[כג, ב]
והכהנים והנביאים -
תרגם יונתן:

וכהניא וספריא,

תרגם:

הנביאים סופרים,

כלומר תלמידים, לפי שלא היו שם נביאים אחרים, שהרי המלך שלח אל חולדה, מלמד שלא היו שם נביאים אחרים.

וכן תרגם:

שופט ונביא דיין וסופר,

ונוכל לפרש נביאים כמשמעו, כי ירמיה וצפניה בן כושי היו נביאים בזמן ההוא, ואוריהו בן שמעיהו אפשר שהיה נביא גם כן בזמן ההוא, ולא היו בירושלם בעת שמצא חלקיה הכהן את ספר התורה, ועתה כאשר שלח המלך לאסף איש יהודה באו גם כן הנביאים לירושלים.

[כג, ג]
על העמוד -
כתרגומו:

על אסטונא,

וכבר פירש למעלה בדבר יהואש.
ובדברי הימים: ויעמוד המלך על עמדו, כלומר במקום שהיה רגיל לעמוד שם.

עדותיו -
בהנעת הוי"ו.

ויעמוד כל העם בברית -
עמדו והתחזקו בפיהם ובלבם בברית.
וכן: היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך.

ותרגם יונתן:

וקבילו כל עמא עליהון קימא:

[כג, ד]
ואת כהני המשנה -
שהיו שניים לכהן גדול.

וכן תרגם יונתן:

וית סגן כהניא:

שומרי הסף -
פירשנוהו.

להוציא מהיכל ה' -
והלא מנשה הוציא הכל כשעשה תשובה, כמו שאומר בדברי הימים: ויסר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה' וגו', אלא שאמון החזירם שם ובשנת שתים עשרה למלכו החל לטהר ולהעביר את השקוצים כמו שאומר בדברי הימים, אבל לא כלה עד שנת שמנה עשרה, אחר שמצא הספר כמו שאמר הנה.

בשדמות קדרון -
כתרגומו:
במישר קדרון.

ונשא את עפרם בית אל -
כי שם היה עיקר הע"ג שהיה שם העגל, וטמא אותו המקום שהיה בו העגל והמזבח ונשא עפר שריפת הבעל והאשירה וכליהם ששרף בירושלם, בשדמות קדרון נשא את עפרם שם.

[כג, ה]
והשבית את הכמרים -
האנשים העובדים לפני הבעל נקראין כמרים.

וכן תרגום:

הכהנים שהם עובדי ע"ג כומריא,

ומה שאמר שם הכמרים עם הכהנים ושניהם עובדי ע"ג, אלא שמשתנין בלבושיהם, כי הכמרים הם לובשים שחורים, לפיכך נקראו כמרים מענין עורנו כתנור נכמרו.
ואומר כי הכמרים האלה נתנו אותם מלכי יהודה לזו העבודה, ויאשיהו בטל הע"ג ובטל העובדים מעבודתם והחזירם למוטב.

ויקטר בבמות -
ויקטר כל אחד מהמלכים.

וכן תרגם יונתן:

ואסיקו בוסמין על במתא.

ומסבי -
כמו ובמסיבי.

ואת המקטרים -
פירוש והשבית ג"כ את המקטרים, לבעל לשמש ולירח.

[כג, ו]
על קבר בני העם -
העם שהיו עובדים להם בחייהם השליך עפר השריפה על קבריהם לבזיונם, כלומר ראו מה שהייתם עובדים בחייכם כדי שיוסרו החיים.
וכן אומר בדברי הימים: ויזרק על פני הקברים הזובחים להם והוא חסר הנסמך קברי הזובחים להם, כמו: העם המלחמה.

ויונתן תרגם:

לקבר גליא וגליא שם ע"ג.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

בית גליא קורין לה בית כריא.

[כג, ז]
ויתץ את בתי הקדשים -
תרגם יונתן:

ית בתי הקדש טעותא,

והענין מורה עליו אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה.

אבל וגם קדש היה בארץ, ויעבר את הקדשים מן הארץ,
תרגם:

כמשמעו, נפקת ברא.

כי אם היה הקדשים זה ענין זמה, מה ענין בבית ה'?!
אבל האשרה שעשה מנשה בבית ה' עשה שם בתים לנשים שיארגו יריעות לכבוד האשרה.

בתים לאשרה -
יריעות היו אורגות שם והיריעות היו בתים לאשרה, כמו בתים לבדים.
אפשר שהיו אותן יריעות תלויות סביב האשרה והיה לאשרה בית ומקום.

