[ג, ב]
ויסר את מצבת הבעל -
אבל האשרה לא הסיר מפני אמו שהיתה עובדת ע"א, שהרי נביאי האשרה היו אוכלי שלחנו אבל הוא לא עבד הבעל והאשרה, אלא העגלים שעשה ירבעם.

[ג, ד]
היה נוקד -
כתרגומו:

מרי גיתי,

ונקרא בעל המקנה נוקד, שהצאן נקודים ברוב והיה מנהגו שהיה משיב מנחה למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר, כלומר עם צמרם שלא היה גוזזם, ולא אמר הכתוב אם היה משיב לו מנחה זו בכל שנה או לזמן אחד ידוע ביניהם.

[ג, ה]
ויהי כמות אחאב -
בכ"ף וכאשר מת אחאב פשע מלך מואב באחזיהו בנו, כמו שכתוב למעלה וכן ביורם אחיו ולא השיב לו.

[ג, ח]
דרך מדבר אדום -
לפי שמלך אדום היה לו ללכת עמהם.

[ג, י]
לתת אותם ביד מואב -
שאם לא נמצא מים יפוצו חיילותינו אילך ואילך למצוא מים, ויבואו מואב ולא נוכל להמלט מידם.

[ג, יא]
פה אלישע -
אלישע הלך עמהם על פי הנבואה להראותם זה הנס הגדול, אולי ישוב מלך ישראל מדרכו הרעה והם לא ידעו כי הוא הולך עמהם, אבל בא לו בתוך העם.

אשר יצק מים -
ר"ל ששרת אותו.

ובדברי רז"ל:

למד לא נאמר אלא יצק, מלמד ששמושה גדול מלמודה.

ובדרש אמר עוד:

אשר יצק מים ע"י אליהו בהר הכרמל, כשמלא המזבח והתעלה מים אלישע היה יוצק מים ע"י אליהו, ונעשה נס ונעשו י' אצבעותיו כמעינות מים עד שנתמלאת התעלה מים, שנאמר: ויצקו וכמו ששם נעשה נס על ידו במים, לפיכך אמר: אשר יצק מים ולא אמר אשר שמש, או אשר למד.

ועוד בדרש:

אשר יצק מים ע"י אליהו אמרו, אפילו היה מבקש מים לפניו היה נותן לו.

[ג, יב]
יש אותו דבר ה' -
שהרי הוא לא בא לעשות מלחמה.
למה בא?
לא בא אלא ע"י נבואה, באמת יש אותו דבר ה'.

וירדו -
ירדו ממרכבתם לכבודו לדבר עמו ולא קראו לו שיבא אצלם, לפי שהיו בצרה גדולה חשו לכבוד הבורא ולכבוד נביאו.

מלך ישראל ויהושפט מלך אדום -
לפי שדבר יהושפט בשמו לא נאמר בו מלך ומלך אדום הוא הנציב שהיו משימים עליהם מלכי יהודה והוא היה להם מלך.

ויש בו דרש:

למה לא נאמר ביהושפט מלך?
להודיע ענוותנותו של אותו צדיק, שלא רצה לירד לפני הנביא בבגדי מלכות אלא כחבר הדיוט.

ויש אומרים:

שנגזרה גזרה שיהרג עם אחאב והיה הכתוב מונה לבנו מן אותה שעה, לפיכך לא נקרא מלך ובשכר שירדו לפני הנביא, זכו לראות כל אלו הנסים.

[ג, יג]
אל כי קרא ה' -
אל תאמר עתה לנו דברים אלו, אמת הוא כי קרא ה' לשלשת המלכים הבאים הנה לתתם ביד מואב.

ויונתן תרגם:

אל לשון בקשה בבעו לא תידכר עלנא חובין רשעתא ההיא בעי עלנא רחמין ארי זמין ה' לתלתא מלכיא.

וכן תרגם אנקלוס:

אל נא אדוני - בבעו כען רבוני.

[ג, טו]
קחו לי מנגן -
אמרו: כי מיום שנסתלק אליהו רבו לא שרתה עליו רוח נבואה עדיין כי אבל היה, ורוח הקדש אינה שורה אלא מתוך שמחה.

