[יז, א]
בשנת שתים עשרה -
והלא מלך בשנת ארבע לאחז לפי החשבון כמו שכתבנו למעלה.

ואמר בסדר עולם:

שנים למרדו, אבל הוא מלך משנת ארבע לאחז עד שנת שש לחזקיהו ובשנת י"ב לאחז שהיא שנת שמנה להושע, מרד במלך אשור ומשנה שמרד בה עד סוף מלכותו ט' שנים.

[יז, ב]
רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו -
אמרו שהעביר כל אותן פרדיסאות שהושיב ירבעם בן נבט על התחומין שלא לעלות ירושלם, ואמר: כי בט"ו באב ביטל אותן פרדיסאות, לפיכך היו ישראל עושין יום טוב בט"ו באב.

[יז, ה]
ויעל מלך אשור בכל הארץ -
פירושו וילכדה ואחר כך עלה שמרון וצר עליה.

[יז, ח]
ומלכי ישראל אשר עשו -
פירושו וכחקות מלכי ישראל אשר עשו.

[יז, ט]
ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם -
בדברי רז"ל:
מה אמרו אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע וזהו לשון ויחפאו, שהסתירו הידיעה מהבורא כמו שאמר יחזקאל הנביא שהיו אומרים: אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ.
וכן אמר ישעיהו: ויאמרו מי רואנו ומי יודענו ובא אל"ף ויחפאו תמורת ה"א למ"ד הפעל, מן חפה עצי ברושים, כי ענין אחד ושרש אחד הם.

אשר לא כן -
אשר לא טוב.

ממגדל נוצרים עד עיר מבצר -
ממגדל שעומדים בו השומרים.

ויונתן תרגם:

ממגדל - תקיף עד קרוין כריכן.

[יז, יג]
ויעד ה' -
מבנין הפעיל מנחי העי"ן, ענינו ההתראה על ידי עדים.
וכן: העד העיד בנו האיש,
העידותי בכם היום.

ביד כל נביאו כל חוזה -
כתוב בוי"ו, ר"ל ביד כל מי שהיה נביאו לא נביאי השקר, וקרי נביאי והוא כמו נביאים.
וכן חלוני שקופים כמו חלונים אנשי מחוקה כמו אנשים וענינו, שהעיד בהם ביד כל חוזה ונביא.

ובדרש:

ביד כל נביאו - כמה נביאים העידותי בהם אחד בשחרית ואחד בין הערבים נביאו כתיב.

[יז, יז]
ויתמכרו -
כבר פירשנו בפסוק: יען התמכרך לי.

[יז, יח]
רק שבט יהודה לבדו -
ושבט בנימין טפל לו ונכלל עמו.

[יז, כא]
וידא -
כן כתיב וקרי וידח והכתוב פי' מן המנדים ליום רע, שונאיכם מנדיכם ופירושו: הרחיק מאחרי ה' את ישראל והקרי ידוע:

[יז, כד]
ויושב בערי שמרון -
ולא אמר בשמרון ובעריה.
וכן אמר וירשו את שמרון וישבו בעריה, כי שמרון החריבה מלך אשור עד היסוד כמו שניבא עליהם מיכה המורשתי: ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם.

[יז, כו]
אשר הגליתי -
הניעותי וטלטלתי, כי פעמים יאמר לשון גלות זולת השבי, וכן ויגלם מנחת.

[יז, כז]
אחד מהכהנים -
שהם מורי התורה.

[יז, כח]
איך יראו את ה' -
הורה אותם שאף על פי שהם עובדים איש אלהיו יהיה לבם לאל, כי ישראל אעפ"י שהיו עובדים העגלים לא היו עושים אלא להיותם אמצעיים בינם ובין האל, כי כן היתה דעת האומות בזמן ההוא שעל כל פנים היה צריך אמצעי להתקרב אליו ולעבדו וישראל טעו אחרי דעות האומות.