ויונתן תרגם:

די נשיא מייתין תמן מכולין לאשירתא,

ופירש בעל הערוך כמו מכילתא:

שהם מדות.

[כג, ח]
ויבא את כל הכהנים -
אלה הכהנים היו מזרע אהרן.

ותרגם אותם יונתן:

כומריא,

לפי שנעשו כומרים לע"ג והביא אותם לירושלים והחזירם בתשובה.

ויטמא -
שם אותם מקום טומאה להשליך שם נבלות וכל טומאה להרחיק הע"ג מלב העם.

אשר פתח שער -
כמו ואשר פתח השער וכמוהו שמש ירח ופירש נתץ את במות השערים והבמה אשר היתה פתח שער יהושע שר העיר, גם כן נתץ אולי היתה גדולה משאר הבמות, לפיכך זכר אותה לבדה.

אשר על שמואל איש בשער העיר -
כלומר הבא איש בשער העיר היתה זאת הבמה לשמאלו.

וכן תרגם יונתן:

במיעליה תרע קרתא.

[כג, ט]
כי אם אכלו מצות -
פירשו רבותינו ז"ל:

הרי הם כבעלי מומין חולקין ואוכלין, אבל לא מקריבין ומה שאומר מצות פירשו מנחות, שהיו נאפות מצות והוא הדין לכל הקדשים.

[כג, י]
וטמא את התופת -
שם מקום שהיו מעבירין שם בניהם למולך היה שם המקום תופת.
ואמרו: כי נקרא כן, כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה, כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש וינהם לבו עליו ויקחהו מידם, והמקום הזה היה גיא שהיה לאדם הנקרא הנם, ונקרא גי הנם וגי בן הנם.

והכתיב בזה בני הנם והקרי בן הנם, כי לבני הנם היה זה הגיא, או לאחד מהם וטמא יאשיהו אותו המקום, כלומר שם אותו מקום טומאה להשליך שם נבלות וכל טומאה, שלא יעלה עוד על לב איש להעביר עוד את בנו ואת בתו באש למולך.

ומעשה המולך פירשו בדרש אמרו רז"ל:

אף על פי שהיו כל בתי ע"ג בירושלים המולך היה חוץ לירושלים, והיה עשוי צלם חלול נתון לפנים משבעה קנקנים וכל מי שמקריב סלת, פותחין לו אחד מהם, תורין ובני יונה פותחין לו שנים, כבש פותחין לו ג', איל פותחין לו ד', עגל פותחין לו חמשה, שור פותחין לו ששה, וכן מי שהיה מקריב בנו פותחין לו שבעה, והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחבירו והיו מסיקין אותו באש, והכומרים נוטלין את התינוק ונותנין תוך ידיו של מלך והתינוק מוציא נפשו.

ולמה נקרא תפת והנם תפת?

שהיו מנהמין בתופים שלא ישמע אביו קול הנער וירחם עליו ויחזור בו.
הנם שהיה התינוק מנהם וקול נהמותיו עולה.

דבר אחר:

הנם - שהיו הכומרים אומרים: הנה לך, יערב לך, יתבסם לך.

[כג, יא]
וישבת את הסוסים -
ובטל גם כן זה המעשה שהיו עושים מלכי יהודה שהיו עובדים לשמש ונתנו שם סוסים, שהיו מוכנים לזאת העבודה שהיו רוכבים עליהם והולכים לקראת השמש בבקר בזרחה, והיו הולכים לקראתו ממקום שהיה מבוא בית ה', עד לשכת נתן מלך וזהו שאמר: מבוא בית ה' אל לשכת נתן מלך,

ובוא -
הוא שם כמו מבוא..

וכן תרגם:

ממעלנא דבית מקדשא דה'.

לשכת נתן מלך הסריס -
כמשמעו.

וכן תרגם יונתן:

גוזאה,

וכבר פירשנו זה הענין בפסוק ויתן לה המלך סריס אחד.

אשר בפרורים -
פירוש מגרשי הערים.

ותרגום:

ירעשו מגרשות יזועון פרורים.

ובדברי רז"ל:

בבל וכל פרורהא,

ונתן מלך זה היה פקיד על מגרשי העיר.

מרכבות השמש -
מרכבות הסוסים שהיו הולכים בהם לקראת השמש.

[כג, יב]
הגג עלית אחז -
חסר הנסמך הגג גג עלית אחז.
וכן: הארון הברית הארון ארון הברית וסמך גג העליה לאחז, אולי הוא בנה אותו לזאת העבודה.