ויש אומרים:

מפני הכעס שכעס על מלך ישראל היה עצב, ואמרו: כל הכועס אם נביא נבואתו מסתלקת ממנו.
מנא לן?
מאלישע, ולשמחתו אמר: קחו לי מנגן.

[ג, טז]
עשה הנחל גבים -
מקור במקום צווי.

גבים -
חפירות, כמו באו על גבים.

ותרגום:

בור גובא,

אמר להם שיעשו הנחל חפירות חפירות שימלאוהו מן המים שיבואו.

ותרגומו:

פצירין פצירין,

וכן תרגם:

אפיקיו פצירוהי.

[ג, יח]
ונקל זאת בעיני ה' -
נקל זאת בעיניו לעשות לכם זה הנס עד שיעשה לכם נס גדול יותר ונתן מואב בידכם.

[ג, יט]
וכל עץ טוב תפילו -
כי הכתוב לא אמר: לא תשחית את עצה אלא כשיצורו על עיר, כמ"ש הטעם: כי ממנו תאכל ואע"פ שרז"ל קבלו:

כי בכל מקום ובכל זמן אסור להשחית עץ מאכל פשט הכתוב הוא, שלא אמר אלא בעת המצור ואפשר שהיתה מצוה לשעה כאליהו בהר הכרמל, שהקריב עולה בחוץ בשעת איסור הבמות.

ובדרש:

כשאמר להם הנביא וכל עץ טוב תפילו אמרו לו: הרי הוא אומר לא תשחית את עצה ואתה אומר כן?!
אמר להם: על שאר האומות נאמרה זה, אבל אומה זו נקלה ונבזה לפני ה', שנאמר: ונקל זאת בעיני ה' ונאמר: לא תדרוש שלומם וטובתם אלו אילנות טובות שלהם.

תכאיבו באבנים -
על דרך השאלה.
וכן: היחיו את האבנים וירפא את מזבח ה' ההרוס.

ותרגומו:

תטומון.

[ג, כ]
ויהי בבקר כעלות המנחה -
כעלות בכ"ף ופירוש בבקר בעת עלות מנחת הבקר והמים האלה, אפשר שהיו מגשמים שהיו רחוקים מהם בארץ אדום, אבל המחנה הזה לא ראה לא רוח ולא גשם, או נפרץ אחד מהנהרות בארץ אדום ברצון הבורא ונגרו המים עד הנחל הזה.

ובדרש:

או בבקר או בעלות המנחה.
מהו בבקר בעלות המנחה?

אמר רבי תנחומא:

שטף של גשמים ירד באדום בבקר ובאו להם כעלות המנחה.

[ג, כא]
מכל חוגר חגורה -
כתרגומו:

מכל אסירי סייפא.

על הגבול -
על גבול ארצם להלחם אם יבואו עליהם המלכים.

[ג, כג]
דם זה -
לפי שראו האדמימות ומים לא היו נובעים, כי עתה באו המים שם שהרי לא היו שם מתמול שלשום, התחזק בלבם כי דם הוא וחשבו כי נפלה קטטה בין המלכים והרגו אלו לאלו.

החרב נחרבו -
מענין חרב, כלומר נהרגו ביניהם החרב מבנין הפעל.

[ג, כד]
ויבאו -
באו כאנשים בוטחים ולא כנלחמים וישראל ואשר עמהם קמו עליהם והכום.

ויבו בה -
כן כתיב בביונן תרגם: וקרי בכ"ף, והכתוב לא מצאתי לו טעם אלא אם נאמר שהוי"ו תמורת אל"ף ויהיה כמו: ויבא בה, כלומר ישראל בא בה ופירושו בה בעיר, כלומר בכל עיר ועיר שהיו נסים אלה להמלט שם מפני ישראל והוא במסרה והוא אחד מתרין שקורין בה וסבירין בם והאחר הוא ותירוש יכחש בה.

[ג, כה]
עד השאיר אבניה בקיר חרשת -
קיר חרשת שם עיר גדולה בערי מואב זוכר אותה בכל מפלת מואב, ולפי שהיתה בעלת שם זכר אותה ולא זכר הערים האחרות שהרסו, ופירוש עד השאיר הכל הרסו והפילו עד השאיר קיר חרשת לבדה, שהיתה עיר בצורה ובה לא השאירו אלא אבני החומה, זהו אבניה אבני העיר הזאת, כי כל מה שהיה מחוץ לעיר הרסו והפילו העצים וכל האבנים היו משליכים בחלקות הטובות ונשארה חומת העיר הזאת.

