[יח, א]
ויהי בשנת שלש להושע בן אלה -
שנת שלש למרדו, כמו שפירשנו.

[יח, ד]
וכתת נחש הנחשת -
יש מרז"ל שאמרו:

שוחק וזורה לרוח, כי היה אסור בהנאה.

ומהם אמרו:

כי לא היה אסור בהנאה, כי משה רבינו ע"ה משלו עשה אותו, שנאמר עשה לך שרף משלך שהעובדים אותו לא היו יכולים לאוסרו, כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובדין הוא נמי דכתותי לא הוה צריך אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו ישראל בתריה עמד וכתתו.

כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטירים לו -
מעת שהרעו מלכי יהודה וטעו ישראל אחר ע"ג עד הימים ההמה שמלך חזקיהו היו בני ישראל מקטרים לו, כיון שמצאו כתוב וראה אותו וחי היו חושבים כי טוב הוא להיות אמצעי ולעבוד אותו והיה מונח מימות משה זה הנחש לזכרון הנס כמו צנצנת המן, ואסא ויהושפט שלא בערוהו כאשר בערו שאר הע"ג מפני שלא מצאו כשמלכו שהיו עובדין ומקטרים לזה הנחש והיו מניחים אותו לזכרון הנס, וחזקיהו ראה לבער אותו כשביער הע"ג, כי בימי אביו היו עובדים לו כמו לע"ג, אע"פ שהטובים היו זוכרים בו הנס, אמר: טוב לבער אותו וישכח הנס מלהניחו ויטעו בני ישראל היום או מחר אחריו.

ורבותינו ז"ל אמרו:

אפשר בא אסא ולא בערו בא יהושפט ולא בערו, והלא כל עבודת גלולים שבארץ יהודה אסא ויהושפט ביערום?!
אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו:

ויקרא לו נחשתן -
דרך בזיון כלומר אינו אלא נחשת מה כח יש בו להרע ולהטיב בעת שכתתו קרא לו כן אמר להם לישראל: איך יעלה בלב אדם כי זה יועיל כי אינו אלא נחשת?!
ותוספת הנו"ן להקטינו כמ"ד האמינון וי"ו נו"ן אישון שבתון.

ויונתן תרגם:

והיו קרן ליה נחושתן,

כלומר ישראל שהיו עובדים אותו היו קורין אותו נחשתן.

[יח, ה]
ואשר היו לפניו -
ר"ל חוץ מדוד ושלמה אבל בשאר מלכי יהודה אשר היו לפניו, אע"פ שהיו בהם מלכים טובים והם אסא ויהושפט ויהואש כל ימי יהוידע ועזיהו ויותם, לא היה בהם שעשה הישר בעיני ה' כמוהו, שהרי אמר עליו ככל אשר עשה דוד אביו.

[יח, ז]
ישכיל -
יצליח.

וימרוד במלך אשור -
לפי שאחז אביו היה עובדו אמר כי מרד בו ולא עבדו, שבטח באל לבדו.

[יח, ח]
ממגדל נוצרים עד עיר מבצר -
ממגדל שעומדים בו השומרים.

ויונתן תרגם:

ממגדל - תקיף עד קרוין כריכן.

[יח, י]
מקצה שלש שנים -
מתחלת שנה שלישית.
וכמוהו מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו
וכן: מקץ שבע שנים תעשה שמטה, להשמטת קרקע ולשלוח עבדים כי הוא עלה בשנה הרביעית לחזקיהו היא שנת שביעית להושע ולכדה בשנת שש לחזקיהו, היא שנת תשע להושע, אין כאן כי אם שתי שנים והוא מקצה שלש, א"כ פירושו מתחלת שלש.

ויונתן תרגם:

מסוף תלת שנין,

וע"כ לדעתו בשנה הרביעית ובשנה השביעית, ר"ל בתחלת השנה הרביעית והשביעית.

[יח, יא]
ויגל מלך אשור -
מבנין הפעיל, כי הוא כלו בסגול ובתשלומו ויגלהו.

[יח, יג]
ויתפשם -
מה שאמר בדברי הימים ויאמר לבקעם אליו, פירוש אמר לבקעם ובקעם.
וכן להרגו בערמה, והרגו.
לשכב את בת יעקב ושכב.
כי תחל לזנות וזנתה והדומים להם.

