמציהו מלך בשנת שתים ליואש ויואש מלך חמשה עשר שנה, נמצא כי ארבעה עשר שנה מלך יואש בפני אמציהו ואמציה מלך כ"ט, הנה כי ט"ו שנה חיה אמציהו אחרי יואש.

[יד, כ]
על הסוסים -
על רכב משני סוסים.

[יד, כב]
הוא בנה את אילת -
ובדברי הימים: את אילות ואחד הוא והיתה למלך אדום, כמו שכתוב בתורה מאת אחינו בני שעיר מאילת ומעציון גבר.
וכן אמר בדברי הימים: אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום ואפשר כי דוד לקחה ממלך אדום, כי מושל היה בכל ארץ אדום, כמו שאומר: וישם דוד באדום נציבים ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום מתחת יד יהודה ואילות, שלקחה דוד השיבוה אליהם ועתה כשמלך עוזיהו לקח אילת ממלך אדום וישיבה ליהודה, ועוזיה בנה אותה אחר שהשיבה ליהודה, כי לא בנה אותה והיא ביד אדום, אלא לאחר שלקחה מידי אדום ואפשר שנהרסו חומותיה בעת הכבוש, עד שהוצרך לבנותה.

וכמו וי"ו זה הן אתה קצפת ונחטא אחר שחטאנו קצפת ובאמרו: אחרי שכב המלך עם אבותיו נראה כי קודם שמת אביו מלך, שאם לא כן לא הוצרך לומר אחרי שכב המלך.
ומתי היה?
אלא אחרי מות אביו אלא קודם שמלך, כיון שנס אביו מירושלם מפני הקושרים עליו ולא ידענו מתי הוא זה שקשרו עליו, ונס לכישה והנה נראה מהפסוקים, כי תכף שנס שם שלחו אחריו והמיתוהו שם ונשאוהו לירושלם וקברוהו והמליכו את בנו.
ואפשר כי וישלח אחריו שאמר, לא היה תכף שהיה בלכיש אלא לאחר זמן.

ולדברי בעל סדר עולם:

נראה כי בשובו ממלחמת אדום ונלחם ישראל קשרו עליו עבדיו ומקרא מסייעו בדברי הימים ומעת אשר סר אמציה מאחרי ה' ויקשרו עליו קשר וגו' ובשובו ממלחמת אדום הוא שסר מאחרי ה', שהביא אלהי שעיר.

ובעל סדר עולם אמר:

כי בשנת שלש עשרה לאמציהו עשה מלחמת אדום,

ואם כן הוא בשובו מן המלחמה אחרי שנלחם עם ישראל, קשרו עליו עבדיו והמיתוהו כל זה היה בשנת שלש עשרה לאמציהו, או בשנת ארבעה עשר והנה נשארו משני מלכותו י"ו שנה או ט"ו שנה, כי הכתוב אומר כי עשרים ותשעה שנה מלך בירושלם, והיאך היה זה?!

ובסדר עולם אומר גם כן:

מה תלמוד לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו?
אלא שמלך בחיי אביו ולא פירש כמה.

ועוד אמר בו טעם אחר:

מה יהורם ואחזיהו ויואש מתו מיתת תחלואים ע"י אחרים, אף אמציהו מת מיתת תחלואים ע"י אחרים, לפיכך אמר: אחרי שכב המלך עם אבותיו מת כמות אבותיו.

ורש"י ז"ל כתב:

כי אותן חמשה עשר שנה לאמציהו, משקשרו עליו קשר ומלך עוזיהו ואמציה ישב בלכיש כל אותן חמשה עשר שנה, ועוזיהו בנו מלך.

נראה כן לפי הפסוקים, כי הכתוב אומר כי אחר שנקבר אמציהו, לקחו כל עם יהודה את עוזיהו בנו וימליכו אותו תחת אביו והוא בן י"ו שנה, היאך מלך חמשה עשר שנה בחיי אביו?!

ואם יאמר כי ויקחו כל עם יהודה את עוזיהו כשקשרו על אמציהו ונס לכישה אז המליכו בנו ואז היה בן י"ו שנה לא נראה כן לא במלכים ולא בדברי הימים, כי אחר מיתת אביו אומר שהמליכוהו.

ועוד: היאך אומר הכתוב על אמציהו כי תשעה ועשרים מלך והוא לא מלך אלא י"ד שנה, ואם היה מתחבא בלכיש ט"ו שנה, מה מלכות היה זה?!

