[יט, א]
ויקרע את בגדיו -
על מה שהגידו לו שחירף וגידף רבשקה הש"י שמו.

ויתכס בשק -
לענות עצמו שירחם האל עליו ועל העם.

[יט, ג]
יום צרה ותוכחה ונאצה -
תוכחה שרבשקה הוכיחנו בדברי הפחד וחירופין.
או פירוש שהאל מוכיח אותנו על עונותינו.

ונאצה -
שנאץ רבשקה האל.

ויונתן תרגם:

יום עקה וחיסודין וניאוצא.

באו בנים עד משבר -
המשיל הצרה לאשה אשר יאחזוה חבליה ובא הבן עד המשבר והוא הרחם מקום יציאת הולד, כי אז חבליה יותר קשים כשהולד קרוב לצאת ואם אין כח ליולדת לחזק עצמה להוליד הולד, הנה היא בחוזק חבליה בלי תקוה למנוחה, כן הצרה גדולה עלינו ואין לנו כח לצאת ממנה, אם לא יעזרנו האל.

ללידה -
שם תואר.

ותרגם יונתן הפסוק כן:

ארי אקיפתנא עקא כאתתא דיתבא על מתברא וחיל לית לה למילד:

[יט, ד]
לחרף אלהים חי -
כמו שאומר כי יציל את ירושלים מידי.

ויונתן תרגם:

לחסדא עמא דה' קיימא:

והוכיח בדברים -
רבשקה הוכיח בדברי גידופים.
או פירושו האל יוכיח בדברים אשר שמע.

וכן תרגם יונתן:

ויעביד פורענותא על כל פתגמיא דשמעין קדמוהי.

[יט, ו]
נערי -
עבדי, כי המשרת יקרא נער והם רבשקה וחבריו.

[יט, ז]
רוח -
רצון.

ושמע שמועה -
זהו ששמע שמלך כוש יצא להלחם אתו.

ושב לארצו -
כי מלך כוש יצא לארץ מלך אשור להלחם בארצו, בעוד שהיה מלך אשור בארץ ישראל ואני אתן בו רוח שישוב לארצו להלחם עם מלך כוש, ויניח מלחמת העיר הזאת ואח"כ אפילנו בחרב בארצו, וזה היה אחר ששב ממלחמת כוש לירושלים ונגף מחנהו על ידי המלאך ושב לארצו ושם נפל בחרב כמו שכתוב, אבל נבואת המגפה לא אמר להם ישעיה בפירוש, ואין לשאול טעם למעשה האל יתברך, כי ה' נורא עלילות למה לא נגפו אז אלא עד שהלך להלחם עם מלך כוש ואח"כ שב לירושלם.

והטעם הנראה לנו בזה, כדי שיהיה להם לישראל בזת כוש ומצרים.
ועוד: שיראו כוש ומצרים הנפלאות שעשה לאוהביו ולדורשי שמו, כי מלך אשור נצח אותם וכל הארצות כבש ובירושלים נגף בלא חרב ובלא חנית, והאל נתן בלב מלך אשור להביא חיל מלך כוש ומצרים לירושלים עמו, להפחיד יושבי ירושלם עוד.

[יט, יג]
איו מלך חמת -
על האלהים אמר אשר לא יוכלו להציל ארצות עובדיהם וגם המלכים איה הם, שלא עמדו לפני כלם ואמר עם ספרוים לעיר שהיתה גדולה מכלם.

[יט, יד]
ויפרשהו -
אחד מהספרים או כל אחד מהם.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ויפרשהו - על הספר שבו היה גדוף האלהים.

[יט, טז]
אשר שלחו -
שלח המדבר החירוף.

[יט, כ]
אל סנחרב -
בעבור סנחריב.

[יט, כא]
בזה לך -
פועל עבר מנחי העין והוא מלרע שלא כמנהג ברוב.

בתולת בת ציון -
מלכות כנישתא דציון.

בת ירושלם -
עמא דירושלם, ופירוש בתולת כבתולה שלא נכבשה וכן בכל מקום שזוכר בתולה על עם ועל עדה, זהו עניינו.

[יט, כב]
על קדוש ישראל -
כמו אל קדוש, וכן כתוב בישעיה.

[יט, כג]
מרום הרים -
ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות והמשילה ללבנון, לפי שהלבנון הוא יער עצים בארץ ישראל נקרא כן, ולפי שהמשיל גדולי ישראל שריו וגבוריו לברושים וארזים, המשיל הארץ ללבנון, ר"ל עליתי על הארץ וכבשתי אותה ועתה אבא לירושלים, ולפי שהיא טובה ונכבדת מכל הארץ קראה מלון קיצו יער כרמלו, כי הכרמל הוא טוב מן היער וכי הכרמל הוא מקום זרע ואילני פירות, ויער לבנון הוא אילני סרק.