[יח, יד]
וישלח חזקיה -
אחר שתפש ערי יהודה הבצורות ושם פניו ירושלם, כמו שאומר בדברי הימים: ופנה למלחמה על ירושלם שלח לו חזקיה אל לכיש שהיה שם מלך אשור והיא מערי יהודה, ושלח לו: חטאתי שוב מעלי, כלומר חטאתי שמרדתי בך ולא עבדתיך שוב מעלי ואת אשר תגזר עלי אתן ושב לו בפעם ההיא, אחר שנתן לו מה שהטיל עליו שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב.

לאחר זמן שב לו לארץ יהודה לאחר שפסק מלתת לו שנה בשנה מה שהטיל עליו, כמו שאמר לו רבשקה: על מי בטחת כי מרדת בי ובא עד לכיש ומשם שלח מלאכיו עם קצת חיילותיו לירושלים, ודבר מה שדבר ולא קבלו אותן הדברים ושב לו רבשקה עם חיילותיו ואמר: כי אז השלימו עמו שבנא וסיעתו, ועליהם נאמר: לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ומצאו רבשקה כי נסע מלכיש ובא ונלחם על לבנה ושם באה לו שמועה, כי תרהקה מלך כוש יצא להלחם עמו ונסע משם, ומשם שלח מלאכים אל חזקיהו פעם שניה והפחידו, כי בשובו ממלחמת כוש יבא עם חייליו על ירושלם והלך לו ונלחם על כוש ומלך מצרים ועם כל השבי ההוא בא לו ירושלים וחנה על העיר.

ובלילה ההוא יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור ויצאו ישראל ובזזו כל הבזה ההיא, ועל זה אמר: נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך.
וכן נאמר: יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעברו ולך יהיו וגו'.
ואותם שנצלו מן המלחמה שבו לדת ישראל, כמו שאמר אך בך אל ואין עוד אפס אלהים. ועליהם נאמר: והיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות.
וכל אותה הפרשה בארתי כל הענין הזה כאחד, לפי שאינו מבואר כלו במקום אחד, לא בזה הספר ולא בישעיה ולא בדברי הימים.
את אשר תתן עלי אשא. העונש אשר תתן עלי אשא אסבול אותו ואשאנו:

[יח, טז]
קצץ חזקיהו את דלתות ההיכל -
קלף הזהב מעליהם, כי הדלתות היו מצופות זהב והזהב הוא שלקח.

וכן תרגם יונתן:

קליף:

ואת האומנות -
תרגם יונתן:

וית סקופיא,

ותרגם:

את מפתן הבית - סקוף בית מקדשא.

והאסקופות האלה אשר צפה חזקיהו זהב, אפשר כי הזהב אשר עליהם מבנין שלמה הוסר, או נפסד וחזקיהו צפה אותו זהב ועתה כשנצטרך לזהב לתת למלך אשור, קלף אותו הזהב.

[יח, יז]
את תרתן ואת רב סריס ואת רבשקה -
ובישעיה אמר רבשקה לבדו?!
נראה כי הוא היה עיקר השליחות והשנים טפלים לו.
וכן נראה הוא גם כן רבשקה הוא היה המדבר.

ובסדר עולם הוא אומר:

כי רבשקה לבדו בא בשליחות ראשונה כמו שאומר בישעיה ותרתן ורב סריס בא בשליחות שנייה ומה שזכר הנה תרתן ורב סריס, לפי שגם הם היו שלוחים אבל לא בפעם הזאת אלא בשליחות שניה, כשמצאו רבשקה נלחם על לבנה ולבנה היא מארץ ישראל, כמו שנאמר במלכי כנען מלך לבנה אחד.

ואמרו רז"ל:

כי רבשקה ישראל מומר היה, ואם אמרו מפני שהיה מדבר יהודית, הרבה בני אדם ימצאו מדברים בלשון עם אחר והנה אליקים ושבנה ויואח היו מכירין בלשון ארמי, אולי קבלה היתה בידם.

בחיל כבד -
בחיל עם כבד.

