[ד, א]
ואשה אחת -
אמרו שהיתה אשת עובדיה.

עבדך אישי מת -
יונן תרגם:

עבדך עובדיה בעלי מית ואת ידעת ארי עבדך הוה דחיל מן קדם ה' כד קטילת איזבל רשיעתא וגו' כבעמוד.

ובתרגום של תוספתא עוד:

מאתן ושתין וחמשא זמנין צוחת אתת עובדיה כהאי גונא ולא הוה משגח ולא ידעה מה למעבד עד דאזלא לבי קיבריה וצוחא דחלא דה' דחלא דה' ואשתמע לה קלא מביני מיתיא מאן הדין דחלא דה' דקא בעית ארבעה איקרו דחלא דה' אברהם ויוסף ואיוב ועובדיה אותיבה ואמרה לא בעינא אלא האי דכתיב ביה דחלא דה' לחדא וכד אודעוה קבריה הוה קא מתפלשא בקבריה וקא צוחא ואמרה מרי מרי היכא רוחצניך לי בשעתא די דמכתא ודמותא כד אמרית לך למאן את שביק לי וית תרין בני ואתיבתני דרבון דעלמא רחצן לי ואמרת לי שבוק יתמך ואנא אקיימינון וארמלתך עלי תתרחץ וכדו לא נהשכח משזיב ויתמי נמי צוחי ואמרי קבלן אבא קבלן אבא אתיב עובדיה ואמר לה זילי לגבי אלישע בפורתא דמשחא דאשתאיר גביך ולברכיך ביה דאנא כי אטמרתינהו למאה נביאיא וזנתיהו במערתא בלחמא ובמיא לא איטפיין בוציניה דמשחא מיניהו לא ביממא ולא בליליא לידכר ליה נבייא מילי דידי לקודשא בריך הוא וישלים לכו מאן דאוזפיניה דהכי אמר קרא דמוזיף למרי עלמא ה' כל מאן דרחים על עניא ועל מסכינא ובכן אזלת ואודעתיה לאלישע כולי האי.

והנשה בא לקחת -
בדרש:

מי היה זה? זה יהורם בן אחאב עובדיה קיים כספו לא נתן בנשך ויהורם שנתן ברבית.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד עכשיו הוא חי יבוא יהוא ויהרגהו שנאמר בנשך נתן ותרבית לקח לא יחיה וכתיב ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו על שהקשה לבו ופשט זרועותיו ליטול רבית.

[ד, ב]
מה יש לכי -
כתיב: לכי וקרי לך.
וכן: שכיניכי נשיכי ובניכי כתובין ביו"ד באחרונה, כמו: הסולח לכל עוניכי תחלואיכי חייכי והקרי אחר הרוב.

אסוך שמן -
לגין שיש בו שמן והאל"ף נוספת והוא מן סוך לא סכתי, לפי שסכין ממנו נקרא כן.

[ד, ד]
והמלא תסיעי -
כתרגומו:

תסלקי,

כלומר שתסלקי אותו ממקומו ושימי כלי הריק תחתיו, וכן לכל כלי וכלי ובאמרו לה והמלא תסיעי הודיעה שלא תזוז היא ממקומה והאסוך בידה, כי מעשה נס לא יהיה אלא במקום שהתחיל בו.

[ד, ה]
מיצקת -
כתוב ביו"ד על דרך הכתובין ביו"ד מבנין הפעיל, מאין תמורה כמו מטיבים את לבם וקרי בוי"ו על דרך הרוב בבנין הפעיל מנחי הפ"א, שמומרת בהם היו"ד בוי"ו.

[ד, ו]
ויהי כמלאת הכלים -
באגדה ובתרגום של תוספתא:

והוה כמשלם מניא ואמרת לבנה קריב לי עוד מאני תבירי דחספא דמאן דיגזר על מאנין ריקנין דימלון יגזר על מאני תבירי ויתקנון והוא לקיט מאני שבירי ומשוי חד על חד ומתחברי במימרא דה' קודשא בריך הוא ועמודא דמישחא טייף על כולהון עד דשלימו כל פסקי מאנייא אמר ברא לית עוד מנא ושמע עמודא דמישחא ופסק.