ומה שקראה מלון - בעבור בית המקדש שבה שהוא משכן האל ומלונו, ובישעיה מרום קיצו והענין אחד, כי בית המקדש במקום גבוה בהר המוריה.

ומה שאמר קצו - כאילו היתה ירושלם קץ כל ארץ ישראל, לפי שכבש כל ארץ ישראל זולתי ירושלם, כלומר מלון קצו שאין לו עוד על דרך ובא עד קצו ואין עוזר לו.

ויונתן תרגם:

סליקית לתקוף כרכיו וגו'.

ובדברי רז"ל:

כתיב מלון קצו וכתיב מרום קצו, אמר: אותו רשע בתחלה אחריב דירה של מטה ואח"כ אחריב דירה של מעלה.

מבחור -
בחולם ובישעיה מבחר בפתח, והענין אחד.

[יט, כד]
אני קרתי -
באתי עד המקור, כלומר חפשתי אחר מקור המים, כי לא היו מספיקין לי מרוב חיילותי המים הנמצאים על הארץ, וזהו שאמר: ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור וקראם זרים, לפי שלא היו ידועים ונראים לבני אדם.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן הפסוק:

אנא הויתי חפיר גובין וגו',

כבעמוד.

ויש מפרשים:

יאורי מצור - כמו מצרים, לפי שהוא נהר גדול,

אמר כן על דרך ההפלגה:

[יט, כה]
הלא שמעת למרחוק -
אמר לו הקב"ה: הלא שמעת מזמן רחוק הגזרה שגזרתי על האומות להחריבם, אותה הגזרה עתה הביאותיה, משמלכו מלכי אשור הבאתי הגזרה על ידם ועל ידך על האומה ועל ישראל, אני הוא שגזרתי שיהיו ערים בצורות לגלים נצים, ויהיו יושבי הערים קצרי יד, ויהיו כעשב השדה וירק דשא וכיותר חלוש מהם והוא חציר גגות, שלא היה כח ביושבי הערים להלחם כנגדך והכל היה מאתי ואני גזרתי ואמרתי ע"י נביאי, טרם שהיתה הגזרה, ואיך תתפאר על מה שעשיתי אני?!
וכן אמר עליו הנביא ז"ל: היתפאר הגרזן על החוצב בו?!

ויונתן תרגם:

כן הלא שמעת מלקדמין וגו',

כבעמוד.

ואדוני אבי ז"ל פירש כן:
אותה עשיתי ירושלם וכן אמר: ויוצרה מרחוק לא ראיתם, אמר כי מימים קדמונים אני עשיתיה ועתה הביאותיה?! בתמיה, אמר: הביאותיה עתה שתהי להשות גלים נצים ערים ושיהיו יושביהם קצרי יד וחתו ובשו ושיהיו כעשב השדה.

להשות -
שרשו שאה ומשפטו בתשלומו להשאות, כמו שכתוב בישעיה ונשתנו תנועות הלמ"ד והה"א מפני חסרון האלף.

גלים נצים ערים בצורות -
להשות ערים בצורות להיות גלים נצים, ופי' נצים חרבים מן עריך תצינה.

[יט, כו]
ושדפה לפני קמה -
העשב שהכה השדפון טרם היותו קמה, כלומר שלא הספיק להיות קמה ולהיות נגמר בשולו והוכה בשדפון. ובישעיה ושדמה במ"ם, והוא כמו בפ"א כי המ"ם והפ"א ממוצא אחד.

[יט, כז]
ושבתך וצאתך ובאך -
שבתך בארצך וצאתך מארצך ובואך הנה, הכל גלוי וידוע לפני.

ואת התרגזך אלי -
ג"כ ידעתי שהקצפת אלי ודברת בי כדבר באלהי עץ ואבן.

ויונתן תרגם:

שבתך - ומיתבך בעיצה.

[יט, כח]
ושאננך -
כמו ושאנך וכפל הנו"ן להפלגת השאנן.

כן כתבו רבי יונה וכן הוא דעתי ודעת יונתן שתרגם:

ואיתרגשותך סליקת לקדמי,

ויש לפרשו כמשמעו, בעבור כי התרגזו היה בעבור שהיה שלו שקט ושאנן.

ושמתי חחי באפך -
הוא הברזל כמין מחט וראשו כפוף נוקב, אף הדג ולחיו ומעלין אותו מן המים.
וכן: ובחוח תקוב לחיו,
ונתתי חחים בלחיך.

ומתגי בשפתיך -
המתג הוא הברזל שמשימין בפה הבהמה להנהיגה.

וכן תרגם יונתן:

וזמם בספוותך,

ותרגם:

ורסן מתעה וזמם, דטעי,

ר"ל, אני אראה לך שאתה ברשותי ואנהיג אותך למקום שארצה, כמו שמנהיג האדם הבהמה ומושכה למקום שירצה, וכמו שהדייג מושך הדג אליו מן המים בתחבולה.

