[כה, א]
בשנת התשיעית למלכו -
למלכות צדקיהו והיא שנת י"ז לנבוכדנצר.

ויבנו עליה דיק -
הוא מגדל עץ שבונין נגד העיר לכבשה.

[כה, ג]
בתשעה לחדש -
ולא זכר באיזה חדש ובספר ירמיה אמר: בחדש הרביעי בתשעה לחדש.

[כה, ד]
ותבקע העיר -
בקעו הכשדים חומת העיר וכיון שראו אנשי המלחמה אשר בעיר כי בקעו העיר, ברחו בלילה ההוא וזהו שאמר: וכל אנשי המלחמה הלילה רוצה לומר ברחו בלילה ההוא.
וכן אמר בספר ירמיהו וכל אנשי המלחמה ברחו ויצאו מן העיר לילה.

דרך שער בין החומתים אשר על גן המלך -
יצאו דרך השער שהיה בין שתי החומות בסתר, שלא ירגישו בהם הכשדים.

וילך דרך הערבה -
וילך צדקיהו ואשר יצאו עמו.

ובדרש:

בין החומותים - מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה והקב"ה זימן צבי שהלך על גג המערה ורדפו כשדים אחר הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו היה צדקיהו יוצא וראהו ולכדוהו, הוא שאמר יחזקאל: ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי.

[כה, ו]
אל מלך בבל רבלתה -
והרי נבוכדנצר בא לירושלם, כמו שכתוב: בא נבוכדנצר מלך בבל וכל חילו על ירושלם אלא שארכו ימי המצור כמו שאומר והלך לו נבוכדנצר בארץ חמת רבלתה והניח חילו במצור וכשכבשו ירושלם היה הוא ברבלתה, והעלו את צדקיהו אליו.

ובדרש:

לא עלה נבוכדנצר לירושלים אלא מה שאומר בא נבוכדנצר, נבוזראדן הוא שעלה ודמות דיוקנו של נכוכדנצר היתה חקוקה לו במרכבתו והיתה אימתו מוטלת עליו כאילו הוא עומד לפני, כמו שאומר בספר ירמיה עמד בפני מלך בבל בירושלם.

וידברו אתו משפט -
הוכיחו על שמרד בו ועבר על שבועתו, כמו שכתוב: וגם מלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים.

[כה, ח]
בשבעה לחדש -
ובירמיה כתוב: בעשור לחדש?!

פירשו רז"ל:

בשבעה בו נכנסו גוים להיכל ואכלו ושתו וקלקלו בו, שמיני ותשיעי ובתשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך עד סוף עשירי.

היא שנת י"ט למלך נבוכדנצר -
וכן כתוב בירמיה ובזה הפסוק היא שנת י"ט, אבל בסוף אמר בשנת י"ח לנבוכדנצר הגלה מירושלים נפש ח' מאות כמו שפי' בז' ובח' סוף ז' ותחלת ח' וכן הוא שנת י"ח בסוף י"ח והתחלת י"ט.

ורבותינו ז"ל אמרו:

גלו בי"ט גלו בי"ח וחשבון אחד הוא, אלא י"ט למלכות נבוכדנצר וי"ח לכבוש יהויקים שהיה בשנה שניה לנבוכדנצר:

[כה, ט]
ואת כל בית גדול -
כל בית אדם גדול, ר"ל בתי הגדולים.

וכן תרגם יונתן:

בתי רברביא.

[כה, י]
אשר רב טבחים -
אשר עם רב הטבחים.
וכן כתוב בירמיה: אשר את רב טבחים.

[כה, יא]
ואת הנופלים אשר נפלו -
שיצאו אליו קודם כבוש העיר ומסרו עצמם אליו, כמו: אל הכשדים אתה נופל.

ותרגם יונתן:

וית שמיעיא דאשתמעו,

כלומר שסרו אל משמעתו:

על המלך בבל -
סמוך ה"א הידיעה, כמו: הארון הברית.

[כה, יב]
לכורמים וליוגבים -
כורמים עובדי הכרמים יוגבים עובדי השדות.

וכן תרגם יונתן:

למהוי מפלחין בכרמין ובחקלין,

וכתוב ולגבים בלא י' פ' הפעל.

ובדברי רבותינו ז"ל:
תני רב יוסף:

לכורמים אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי עד רמתא, וליוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור עד חיפא.

[כה, יח]
כהן הראש -
כהן גדול שהוא ראש לשאר הכהנים.

כהן משנה -
שני לכהן גדול והוא הסגן.

וכן תרגם יונתן:

סגן כהניא.

שומרי הסף -
שומרי כלי בית המקדש.

[כה, יט]
ומן העיר לקח -
לפי שאלו שזכר היו מבית המקדש אמר ומן העיר לקח.

סריס אחד -
סריס ממש.

כתרגומו:

גוזא.

וחמשה אנשים מרואי פני המלך -
ובירמיהו אומר: שבעה אנשים מראי פני המלך השנים לא היו גדולים כמו החמשה, לפיכך לא מנאן כאן.

ובדברי רבותינו ז"ל,

כתוב אחד אומר: חמשה,
וכתוב אחד אומר: שבעה?!
להביא שני סופרי הדיינין.

המצביא את עם הארץ -
שעל פיו היו יוצאים העם לצבא.

[כה, כז]
בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרודך -
שמת נבוכדנצר ומלך אויל מרודך בנו.
ובירמיה אומר: בעשרים וחמשה?!

פירשו רז"ל:

בכ"ה מת נבוכדנצר בכ"ו נקבר בכ"ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו, כי פחד שמא ישוב עדיין כמו שעשה אחר שנטרד ודר עם החיות והמית בן אחד שהמליכו תחתיו.

ובקצת הנסחאות בדרש כתוב:

אויל מרודך הוא שהמליכו תחתיו וכששב נבוכדנצר ומצאו על כסאו, נתנו בבית האסורים ועכשיו פחד אויל מרודך אולי ישוב ויהרגהו והוציאו מקברו לראות אם מת בלא ספק, לקיים עליו מה שכתוב: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב.

[כה, כט]
ושנא -
באל"ף במקום ה"א ושל ירמיהו כתיב בה"א.

לפניו -
לא לפניו ועל שולחנו, שהרי אומר ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו.

[כה, ל]
כל ימי חייו -
ימי חייו של יהויכין.

ובדברי רז"ל, רב ולוי חד אמר:

ימי חיו של אויל מרודך.

וחד אמר:

ימי חייו - של יהויכין, ומסתברא כמאן דאמר ימי חייו של יהויכין, שכשהקדוש ברוך הוא נותן שלוה לצדיקים, אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן.