[יז, א]
בשנת שתים עשרה לאחז -
ידענו כי הושע מלך עד שנת שש לחזקיה והיא שנת ט' להושע, כמו שנזכר במה שאחר זה, ולפי שכבר ידענו כי אחז מלך בשנת י"ז לפקח. הנה נתבאר כי אחז מלך י"ד שנה לבד קודם שימלוך הושע, ולזה צריכים אנו לומר כי אחר עבור י"ב שנה לאחז, והיה אחז בשנת הי"ג, כי לא נשארו לו כי אם ג' שנים, אז מלך הושע - אך קודם זה היה עבד מלך אשור, ולא נחשב למלך כי אם כמו נציב ששמהו מלך אשור; ומרדו בו כמו שזכר, ואחר זה נמשך במלכותו במרדו תשע שנים.

[יז, ד-ו]
ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא -
אחשוב שהיה זה אחר עבור תשע שנים להושע, כי כבר עלה מלך אשור שומרון ויצר עליה ובסוף הענין לכד שומרון ואז עצר הושע ועצרהו בבית כלא.

[יז, ח]
ומלכי ישראל אשר עשו -
רצה לומר, ובחקות מלכי ישראל אשר עשו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, כי כבר הלכו ישראל בחקותיהם ועזבו את ברית ה'.

[יז, ט-י]
ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם
הנה ויחפאו הוא מענין חפוי וכסוי' והרצון בו, שהם שָֹמוּ נעלם ומכוסה נגד ה' דברים אשר אינם כן' רצה לומר, שאינם נעלמים ממנו/
והמשלף שהם חשבו שאין ה' יתברך מבין אל מעשיהם' ושהוא עוזב את הארץ' ולזה היו עובדים לצבא השמים והיו עושין הפעלות המגונות ההם' כמו שקדם מענינם' עד שכבר בנו במות בכל עריהם מהקטן עד הגדול, והנה הקטן הוא מגדל נוצרים, רצה לומר, מגדל שומרים, שכאשר יהיו לאדם שדות רבות וכרמים זה אחר זה, יבנה מגדל בתוכם לשמור פירותיהם ולאצרם שם, וגם במגדל ההוא בנו במה. ולא הספיק להם זה, אבל מחוץ לעיר הציבו להם מצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. וזה כלו בהפך כוונת התורה שצותה לעבוד ה' יתברך לבדו, ובמקום אחד לבד אחר הִבנות בית המקדש.

[יז, יא]
כגוים אשר הגלה ה' מפניהם -
לא שלא נתנו אל לבם שאלו הפעלות המגונות לא הועילו לגוים אשר הגלה ה' מפניהם אך היו סיבה שהקיאה אותם הארץ.

[יז, יג]
ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה -
רצה לומר, ביד כל נביאים וכל חוזה. וידמה שהחוזה הוא יותר שלם מהנביא, כי הנביא יקרא נביא אפילו בא אליו דבר ה' בחלום, כאמרו: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. ואולם החוזה יקרא אשר יבא אליו דבר ה' במראה, והוא למעלה מהחלום.

[יז, יד]
כערף אבותם אשר לא האמינו בה' אלהיהם –
המְשִילם למי שהיה מאבותם שלא האמינו בה' אלהיהם, ולא הסכימו להאמין בו מפני דברי הנביאים.

[יז, טו]
וימאסו את חקיו ואת בריתו -
זה כלו עדות, כי הם עשו מה שזכר ה' יתברך שאם יעשוהו יביא עליהם אלו הקללות שבאו עליהם, ולסוף הענין ישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, ולזה זכר גם כן, שהם עזבו כל מצות ה' כמו שזכר שם באותם הקללות.

ואת עדותיו אשר העיד בם -
הנה קרא עדות מה שהיה בתורה על דרך העדות, להעיד נפלאות ה' יתברך לישראל, כמו פסח וסוכות שהם עדות על יציאת מצרים; וקדושת בכור בהמה טהורה ופדיון בכור אדם ופטר חמור שהם עדות למכת בכורות. וקרא עדות גם כן מה שהעיד בהם ה' יתברך בתורה: את השמים ואת הארץ, שאם יעברו על בריתו יבאו להם אלו הקללות, עד השמידו אותם.
וקרא עדות גם כן מה שבא בתורה מהספורים אשר הם עדות על מי שיעבור על דבר ה' יתברך בזה באופן יענש עונש נפלא, והנה רבו הספורים בתורה המעידים על זה, ומי שיקיימם ישלם לו גמול טוב. והם עזבו כל זה, אשר נודע להם שלמותו וטובו, והלכו אחרי ההבל, והיא העבודת גילולים, ועשו גם כן פעולותיהם הבלים.