בדרך אשר באת בה -
כמו אשר תבא בה, כי עתה ע"י מלאכים שלח הדברים והוא הלך להלחם עם מלך כוש, אלא אחר המלחמה שב לירושלם ועל אותו הדרך אמר שעתיד לשוב ולבוא לירושלים, כי באותו הדרך שיבא ישוב לארצו אחר שינגף מחנהו.

[יט, כט]
וזה לך האות -
אמר לחזקיהו: זה שאמרתי לך בנבואה הראשונה ושמע שמועה ושב לארצו וכן עשה, שהרי ראית ששלח מלאכיו ושב לארצו להלחם עם מלך כוש, ובזה האות שנתאמת אצלך דברי, תדע כי גם נבואת זאת תהיה אמת, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון לא יבא מלך אשור אל העיר הזאת שיכבוש אותה.

ועוד אני אומר, שתאכלו השנה ספיח כי אותה השנה לא זרעו מפני חיל מלך אשור ואכלו הספיחים, אם כן מה אמר להם הנביא כי יודעים היו שיאכלו הספיחים, אחר שלא זרעו לא היה להם קציר אחר?!
אלא אמר להם הנביא שיתברך להם התבואה שבשדות ויספיקו להם אותם הספיחים כל השנה ההיא, ובשנה השנית גם כן לא תצטרכו לזרוע, כי תאכלו הסחיש והוא היוצא מהנופל מהספיח ובשנה הג' תזרעו ממותר הסחיש על אכלכם ותקצרו בשלום, כי לא יהיה לכם פחד מאויב ותטעו כרמים ותאכלו פרים בהשקט ובבטחה.

ובסדר עולם:
באחד עשר ביובל עלה סנחריב בשנה הרביעית בשבוע וכן הוא אומר: אכול השנה ספיח, שעלה בפרס הפסח ולא יכלו לזרוע ואכלו הספיחים ובשנה השנית סחיש, שגדעו לגיונות את האילנות ובשנה השלישית זרעו, מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא שנה אחת.

[יט, ל]
שרש למטה -
תרגם יונתן:

כאילן די משלח שורשוהי לרע ומרים נופיה לעילא.

[יט, לא]
כי מירושלים תצא שארית -

יפקון שאר צדיקיא ושיזבת מקיימי אורייתא מטורא דציון.

קנאת ה' צבאות -
קרי ולא כתיב שקנא האל לשמו, לפי שחירף וגדף מלך אשור ביד מלאכיו.

ויונתן תרגם:

במימרא דה' צבאות תתעביד דא.

[יט, לב]
לא יבא אל העיר הזאת -
שיכבשנה, כי אל העיר בא עם מחנהו מחוץ לירושלם ושם נגף מחנהו.
או פירושו: לא יבא לא יכנס תוך העיר.

וכן תרגם יונתן:
לא יעול לקרתא הדא.

לא יקדמנה מגן -
חסר בי"ת השמוש במגן כי בעלי המגינים באים ראשונים אל העיר כשנלחמים עליה.

וכן תרגם יונתן:

לא יקדמנה בתריסין.

ולא ישפוך עליה סוללה -
כתרגומו:

ולא יצבר עלה מליתא ומליתא,

הוא תל עפר.

מדברי רבותינו ז"ל:
מוליא בנצא והוא שצוברין עפר לעשות תל ולהגביה כנגד חומת העיר ללכוד העיר.
וכן אמר: ויצבור עפר וילכדה.

[יט, לה]
ויהי בלילה ההוא -

היות שחזר מלך אשור על ירושלם עם מחנהו ועם כל השבי, באותה הלילה יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור.

ורבותינו ז"ל אמרו:

כי ליל פסח היה.

ועוד אמרו:

כי לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיה ויום שלישי לחליו היתה מפלתו של סנחריב, ואותה הלילה אמרו ישראל שירה, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ואמרו מאה ושמנים אלף שהכה במחנה אשור כולם היו קשורים כתרים בראשיהם, וכדבריהם נראה בדברי הימים שנאמר: ויבחר כל גבורי חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וכן מה שנאמר בישעיה: במשמניו רזון.

ואמרו:

כי מכתם היתה שריפת נשמה וגוף קיים, שנאמר: ותחת כבודו יקד יקוד כלומר תחת הלבוש שהוא כבודו של אדם כשרפת בני אהרן, שנאמר וישאום בכתנותם.

[יט, לו]
וישב בנינוה -
שלא יצא במלחמה עוד.

[יט, לז]
בניו -
קרי ולא כתיב.

הכוהו בחרב -
באגדה:

סנחריב שאל את חכמיו כאשר הכה המלאך מחנהו, מה זכות של אומה זו שאלהיהם נלחם להם?
אמרו לו: אברהם אביהם העלה את בנו עולה אמר אף אני אעלה את שני בני לאלהי, כששמעו בניו הכוהו בחרב, בעוד שהיה משתחוה.