ועוד: כי לבנו אינו מונה אלא שתים וחמשים שנה והם אחר מות אביו, כי כן כתוב כי בן ששה עשר היה במלכו ונ"ב שנה מלך, ואותן ט"ו שנה אם תמנה אותן לבנו הרי מלך ס"ז והראיה שהוא מביא מהימים שעמד הבית אינה ראיה, כי ב' חשבונות תמצא בימי הבית כי אם תמנה מתחלת בנין הבית עד ג' ליהויקים שבא עליו נבוכדנצר, תמצא ארבע מאות ועשר ושלשה חדשים ואם תמנה עד שחרב הבית מכל, וכל ביש אומרים: שנה לצדקיהו תמצא ארבע מאות ותשע וששה חדשים.

ועוד לדבריו: כי היה הקשר ט"ו שנה והוא עומד בלכיש היאך היה זה והכתוב אומר, כי בנוסו ללכיש שלחו אחריו והמיתו שם ואם אחר ט"ו שנה היה לא היה אומר וישלחו אחריו כי אחריו נראה מיד אחר שנס שם שלחו אחריו, אלא הנראה בזה, כי מלחמת אמציהו עם אדום ועם ישראל היתה עד י"ד לאמציהו, כי מארבעה עשר ואילך לא יכול להיות, כי בשנת ארבעה עשר לאמציהו מת מלך ישראל.

ואם תרצה לומר כי בשנת שלש עשרה לאמציה היתה המלחמה כמו שאומר בסדר עולם, אבל הקשר שקשרו עליו לא היה אלא סמוך למיתתו, ומה שאמר בדברי הימים ומעת אשר סר אמציהו מאחרי ה' ויקשרו עליו רוצה לומר מעת אשר סר מאחרי ה' החלה הרעה לבא עליו, שהרי נגף במלחמת ישראל.

ועוד: בכל יום ויום ענינו היה ברע עד סוף ימיו שקשרו עליו עבדיו וזאת קשה מכלם, שנס מפניהם לכישה וישלחו אחריו והמיתוהו שם והכתוב קצר וסיפר הרעה האחרונה, כי כן דרך הכתוב בהרבה מקומות.

ומה שאמר: אחרי שכב המלך עם אבותיו לומר כי תכף שמת אביו החלה ההצלחה לבא, כמו שהיה הפכה בחיי אביו, כמו שאומר בדברי הימים ובימי דרשו את ה' הצליחו האלהים, ותחילת הצלחתו הוא שהשיב אילת ליהודה.

[יד, כה]
הוא השיב את גבול ישראל -
והנה יואש אביו השיב ערי ישראל אלא שיואש השיב אותם הערים שלקח מלך ארם וירבעם בנו השיב מלבא חמת עד ים הערבה מיד מלכי הגוים שלקחו אותם, ולא ראינו ביד מי היו.

ויש מחלוקת בדברי רז"ל בזה, יש מי שאומר:

מה שכבש יהושע כבש זה.

ויש מי שאומר:

יותר ממה שכבש יהושע כבש זה.

ואנחנו רואים כי גבול לבא חמת וים הערבה הוא מארץ הנכבשת בין משה ויהושע.
ועוד הכתוב אומר: השיב, מלמד שכבר היתה נכבשת.

אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי -
לא נכתבה נבואה זו.

ויש בדבר זה מחלוקת בדברי רז"ל שהם אמרו:

יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, ר"ל חשש לכבוד ישראל לפיכך ברח חוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו האל לנינוה, שידע שיהיו קרובי התשובה ויהיה בזה עונש לישראל ולא חשש לכבוד האל, מה נאמר בו: ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי שנית - שנית דבר עמו ולא שלישית.

והקשו: והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא?!

ותירצו על עסקי נינוה לא דבר, אלא פעם שנית ולא שלישית.

ומהם אמרו:

לא דבר עמו לא בנינוה ולא בדבר אחר אלא פעם שנית.

ומה שאמר: אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי, ר"ל כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם נהפך להם מרעה לטובה.

[יד, כו]
כי ראה ה' -
לא בשביל תשובה שעשו, אלא שריחם עליהם כי ראה עניים.

מרה מאד -
משתנה ומתחלף מרעה אל רעה.

ויונתן תרגם:

שעבודא דישראל תקיף לחדא.

[יד, כח]
ואשר השיב -
דמשק וחמת לארם היו אם כן איך אמר השיב?!
נאמר כי דוד המלך נלחם בארם והכה בהם מכה גדולה עד שהיו לו עבדים ושם נציבים בדמשק וגם בחמת, אף על פי שלא נראה זה בכתוב כי בחמת שם נציבים, נראה כי בחמת היתה המלחמה ואם דמשק לקח כל שכן חמת.
ואומר: ותהי ארם עבדים לדוד וזה שאמר ליהודה, כי מלך ישראל לקחם והשיבם ליהודה, כי להם היה המשפט כיון שדוד לקחם. ומה שאמר: בישראל, לומר אף על פי שהוא היה מלך ישראל והשיבם למלך יהודה, לא הקפיד בזה כיון שהשיבם בישראל.