וירץ משם -
מן הקל והוא פעל יוצא, כלומר הריצם משם ויש לפרשו ענין שבר ונתיצה, כמו כי בך ארוץ גדוד לדעת רבים, ואפשר שיהיה שרשו רצץ ויהיו לו חברים רבים בענינו.

ותרגם יונתן:

ופלינון מתמן,

ר"ל ביערם משם נ"א וארחיק מתמן.

[כג, יג]
להר המשחית -
הר הזיתים ונקרא הר המשחה. ולגנאי, מפני הע"ג שהיה שם קראו הר המשחית.

וכן תרגם יונתן:

לטור זיתיא.

אשר בנה שלמה -
והיאך לא ביערו אותם אסא ויהושפט שביערו כל ע"ג אשר היתה בארץ ישראל לפניהם, ע"ג בערו אבל הבמות לא בערו כי היו אז מקריבים עליהם לאל כי בכלם נאמר: והבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות ויאשיהו נתץ גם כן הבמות, כיון שנעשו מתחלה לע"ג או כדי שלא יקריבו עליהם אפילו לשם שמים, שכיון שהיה בית המקדש קיים אסורות היו הבמות, לפיכך כתוב עליו: לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, כי המלכים אשר היו לפניו לא הסירו הבמות אף על פי שהיו מלכים טובים.

[כג, יד]
עצמות אדם -
עצמות עובדי ע"ג שהיה מוציא אותם מקבריהם ונותנם במקום האשרות והמצבות לבזיון ושרפם שם.

[כג, יז]
מה הציון הלז -
נראה כי הנביא הזקן צוה לבניו שיעשו על הקבר ציון גדול שיהא ניכר בין הציונים האחרים, כי ידע כי תתקיים נבואת הנביא, כמו שאמר: כי היה יהיה הדבר והנביא אמר מה שיעשה יאשיהו, שיוציא העצמות מקבריהם וישרפו אותם, לפיכך צוה להם שיהיה ציון אותו הקבר ניכר בין האחרים, כי עצמות נביא האמת ידע שלא יוציאו מקברו, לפיכך שאל יאשיהו מה הציון הלז.

ובדרש:

ראה שצדו אחד עלו בו חרולים וקמשונים וצדו אחד עלו בו הדסים ועשבי בשמים, לפיכך תמה ושאל מה הציון הלז והיה זה כי צדיק ורשע היו נקברים בו, נביא אמת ונביא השקר.

ויאמרו אליו אנשי העיר -
קבלה היתה בידם כי מעת שנקבר שם הנביא עד הזמן ההוא, יותר משלש מאות וחמשים שנה אלא קבלה היתה בידם בן מפי אב.

הקבר איש האלהים -
חסר הנסמך, הקבר קבר איש האלהים, וכן: הארון הברית.

על המזבח בית אל -
בא בה"א הידיעה עם הסמוך שלא כמנהג, וכמוהו הלשכות הקדש היתד הארג והדומים להם, שכתבנו בספר מכלול.

[כג, יח]
וימלטו -
כי בקבר אחד היו עצמותיו אצל עצמות הנביא אשר בא משומרון, הוא הנביא הזקן נביא השקר ובבית אל היה יושב אז, אבל משומרון בא שם כמו שפירשנו למעלה במקומו.

[כג, יט]
אשר בערי שומרון -
והלא הכותיים היו יושבים בשמרון וישראל גלו מהם אלא הבמות היו עדיין קיימים וגם שארית נשארה בארץ אחר גלות ישראל מפוזרים בארץ, זעיר שם זעיר שם והיו עובדים ע"ג עדיין, כמו שאמר: ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם.
וכן אמר בדברי הימים: כי מאפרים וממנשה היה שם שארית בימי יאשיהו, וכן בימי חזקיהו היה שארית בארץ מזבולון ומאשר ומשמעון ואפרים ומנשה.

ורבותינו ז"ל אמרו:

כי ירמיהו החזיר מעשרת השבטים ומלך עליהם יאשיהו.

[כג, כב]
כי לא נעשה כפסח הזה -
תכלית הספור הוא זה, כי מלת כי נותן טעם למה שקדם.
וכן: כי נתן ה' בידינו את כל הארץ, ר"ל כי עשו הפסח כמו שצוה אותם יאשיהו, ונתקבצו כלם לירושלם וארך הספור ההוא כמו שכתוב בדברי הימים, וסוף הספור: כי לא נעשה כפסח הזה.