ויסבו הקלעים ויכוה -
הכו בחומה עד שהרסוה ידמה כי לשאר הערים לא היו צריכים להם קלעים אלא היו כובשים הערים ואחר כן היו הורסים אותם, ולזאת שהיתה עיר בצורה הוצרכו הקלעים והקלעים האלה לא היו קלעים ביד אלא קלעים שמשליכים אבנים גדולות בדיק וכיוצא בו, שבאבן אחת משא כבד ומשליכין באותן הכלים האבן לחומה, עד שישברו החומה וכן עשו לקיר חרשת והכוה.

ויונתן תרגם:

עד דלא אשתארת אבנא בקרתא דלא פגרוהא ואסתחרו קלעיא ומחוהא:

[ג, כו]
וירא מלך מואב -
מלך מואב היה בתוך העיר הזאת כמו שאמר למעלה כי נסו מפניהם וחשבו להשגב בעיר הזאת, ובראותו כי חזק ממנו דבר המלחמה הזאת, לקח עמו שבע מאות איש להבקיע אל מלך אדום לצאת מן העיר, כי אפשר כי מלך אדום היה קרוב לעיר יותר משני המלכים.

חזק ממנו המלחמה -
פירוש דבר המלחמה וחזק פועל עבר כי חציו קמץ וחציו פתח.

[ג, כז]
ויקח את בנו הבכור -
פי' אדוני אבי ז"ל:

כי בן מלך אדום הראוי למלוך תחתיו היה ברשות מלך מואב ומפני זה בא עם שני המלכים, כי חשב להוציא בעזרתם בנו מתחת יד מלך מואב וכשחשב מלך מואב להבקיע אל מלך אדום ולא יכול, לקח בקצפו את בן מלך אדום והעלהו על החומה ושרפו לעיני אביו, זהו ויעלהו עולה, ששרפו כמו ששורפין העולה.

ויהי קצף גדול על ישראל -
ממלך אדום כי חשב כי בעזרתם יוציא בנו מתחת יד מלך מואב, וזהו שאמר הכתוב: על שרפו את עצמות מלך אדום לשיד.

ורבי אחי ר' משה ז"ל פירש:

כי כאשר חשב להבקיע מלך מואב אל מלך אדום, אז לקח בנו באותה המלחמה חטפו מהם והעלהו על החומה ושרפו לעיני אביו ויהי קצף גדול על ישראל ממלך אדום שלא עזרהו להצילו מידם.

ובדרש:

ויעלהו עולה - שאל מלך מואב מפני מה אומה זו ראויה לנסים האלה?
אמרו לו: אברהם אביהם העלה את בנו עולה.
אמר להם: אף אני אעשה כן והעלה את בנו עולה.

וחלקו בדבר זה מהם אמרו:

לשם שמים העלה אותו, וזה שאמר: ויהי קצף גדול על ישראל, שנתקצף הקדוש ברוך הוא עליהם, כי מלך מואב לא חמל על בנו כשחשב לעשות בו רצון האל וישראל היו מקציפים אותו בכל יום, והוא חשב לעשות רצון האל ואינו כמו שאמרו: אשר לא צויתי, זה יפתח שהעלה את בתו. ולא עלתה על לבי - זה מישע מלך מואב שהעלה את בנו.

מהם אמרו:

כי לע"ג העלה ומפני זה חסר וי"ו החמה, כי היה עובד לחמה והעלה את בנו לחמה, ומה שאמר ויהי קצף גדול שנזכרו עונותיהן של ישראל באותה שעה, שגם הם היו שורפים את בניהם לע"ג ולאשרה, ואמר הכתוב: וכמשפטי הגוים לא עשיתם.

ואמרו רז"ל:

כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם:

וישבו לארץ -
כל אחד מהמלכים שב לארצו, ובדרש באותה שעה ירדו ישראל למדרגה התחתונה.
וישבו -
כתיב חסר, כלומר ישבו לארץ, כמו: וישבו אתו לארץ.