אם כן מה בין ישראל ובין האומות?
יש אומרים:
כי האומות כשהיו עובדים איש את אלהיו החכמים שבהם, היו יודעים כי הצלמים לא יועילו אלא להיותם אמצעיים ולעבדם והעבודה ההיא אמרו כי תישר בעיני האלהים, אבל המון העם לא היה להם לב וסברו כי אם על הנעבד והיו חושבים כי הוא המטיב והמריע וישראל לא כן, אלא כלם היו יודעים מירושת אבות, כי האל יתברך הוא אלהי האלהים אלא שהיו טועים אחרי דעות האומות לפי שהיו נבדלים מכל שאר האומות, וכשהיו רואים ההצלחה לאומות העולם היו סוברים כי אלהיהם האמצעיים היו גורמים להם ההצלחה ההיא, והיו אומרים: איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני כמו שאמר אחז כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני ואפילו הרשעים שבהם היו דורשים את ה', כי ירבעם אמר: חל נא את פני ה' אלהיך כי כוונתו כי הוא המטיב והמריע ולא אמר כי יבושת ידו היה מקרה וכשחלה בנו שלח אשתו לדרוש את ה' מאחיה השילוני.
ואחאב נסכם עם אליהו בדבר נביאי הבעל וחרד לדברי הנביא שאמר לו: והיתה נפשך תחת נפשו ומנבואת אליהו חרד וקרע את בגדיו וצם ושכב בשק.
ויהורם אמר כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב יראת השם, זאת היתה בלבם כי מאת האל יתברך הטוב והרע, אף על פי שהיו בהם קצת כופרים שהיו אומרים: לא ייטיב ה' ולא ירע, והיו אומרים: מי רואנו ומי יודענו אותם היו מעטים.

ודעת אחר היתה בלבם והיו אומרים בסתר כמו שאמר ויחפאו בני ישראל ואותם היו מאמינים שהטוב ורע אינו בכוונת מכוין לא באל ולא באחד מן הנעבדים, אבל המאמינים בע"ג והעובדים אותה היו רבים ואותם היתה דעתם לאל ית', אלא שהיו עובדים ע"י אמצעי ויראת אלהים זאת לא היתה אתם, כי האל צוה אותם: לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, ר"ל שתחשבו שיהיו אמצעיים ביני וביניכם ובזה היו טועים והולכים בחקות הגוים בדברים אחרים רבים שמנעם האל יתברך, לפיכך הקיאה אותם הארץ כמו שאמר להם ה' יתברך: ולא תלכו בחקות הגוים ולא תקיא הארץ אתכם.

ומפני מה היו נענשים הגוים האלה אשר באו בשמרון ולא היו נענשים בארצם?
כי ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ולא תסבול הארץ התועבות ההם, כמו שאמר הכתוב: אלהי נכר הארץ, לפיכך אמר: ויורם את משפט אלהי הארץ ונאמר: כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וזה הכהן הבא להורות אלה הגוים בשמרון אם יאמר להם שלא יהיו עובדים ע"ג כלל לא היו מאמינים, כי הוא דבר שגדלו בו כל האומות מקדם והוא אצלם כמו מושכל ראשון, אך אמר להם שיהיו עובדים את אלהיהם כמו שהיו עובדים ובלבד שתהא כוונת האל בלבם, כי אלה האלהים לא ירעו ולא ייטיבו כי אם ברצון האל, אלא שעובדים אותם להיותם אמצעיים בינם ובין הבורא, והורה אותם ג"כ שישמרו מהתועבות הגדולות בטומאת הגוף כמשכב זכור ומשכב בהמה ומשכב הקרובות, כמו שאמר הכתוב: כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ וזהו את משפט אלהי הארץ וזה יראת ה' שיראו ממנו ויתנו לו הכח, כי הוא אל על כל אלהים ויזהרו מהטומאות האלה, בעבור יראתו והזהרתו שלא יעשו בארץ ההיא יותר משאר הארצות.

[יז, כט]
אשר עשו השמרונים -
זה ישראל שהיו בשמרון ובאותם בתי הבמות שעשו, הם הניחו אלו הגוים אלהיהם גוי גוי בעריהם אשר היו יושבים, שם היה עושה כל אחד בעירו בארץ ישראל כמנהגם בארצם.

[יז, ל]
את סכות בנות -
כן היה שם ע"ג שהיו עובדים בארצם וראינו כי שם ע"ג של בבל היה שמה בל כמו שאומר הכתוב: כרע בל קורס נבו זה היה בימי נבוכדנצר כמו שאמר הכתוב בל כשם אלהיו, אבל בימי מלך אשור היה ע"ג שלהם סכות בנות.