מימי השופטים -
ובדברי הימים כתיב: מימי שמואל הנביא וזמן אחד הוא, כי שמואל בימי השופטים היה ובימיו החלה המלוכה בישראל.
ומה שאמר כי לא נעשה כפסח הזה, שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את ה'.
וכן אמר בשמואל: וינהו כל בית ישראל אחרי ה'.
ואמר: ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את השם לבדו וגם פסח שעשה חזקיהו רבים מישראל שלא היו שם, ולא עוד אלא שהיו מלעיבים ברצים שהיה שולח חזקיהו, ואף אותם שהיו בירושלים רבים היו טמאים ואכלו את הפסח בטומאה.

[כג, כד]
ואת התרפים -
כתרגומו:

צלמניא,

והם צלמים עשויים לדעת העתידות, וכבר פירשנוהו עוד בספר שמואל.

[כג, כה]
אשר שב אל ה' -
שחרד לדברי תורה ועשה ככל הכתוב בה והסיר הבמות לא השאיר אחד ולא הקריבו בימיו כי אם בבית המקדש לבדו, והמלכים אשר לפניו אף על פי שהיו בהם טובים, לא הסירו הבמות כמו שאמר עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות.
ונמצא באסא דברים אשר לא כן, שנשען על מלך ארם והוציא כסף וזהב מאוצרות בית ה' ושלח לו, ונאמר: וגם בחליו לא דרש את ה'.
ויהושפט גם כן היה עוזר למלכי ישראל הרשעים ונתחתן עמהם.
וחזקיה ג"כ נאמר עליו ולא כגמול עליו השיב חזקיהו, כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל יהודה ועל ירושלים.
אבל יאשיהו נאמר עליו ככל תורת משה.

ויש מחלוקת בזה בדברי רז"ל, מהם אמרו:

כי יאשיהו חטא, אלא שעשה תשובה גדולה אשר שב אל ה' וגו'.

ומהם אמרו:

שלא חטא, אלא מה אני מקיים אשר שב אל ה'?
שכל דין שדן מבן שמנה ועד י"ח החזירו להם.
שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה?!
תלמוד לומר? ובכל מאודו, שהחזיר להם משלו.

[כג, כט]
פרעה נכה -
כתרגומו:

פרעה חגירא,

שהיה נכה רגלים.

וילך המלך יאשיהו לקראתו -
להלחם אתו, לפי שהיה עובר בגבולו בכרכמיש על פרת והוא היה הולך להלחם על מלך אשור שכבש כרכמיש ממלך ארם, ושלח לו: מה לי ולך מלך (ישראל) [יהודה] לא עליך אתה היום, כי אל בית מלחמתי כמו שכתוב בדברי הימים ולא שמע אל דברי פרעה נכה.

ואמרו רבותינו ז"ל:

מאי דרש יאשיהו? וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חרב של שלום, כיון שהיו עושין רצונו של מקום והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי ע"ג היו?!
אלא שהיו עושין בסתר, שהרי בימי יאשיהו היה ירמיהו מוכיח: כי מספר עריך היו אלהיך יהודה.

וימיתהו במגידו כראותו אותו -
בכ"ף בבקעת מגידו היתה המלחמה, כמו שאומר בדברי הימים.
ופירשו כראותו אותו - כשראה אותו שדעתו להלחם עמו, שהתרה בו וראה אותו לבוש כלי מלחמה כמו שאומר בדברי הימים, כי להלחם בו התחפש ונענש יאשיהו, לפי שלא שמע יאשיהו אליו, כי מפי אלהים היה אומר לו, כמו שאומר בדברי הימים ולא שמע אל דבר נכה, כי ירמיהו התנבא בזה.

וכן אמרו רז"ל:

כי אלהים האמור ביאשיהו קדש.

ומהם אמרו:

כי חדל לך מאלהים אשר עמי - ע"ג, ובעוד פרעה שם נלחם בכרכמיש על פרת לקח הש"י נקמת יאשיהו ממנו, שצר שם ימים רבים עד השנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו, ובא עליו נבוכדנצר והוא שהתנבא ירמיהו למצרים על חיל פרעה נכה מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמיש אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל וגו' ואומר: והיה היום ההוא לה' צבאות יום נקמה להנקם מצריו, היא נקמת המלך יאשיהו.

[כג, ל]
בקבורתו -
בקברות המלכים, כמו שאומר בדברי הימים בקברות אבותיו.
ומה שאמר בקבורתו - אפשר שהוא כרה לו קבורה בחייו.