[ד, ז]
ושלמי את נשיכי -
ושלמי למרי חובותיך.

ובתוספתא -

וכד אתרחיש לה ההוא ניסא אמרת ליה לנביא דה' אית עלי עשור מהאי מישחא או לא אמר לה בעליך זן נביאיא דה' במילתא דליכא עליה עשורא ואף את לית על משחך עשור דמן ניסא הוא הדרה ואמרה ליה מה נעביד מבני דאחאב אי שמעי עלי ואנסי לי מתיב ואמרה לה דסגר פומא דכלבי דמצרים ועתיד למיסגר פום אריותא דדניאל יטמטם עינוהי דבני אחאב ויסגר אדניהון דלא לבאשו לך יהבית אודיתא ותושבחתא ואזלת:

[ד, ח]
אשה גדולה -
חשובה בעלת נכסים ובעלת השם.

ובדרש:
כי אחותה של אבישג השונמית היתה אמו של עדוא הנביא.

ויונתן תרגם:

דחלת חטאין.

[ד, ט]
הנה נא ידעתי -
כי היה ידוע אלישע בישראל כי איש אלהים הוא וקדוש, ואף על פי שאמרה נא אינו אומר כי עתה ידעה ולא קודם זה אלא מלת נא, ר"ל עתה צריך לנו לעשות לו דבר כיון שהוא רגיל אצלנו, ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא וצריך שנעשה לו כבוד ונייחד לו מקום בביתנו וכמוהו הנה נא העיר הזאת קרובה אינו אומר כי עתה תהיה קרובה ולא קודם זה, אלא עתה צריך אני להימלט בה כיון שהיא קרובה.

ורז"ל:

דקדקו מלת נא, ר"ל שעתה ידעה כי קדוש הוא ולא קודם זה.

ואמרו:

מנא ידעה?
ואמרה שלא ראתה לו קרי במטתו.

[ד, י]
עלית קיר -
עלייה בנויה בקירות אבנים, או לבנים לא במספס.

[ד, יג]
חרדת אלינו -
לשון תנועה והשתדלות על הדבר.
וכן: ויחרדו זקני העיר לקראתו יחרדו כצפור ממצרים.

ובענין זה תרגום יונתן:

הא עסקת לנא ית כל עסקא הדא.

היש לדבר לך -
ר"ל שידבר בעבורה אם תצטרך והיא השיבה בתוך עמי אנכי יושבת, כלומר בתוך עמי ומשפחתי והם ידברו בעבורי אם אצטרך.
ואמר אלישע לגיחזי כי היא הלכה מלפניו אחר שענתה לו, לפיכך שאל אלישע לגיחזי.

[ד, יד]
ומה לעשות -
כלומר במה נוכל לגמלה טובה לטובה שעשתה עמנו?
אמר גיחזי: אבל בן אין לה, כלומר לזה ששאלת אינה צריכה ולא לשום דבר, אבל לזה הדבר צריכה כי בן אין לה ואישה זקן, כלומר אם תאמר אין לה עתה יהיה לה בן לזמן שיבא, אישה זקן ולא ידע יום מותו כי קרוב לפרקו הוא, ואם תוכל שיהיה לה בן ממנו, זו תהיה לה טובה גדולה.

ויונתן תרגם:

בתוך עמי אנכי יושבת - בגו עסקי עמי אנא מסוברא.

[ד, טו]
קרא לה -
כי כבר הלכה מלפניו.

[ד, טז]
ויאמר למועד הזה -
אפשר שנאמר לו באותה העת בנבואה או אמר מלבו ובטח באל יתברך שיקיים דברו, כמו שכתוב באדם הצדיק ותגזר אומר ויקם לך.
וכן כתיב בשמואל הנביא: ולא הפיל מכל דבריו ארצה

וכן אמר בדרש:

רצון יראיו יעשה - עשה הקב"ה רצונו של נביא והרתה וילדה.

כעת חיה -
למועד הזה כעת שתהיה ראויה, שתהיה יולדת לשבעה חדשים או לתשעה.

והיולדת תקרא חיה בדברי רז"ל, והחיה תנעול את הסנדל.