ובדברי רבותינו ז"ל:

סכות בנות - זה תרנגולת, כלומר דמות תרנגולת היו עובדים והיה שמה סכות בנות וכמו שקורין לתרנגול סכוי כן היו קורין לתרנגול סכות ובנות פירושו עם אפרוחיה.

נרגל -
נרגל זה תרנגולת הבר.

ובירושלמי:

את נרגל רגליה דיעקב ורגליה דיוסף.

אשימא -

ברחא קרחא והוא התייש ונקרא אשימא, לפי שאין לו צמר והוא כמו שומם.

ובירושלמי:

אשימא. אימרא כמה דתימא באיל האשם.

[יז, לא]
נבחז -
בזי"ן ויש ספרים כתוב בנו"ן ואינו כי אם בזי"ן, וטעות הוא בספרים ופירושו נבחז הוא כלב והיא מלה מורכבת נובח חז, נובח מן לא יוכלו לנבוח חז לשון מראה, שמראה שיניו.

תרתק -
פירשו בו צורת חמור.

לאדרמלך וענמלך -
אדרמלך - הוא הפרד, ונקרא כן, דאדר ליה למריה בטועניה פירושו שנושא לרבו כל משאותיו, אדר כמו דרי טוענא,
ענמלך זה הסוס, דעני ליה למריה בקרבא.

ובירושלמי:

אדרמלך וענמלך - זה טווס ופסיוני וטווס הוא הנקרא בלשון לע"ז פאון וידוע הוא ופסיוני הוא שלו ותרגום שאל ויבא שלו שאילו בשרא ואייתו פסיונין.

[יז, לב]
ויהיו עושים להם -
הכהנים היו עושים להם עבודתם וקרבנותיהם בבמות.

[יז, לג]
כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם -
כמשפט ישראל שגלו משמרון, כן היו עושים אלה הגוים שהיו יראים את ה' ועובדים אלהים אחרים כמו שפירשנו.
או יהיה פירושו כמשפט הגוים גויי ארצותם אשר באו משם, ויהיה טעמו אל אלהיהם היו עובדים לא אל ה' היו יראים, כלומר כן היו עושים ועובדים אלהיהם כמו שהיה משפטם בארצם.

[יז, לד]
עד היום הזה -
לפירוש הראשון יהיה פירוש: עד היום הזה הם עושים - על ישראל, פירש ישראל אשר גלו, לא שבו בגלותם מן דרכם הרעה ועד היום הזה עושים במקום אשר גלו שם כמשפטים הראשונים שהיו עושים בשמרון, אינם יראים את ה' שלא לעבוד ע"ג כי גם שם עובדים ע"ג בגלותם ולא יראו את ה', כי היראה היא לעבוד את ה' לבדו, כמו שאמר להם יהושע: ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים.

וכן אמר להם שמואל: אך יראו את ה' ועבדתם אותו באמת ואינם עושים כחקים וכמשפטים רק כחקות הגוים וכמשפטיהם ואינם עושים כתורה וכמצות אשר צוה ה' את בני יעקב.

ומה שאומר אשר שם שמו ישראל - כי אז כשאמר יעקב לבניו: הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם, אז נראה אליו ה' ואמר לו: ישראל יהיה שמך ולפירוש אחרון יהיה פירוש אינם יראים את ה' על הגוים, אע"פ שאמר: את ה' היו יראים לא היו יראים את ה' בלב שלם כי אם מפחד האריות, לפיכך קראו אותם גרי אריות.

ואמר כמשפטים הראשונים היו עושים - פירש כמשפטים הראשונים שהיו עושים בארצם כן היו עושים ולא היו עושים כחוקותם וכמשפטם וכתורה אשר צוה ה' שהיה עליהם לקבל הכל, כיון שנתגיירו ולא קבלו והיה להם לקבל התורה כתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב וכל הענין, וכיון שראו הגוים האלה כי ישראל גלו משם, לפי שלא עשו כתורה וכמצוה אשר צוה ה' אותם, היה להם ללמוד ולעשות כתורה וכמצוה ולא עשו כן והפירוש הראשון נכון בעיני.

[יז, מ]
כי אם כמשפטם הראשון -
לא שמעו נביאים המוכיחים אותם והם עושים אחר התוכחה כמו לפני התוכחה.