בתעלת הבריכה העליונה -
הבריכה היא חריץ בנוי באבנים ובסיד ומתכנסין שם מי גשמים, או מושכין שם מים מן המעין ובבריכה הזאת היו מכונסין המים ויש בבריכה הזאת נקב ויסתמו אותו עד זמן שירצו להוציא מים מן הבריכה.
והתעלה היא חפירה סמוכה לבריכה ומוציאים מים מן הבריכה לתעלה בזמן שירצו להשקות או לכבס בגדים.

אשר במסלת שדה כובס -
המסלה היא הדרך שמתקנים אותה באבנים, כדי שיוכלו ללכת בה בימות הגשמים ועיקר הלשון הוא לשון הרמה מענין סלו לרוכב בערבות שענינו רוממות והמקום הזה היה בזה השדה והוא מורם ומתוקן באבנים.
ועל המקום הזה היו עומדים מכבסי הבגדים במי התעלה ובשדה היו שוטחים הבגדים לשמש

וכן תרגם יונתן:

שדה כובס - חקל משטח קצריא:

[יח, יח]
ויקראו אל המלך -
קראו לאשר על החומה או לאשר מצאו בשדה כובס, שיאמרו למלך שיצא לדבר עמם ויצאו אליהם במצות המלך אליקים ושבנא ויואח.

אליקים בן חלקיהו אשר על הבית -
וכן אמר בישעיה בזאת הפרשה, אבל בפרשה שנאמרה על שבנא נאמר: לך בא אל הסוכן הזה על שבנא אשר על הבית ונבא עליו שיהדפנו מהשררה שהיה בה שהיה על הבית, ויתננה לאליקים בן חלקיהו.
ולא נוכל לומר כי קודם המעשה הזה מרד שבנא ונתנו שררתו לאליקים, ומפני זה אמר אליקים אשר על הבית, כי אלו היו המלאכים הראשונים אשר באו ממלך אשור לירושלם ושבנא יצא אליהם עם אליקים, ואמרו לרבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ונאמר: ויבא אליקים ושבנא הסופר ויואח קרועי בגדים, נראה כי עדיין לא מרד אלא בשוב רבשקה אומר שמרד.

ובסדר עולם אומר:

כשהלך לכוש שטף שבנא וסיעתו והלך לכוש.

ובדברי רז"ל:

כשבא סנחריב וצר על ירושלם כתב שבנא כתב והשליכו עם החץ שירד למחנה אשור והיה כתוב בו שבנא וסיעתו השלימו, חזקיהו וסיעתו לא השלימו, וכאשר יצא עם סיעתו בא גבריאל וסגר דלתות העיר בפני סיעתו, כשבא אצל סנחריב אמר לו: היכן סיעתך?
אמר להם: חזרו בהם, נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי הסוסים והיו מגררים אותו על הקוצים ועל הברקנים.

וזה אינו כדברי בעל סדר עולם שאמר ששטף שבנא וסיעתו.

ואפשר כי קודם לכן מרד, מעת שבא מלך אשור על ערי יהודה, אבל נסתר ולא היה מראה עצמו וכן במעשה הזה שבא קרוע בגדים היה מראה הוא עצמו עצב ולבו לא נכון והנביא גלה דעתו לחזקיהו והורידו מפקידותו ונשאר סופר, והפקיד אליקים על הבית.

[יח, כ]
אמרת אך דבר שפתים -

חשבת להנצל בדבר שפתים, כלומר בתפלה, אין זה כי אם עצה וגבורה צריך אדם למלחמה.

כך פירש אדוני אבי ז"ל.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:

אמרת לאנשיך כי יש לך עצה וגבורה וזהו דבר שפתים, והטעם כי גבורתך הוא בדבור לבד.

ויונתן תרגם:

ברם במלל סיפוון במילך וגבורא אעביד קרבא.

כי מרדת בי -
שלא נתן מה שהטיל עליו שנה בשנה.

[יח, כא]
הרצוץ -
שהוא רצוץ בראשו ואותם קסמין נכנסין בכף האדם בהשען עליו.

[יח, כב]
הלא הוא אשר הסיר -
כלומר כשהסיר חזקיהו ונתץ המזבחות לא עשה כי אם לכבודו ולהנאתו, כדי שיבואו כלם לירושלם, כי המזבחות בכל מקום לשם ה' היו וחזקיהו הסירם ונתצן, איך תחשבו כי ה' יעזור אותו ואיך תבטחו עליו?!