חובקת בן -
שתטלי אותו בחיקך.

אל אדוני -
אמרה שני פעמים אל לחזק הדבר לבקש ממנו שלא יכזב בה, שיהיה הדבר על כל פנים אחר שיחל אותה עליו ושיהיה בן של קיימא, כי מה יועיל לה אם לא יהיה בן של קיימא.

ופירשו אל תכזב בשפחתך –
כמו אשר לא יכזבו מימיו.

ויונתן תרגם:

אל אדוני בבעו רבוני,

ותרגם:

אל תכזב - לא יתכדיב פתגמך באמתך.

[ד, יז]
כעת חיה -

כעדן דהיא קימא.

[ד, יט]
ראשי ראשי -
היה לו כאב הראש ודרך הכואבים או הנוהים לכפול דבריהם.
וכן: מעי מעי אוחילה.

[ד, כג]
אתי -
כתיב ביו"ד וכן הולכתי כתיב ביו"ד, כמו שנמצאו יודי"ן נוספות כמו אהבתי לדוש, מלאתי משפט, והקרי הולך אחר הרוב.

לא חדש ולא שבת -
למדו רז"ל מזה:

כי חייב אדם להקביל פני רבו בשבת וברגל, שנאמר: לא חדש ולא שבת, מכלל דבחדש ושבת היה לה ללכת אליו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

לא עבר לא חדש ולא שבת שראית אותו, מה לך ללכת אליו עתה?!

ותאמר שלום -
לא רצתה לגלות לאדם עד שתראה הנביא.

[ד, כד]
נהג ולך -
יש מפרשים:

כי היא היתה רוכבת ואמרה לנער שינהג הבהמה, כלומר שיכה האתון במתג למהר ללכת, ופירש אל תעצור לי לרכוב אל תעצור האתון ללכת בנחת בעבור רכיבתי, אלא אם אומר לך נהג לך בנחת.

ויש מפרשים:

כי היתה הולכת ברגל במר נפשה ואמרה לנער שינהג האתון וילך לו אחרי האתון ולא יעצור האתון כדי שתרכב היא אם לא תאמר לו.

ועל הדרך הזה תרגום יונתן:
אלא שתרגם אל תעצור על האשה.
שתרגם:

לא תדחוק עלי למירכב אלהין כד אימר לך.

[ד, כז]
להדפה -
בעבור כבודה שלא תשק רגלי הנביא, או לכבוד הנביא שלא תחזק ברגליו.

העלים ממני -
עד עתה, כי באותה שעה שנפלה לרגליו, נאמר לו בנבואה.

[ד, כח]
לא תשלה אותי -
כמו שאמרה אל תכזב בשפחתך.

ותשלה -
כמו תשגה,
תרגום:

שגגה שלו,

כלומר שלא תטעה אותי ומה לי לבן אם לא יחיה?!

ותרגום יונתן:

הלא אמרית לך אם מתיהיב לי בר קיים אם לא לא תנסיס יתי:

[ד, כט]
חגור מתניך -
אמר לו זה לפי שילך במהרה בזריזות.

כי תמצא איש לא תברכנו -
זה אמר לו כדי שלא יתעכב בדרך ותהיה כונתו בשליחותו ולא יפנה לבו לדבר אחר, לא במעשה ולא בדבור.

ובדרש:

שהיה כשחוק בעיניו וכל האדם שהיה פוגע בו היה אומר לו: התאמן שהמטה הזה מחיה את המת?!
לפיכך לא עלתה בידו.

[ד, לא]
ואין קול -
לענות.

ואין קשב -
לשמוע, כי אילו היה שומע ולא היה יכול לענות, היה מתנועע או רומז בעיניו או בידיו, אבל זה לא היה בו לא זה ולא זה.

לא הקיץ הנער -
מצאנו הקיצה למת כמו: הקיצו ורננו שוכני עפר.
והסברא אשר אמרנו בילד שהחיה אליהו היא הסברא עצמה בזה הנער שהחיה אלישע,

ומצאנו לו סמך בדברי רז"ל:

ששאלו בן השונמית: מהו שיטמא?
והיתה התשובה: מת מטמא ואינו מטמא חי.