[יז, יז]
ויקסמו קסמים וינחשו -
רצה לומר, שהם עשו פעולות להוריד להם רוחניות הכוכבים לפי מחשבתם, והיו בזה האופן המגונה מגיעים להם כח קסם, וכן היו מנחשים בגוים. והיו מסתפקים באלו ההודעות ועתידות החלושות והמגונות בתכלית, והיו עוזבים ההודעות השלמות שהיו מגיעים להם על ידי נביא.

[יז, כ]
ויענם ויתנם ה' ביד שוסים -
זכר זה כי כבר עשה ה' יתברך בהדרגה, כמו שזכר בתורה, והוא שכבר ענה ישראל ברעב ובמה שידמה לו, ואחר זה נתנם ביד אויבים היו שוללים אותם, ואחר זה השליכם מעל פניו והגלה אותם אל ארץ אחרת.

[יז, כא]
וימליכו את ירבעם בן נבט -
אמר זה, כי ישראל המליכוהו מעצמם, אף על פי שכבר ייעד ה' יתברך על יד נביאו, הנה נבחר זה אז מעצמם לא על ידי נביא. ואולם בעת ההוא נהפך לבב ירבעם לרע, ולוּ היו שואלים פי נביא, לא היה בוחר בו, כמו שמצאנו בשאול שאף על פי שנמשח למלך, אמר ה' יתברך לשמואל כי נחם כי המליכו, כל שכן בזה שלא נמשח.

וידא ירבעם את ישראל -
וידא כתוב, וידח קרי, והכתיב הוא מענין ידו גורל, והרצון בו, וישליך, וכן כונת הקרי מסכמת לזה הענין, כי ההדחה מתיחסת מאד אל ההשלכה.

[יז, כד]
ויבא מלך אשור מבבל -
רצה לומר, שהביא אנשים מכל אלו המקומות, להושיב בערי שמרון אשר הגלה משם ישראל.

[יז, כז]
אחד מהכהנים אשר הגליתם משם -
ידמה כי קצת כהני ה' היו שם במגרשיהם, והוא היה מורה הגוים האלו איך יתנהגו לפי משפטי התורה, והם עושים עם זה גוי גוי אלהיו בערי שמרון, והניחו העבודת גילולים שלהם בבית הבמות אשר עשו השומרונים ויהיו יראים את ה'. ועשו להם מקצתם כהני במות, כמו שעשה ירבעם והזניח הכהנים מן הכהונה. וידמה כי באלו הבמות היו מקריבים לשם יתעלה, כמו שהיה הענין קודם אסור הבמות.

[יז, לג]
כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם -
רצה לומר, שהם היו גם כן עובדים לשם יתעלה, ועובדי עבודת גילולים; ולזה אמר להם אליהו: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו.

[יז, לד]
עד היום הזה הם עושים כמשפטים הראשונים -
רצה לומר, הנשארים הם ישראל, כי לא הגלו כולם כמו שיראה מהספור אשר בענין חזקיה, ששלח למה שנשאר שם.

[יז, לז]
תשמרון לעשות כל הימים -
זה לאות שהתורה נתנה לעשות מצות ה' כל הימים, לא שתשתנה באחרת כמו שחשבו אנשים, חלילה חלילה!

[יז, מ]
ולא שמעו כי אם כמשפטם הראשון הם עושים -
רצה לומר, כי ישראל לא שמעו לסור מעבודת גילולים, ולזה מצא שם יאשיה כהני הבמות.

[יז, מא]
ויהיו הגוים האלה יראים את ה' -
ידמה שאמר שלא שמעו אלו הגוים לקול הכהן, אך הרכיבו בין שתי האמונות; ולזה הוא מבואר שלא היו יראים את ה', שאם היו יראים את ה', לא היו עובדים עבודת גילולים. ולזה לא נחשבו לגרים אמתיים, כי הגרים האמתיים הם כמו ישראלים, כי הם לא קבלו עליהם לקיים התורה, אך עם עבודת אלהיהם; ולזה הם משוללים מיראת ה' יתברך ומהיות במדרגת ישראל, כי הישראל אף על פי שחוטא, זכו לו אבותיו אל שיהיה מישראל. אך הגר לא יהיה גר אם לא יקבל עליו כל מצות התורה; כי התורה זאת בלתי קבלת תוספת וגרעון כמו שנזכר במקומות מהתורה.