וימשחו אותו -

מפני מה משחו אותו והלא אין מושחין מלך בן מלך, ולא משחו שלמה אלא מפני מחלוקתו של אדוניהו, ואת יהואש מפני מחלוקתו של עתליה, ויהואחז גם כן משחו מפני מחלוקתו של יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים ומשחו יהואחז אע"פ שהיה קטן ממנו, מפני שהיה ממלא מקום אבותיו ויהויקים לא היה ממלא מקום אבותיו, כך פירשו רבותינו ז"ל.

ויהויקים שהיה גדול מיהואחז שתי שנים ראו מהפסוקים, שנאמר: בן עשרים ושלש יהואחז במלכו וכתיב: בן עשרים וחמש יהויקים במלכו ולא מלך יהואחז אלא ששה חדשים, והנה מצאנו בדברי הימים ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום והנה לא נזכר שם יהואחז, והם אמרו כי יוחנן הוא יהואחז וקראו בכור, שהיה בכור למלכות ושלום הוא צדקיהו, ואמר השלישי צדקיהו שהיה שלישי לבני יאשיהו ואמר עליו הרביעי שלום, שהיה רביעי למלכות יאשיהו וקראו שלום, ששלמה מלכות בית דוד בימיו.
ואני פרשתי בדברי הימים: כי שלום הוא יהויכין, ובזכרו בן הבן בסדר הבנים רבים כמוהו, בספ'.

והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב:

כי יוחנן היה בכור ולא מלך ושלום הוא יהואחז, והנה יהואחז היה במות אביו בן כ"ג וצדקיה שהיה גדול ממנו בן כ"ד ויהויקים בן כ"ה, והנה במלוך צדקיהו לפי זה החשבון, היה בן ל"ה והכתוב אומר בן כ"א צדקיהו במלכו?!
אלא שהמליכו יאשיהו אביו בחייו שלש שנים לפני מותו וכשמת יאשיהו לא רצו העם במלכותו והמליכו את יהואחז, שהוא שלום וזה שאמר: ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו, נראה כי בחזקה המליכוהו והביא ראיה ממה שכתוב בירמיה בראשית ממלכת יהויקים וגו' ואומר עשה לך מוסרות ומוטות וגו' ביד המלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה, והיאך היה צדקיהו מלך בראשית ממלכת יהויקים?!
אלא שהיה נודע בגוים כי יאשיה המליך צדקיהו בחייו, אלא שלא רצו בו עם הארץ אחרי מות אביו.

ואנחנו נפרש זה הענין בספר ירמיה בע"ה.

[כג, לג]
ויאסרהו פרעה נכה -
נראה כי יהואחז במלכו חשב לנקום נקמת אביו מפרעה נכה והלך ופשט בארץ מצרים והכה בהם מכה גדולה, ובשובו פגע בו פרעה בארץ חמת ולכדו ואסרו, וזהו שאמר יחזקאל: וילמד לטרוף טרף אדם אכל, כי מה ענין ויאסרהו מבלי שיקדם לו ענין שנלחם עמו, או עלה על ארצו והלא פרעה התנצל ליאשיהו ואמר לו: לא עליך אתה היום אלא שכן נראה הענין כמו שפירשנו ומשל יחזקאל מורה עליו.

במלך בירושלם -
כן כתיב רוצה לומר בעוד מלכו בירושלם מעט הזמן הזה לקחו. וקרי ממלוך, שהסירו מהמלוכה לפי שהחל להלחם עמו והוא לא פשע במיתת אביו לפי דעתו, כי הוא לא היה בא להלחם עמו ואעפ"כ לקח האל יתברך נקמתו ממנו, כמו שכתוב והמליך פרעה נכה את אחיו כדי שיהיה לו עבד וידע כי מידו הוא מולך.

וככר זהב -
כמשמעו ככר אחד זהב.

ויונתן תרגם:

וככרי דהבא,

ר"ל ככרים ולא זכר כמה.

[כג, לד]
ויסב את שמו יהויקים -
הטעם כדי שידמה שברשותו הוא והמלוכה לו מאתו, כי השם לא מאסו.

[כג, לה]
אך העריך -
כתרגום:

ברם רמא מגביתא על עמא דארעא.

איש כערכו -
גבר כד חזי כל אחד כמו שהיה ראוי לתת לו לפי ממונו.

נגש את הכסף ואת הזהב את עם הארץ -
נגש את עם הארץ, לתת את הכסף ואת הזהב.

[כג, לו]
זבידה -
כתוב ביו"ד וקרי זבודה בוי"ו עם הדגש.

[כג, לז]
אבותיו -
אמון ומנשה.