[ד, לד]
וישם פיו על פיו -
כמו שפירשנו באליהו שאמר: ויתמודד על הנער והכל לכוין לשון התפלה, על מי שמתפלל עליו כמו שאמר ביצחק: לנוכח אשתו ואפשר גם כן להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו, כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם.

ויגהר עליו -
התנפל והשתטח עליו, כמו: ויגהר ארצה.

אבל זה תרגום יונתן:

ואלהי עלוהי.

[ד, לה]
וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה -
וישב לארץ להתפלל כי כבר עלה על המטה אשר הנער שם ושכב עליו והתנפל עליו עד שחם בשרו, ואחר כך שב לארץ והתפלל והתנפל עוד ומה שהלך אחת הנה ואחת הנה לכוין לבו יותר וכן אמר דוד: אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי.

ויזורר הנער -
נתעטש.

ותרגום:

עטישותיו תהל אור זרירוהי.

[ד, לז]
ותצא -
מעלית אלישע.

[ד, לח]
שפות הסיר -
ערוך, כלומר שים אותה על השפתים.

נזיד -
תבשיל, כמו: ויזד יעקב נזיד.

[ד, לט]
ללקט ארת -
ללקט ירקות לאכול.

וכתרגום יונתן:

ללקטא ירוקנין,

וכן: כי טל אורות טלך - טל הראוי לירקות.

ובדברי רז"ל:

מאי אורות?

תנא משמיה דר' מאיר:

זה גרגיר.

אמר ר' יוחנן:

למה נקרא שמו אורות?
שמאירות את העינים והוא הנקרא אירוג"א בלע"ז והעלים יצא ללקט, לא הזרע.

וימצא גפן שדה -
תרגום יונתן:

ואשכח גפנא בחקלא ולקיט מיניה פיקעי חקלא.

ויש מפרשים:
גפן כמשמעו, ומפרשים פקועות - פטריות הידוע בדברי רבותינו ז"ל וגדלו הפטריות ההם אצל הגפן.

ומצאנו בפי' הגאונים ז"ל:

פקועות שדה כעין אבטיחים קטנים והם מרים ועושין מזרע שלהם שמן.

הוא שאמרו רז"ל:

בשמן פקועות והוא הנקרא בלשון ישמעאל חנדל, אם כן לזה הפירוש ירצה לומר, גפן שדה שהקנה ההוא שגדלין בו אלה הפקועות, הוא כעין גפן ונקרא גפן שדה.

וילקט ממנו -
נמצא גפן זכר ונקבה ברוב וזכר כמו זה שאמר ממנו.
וכן גפן בוקק.
ובעל המסרה חשבו עם הששה שקורין ממנו וסבירין ממנה.

ויפלח -
כמו ויבקע מן: כפלח הרמון, כמו: פולח ובוקע בארץ:

כי לא ידעו -
שהם מרים.

[ד, מ]
ויצקו לאנשים -
היו"ד מעמדת בגעיא לחסרון היו"ד פ"א הפעל מהמכתב, וענינו שיצקו התבשיל בקערות לאנשים לאכול.

כאכלם -
בכ"ף.

מות בסיר -
לפי שהיו מרים.

[ד, מא]
וקחו קמח -
הוי"ו כאותן הווי"ן שכתבנו שהם בראש ענין ואינם לתוספת ענין, כמו: וישא אברהם את עיניו והדומים לו, או תורה מלה נסתרת עמו ופי' לכו וקחו.

וישלך אל הסיר -
והלא כבר יצקו התבשיל בקערות, אלא נראה שצוה להחזיר התבשיל בסיר ואחר כך השליך הקמח בסיר שלא תצטרך לתת הקמח בכל קערה וקערה.

[ד, מב]
מבעל שלשה -
שם מקום הנזכר בספר שמואל ויעבר בארץ שלישה.

ויונתן תרגם:

זה וזה ארע דרומא.

לחם בכורים -
מן השעורים הראשונים שקצרו, כי זמן קציר שעורים היה.

וכרמל בצקלונו -
בקליפתו.

כתרגומו:

ופירוכן בלבושיה.