ליהודה ולירושלם -
כתרגומו:

לאנש יהודה וליתבי ירושלם.

[יח, כג]
התערב נא -
הכנס עמי בערבון בזה הדבר אם תוכל לעשותו.

רוכבים עליהם -
רוכבים שיהיו פרשים.

[יח, כה]
המבלעדי ה' -
להפחידם אמר כן.
או פירושו אחר, שכל הארצות נתן ה' בידי וגם כל ארץ ישראל הוא אמר אלי: עלה אל הארץ והשחיתה, ואם רבשקה היה ישראל מומר אמר זה, לפי שישעיה ניבא ואמר: הנני מעלה את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגו':

[יח, כו]
כי שומעים אנחנו -
מבינים ומכירים בלשון ארמית.

[יח, כז]
העל אדניך -
כמו האל וכן הוא בישעיה וכן על האנשים, כמו אל ולאליקים אמר שהוא הגדול, וכן הוא אומר: ויאמר אליקים וגו'.

חריהם -
כן כתיב וקרי צואתם וענין אחד הוא, והקרי הוא לשון נקיה.

שניהם -
כן כתיב וקרי מימי רגליהם והכתוב הוא רמז לתחתוניות.

וכן בדברי רז"ל:

המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרות.

וענין לאכול את צואתם שחושבים להיות במצור עד שיאכלו צואתם.

וכן הוסיף יהונתן:

בציירא עמכון.

[יח, לא]
ברכה -
ר"ל פשרה ושלום.

וכן תרגם יונתן:

שלמא.

איש מי בורו -
הבורות שהם חוצה לעיר בגנות.

[יח, לב]
עד בואי ולקחתי אתכם -
כי כן עשה בכל הגוים אשר כבש, היה מגלה אותם מארצם ומשכן אחרים תחתיהם כדי שיהיו כלם נכבשים תחתיו, וכן עשה יוסף באנשי מצרים ואת העם העביר אותו לערים.

ארץ לחם וכרמים -
אמר זה אחר שאמר ארץ דגן ותירוש, כי אפשר שהדגן והתירוש יבואו לה מעיירות אחרות לרוב כמו שאמר בצור, לפיכך אמר ארץ לחם וכרמים, כי הארץ ההיא עושה לחם ויש בה כרמים.

וכן תרגם יונתן:

ארעא חקלין וכרמין ארעא דזיתהא עבדין משחא והיא עבדא דבש.

כי יסית אתכם -
הדגש תמורת הנח כויסת דוד וכן בדגש הסיתוך ויכלו לך.

[יח, לד]
הנע ועוה -
שמות מדינות או שמות אלהים אחרים.

ולדעת יונתן:
פירושו הניע ועוה אותם מארצם,
שתרגם:

הלא טלטילונון ואגליאונון.

כי הצילו את שומרון מידי -
בתמיה, וכי ה' אלהיכם שאתם בוטחים בו הצילו את שומרון מידי שתחשבו שיציל את ירושלים מידי?!
וכן הוא אומר בישעיה: וכי הצילו בוי"ו שידמה ענין תמיהה.

ויש מפרשים:

וכי הצילו העגלים את שמרון מידי?!

[יח, לז]
קרועי בגדים -
רז"ל פירשו:

כי בעבור ששמעו ברכת השם קרעו בגדיהם וסמכו מזה הפסוק, כי כל השומע ברכת ה' חייב לקרוע ואותו קרע אינו מתאחה לעולם ואינו חייב לקרוע אלא אם כן שומע הגדוף מישראל, והם שקרעו ששמעו מרבשקה, לפי שקבלה היתה בידם כי רבשקה ישראל מומר היה.

ומה חירוף אמר רבשקה שקרעו בגדיהם כששמעו?
שאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי, אין לך גידוף גדול מזה שהשוה בורא הכל לאלהי עץ ואבן והסיר היכולת מהבורא.
וכן האל יתברך חשב לו דבריו לחירוף וגידוף ואמר עליו: את מי חרפת וגדפת?!
ואמר: ביד מלאכיך חרפת ה'.