רלבג למלכים ב פרק יט

[יט, א]
והמלך קרע בגדיו ונתכסה בבגדי שק לצער עצמו, כדי שירחם ה' יתברך עליו, ויבא בית ה' להתפלל שם.

[יט, ג]
יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה
רצה לומר, שהוא יום צרה חזקה, מפני מה שגזר מלך אשור להשחית את ירושלים, עד שמרוב הצרות, הנה המעוברות הכורעות ללדת, אין להן כח ללדת, ואע"פ שבאו בנים עד משבר והוא המקום מהרחם שיהיה בו הולד בעת יציאתו וגיחו מרחם. והוא גם כן יום תוכחה ונאצה, כי הוכיח רבשקה בדברי נאצה וחרוף וגדוף שה' יתברך לא יציל את ירושלים מיד מלך אשור, וזהו אמרו אחר זה והוכיח בדברים אשר שמע ה' אלהיך.

[יט, ו]
נערי מלך אשור -
עבדי מלך אשור ומשרתיו.

[יט, ז]
הנני נותן בו רוח -
רצה לומר, רצון.

ושמע שמועה ושב לארצו
הנה השמועה היתה, ששמע על תרהקה מלך כוש שיצא אליו להלחם אתו. ואולי הניעו ה' יתברך משם כדי שיצאו מהמצור בזמן ההוא, וישימו לעיר מה שיצטרך להם מהמזון מחוץ; ואחר זה ישוב לארצו אחר היות המגפה בחילו, ושם בארצו יפול בחרב, כי בניו יהרגוהו.

[יט, ח-ט]
והנה רבשקה שב אל אדוניו אחרי עשותו שליחותו, ומצא מלך אשור נלחם אצל לבנה שהיתה מישראל כי שם בא אליו מלך כוש להלחם עמו. ומשם שב מלך אשור אל המצור שצר בו על ירושלם, ושלח מלאכים אל חזקיה לאמר כמו הדברים הראשונים, וידמה ממה שנאמר אחר זה, שהם היו מלאכים הראשונים, ושרבשקה אמר הדברים האלו.

[יט, יד]
ויפרשהו -
רצה לומר, הספר שהיה בו אלו החרופין והגדופין, כי הם נשאו ספרים על זה ממלך אשור. ועוד דברו בפיהם אלו החירופין, ולזה אמר אחר זה: את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חיים.

[יט, טו]
ויתפלל חזקיהו -
רוצה לומר, ה' אלהי ישראל - אשר השגחתו דבקה בהם ושכינתו תגלה ותראה על דרך המופת במקום הכרובים בקדש הקדשים - כמו שנתפרסם זה מספורי התורה, ונתבאר גם כן במה שסופר בעניני שלמה, וזה לאות כי ה' יתברך השגחתו דבקה בישראל. אתה הוא המנהיג לבדך לכל ממלכות הארץ, כי אתה שליט להשפיל מלכים ולהקימם, ואם אין להם מסודר ממערכת הכוכבים, לפי שאתה מושל על הכוכבים ועל השפע השופע מהם, כי אתה עשית את השמים ואת הארץ.

[יט, יט]
וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה אלהים לבדך -
רצה לומר, שראוי לך לעשות זה כדי שלא יתחלל שמך, ואם אין ישראל ראויים, שתעשה להם נס.

[יט, כא]
בזה לך לעגה לך -
רצה לומר, שהיתה מבזה ומלעגת על דבריך ואינה יראה מהם, כי מה' יתברך יהיה עזרה בסוף, כמו שבאר ולזה גם הניעה ראש אחריך. וזה אמר להודיע שאינה צריכה שתירא מאלו הדברים, אע"פ שכבר היו ישראל מתפחדים מאד מהם כמו שקדם.

[יט, כב]
ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל -
רצה לומר, הנה הגדלת לעשות מאד, עד שהשיאך גודל לבבך לחרף ולגדוף מי שהוא בתכלית הרוממות, והוא קדוש ישראל.

[יט, כג]
הנה ביד מלאכיך חרפת ה', ואמרת כי בגבורתך ורב רכביך עלית לכבוש מרום הרים - והם המקומות החזקים הבנויים בהרים.

ירכתי לבנון -
הם קצות יער הלבנון. וכל זה משל לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות; והיה מתפאר על שכבש רוב ארץ ישראל, ולזה אמר ירכתי, כי ירושלים היתה באמצע ולא כבש אותה. והיה התפאר שיכרות קומת ארזים אשר באמצע היער, ובמקום הגבוה יותר ממנו. והנה קרא ארזים וברושים המלכות והשרים או העיירות יותר חזקות.

ואבואה מלון קצו -
ובישעיה כתוב מרום קצו והנה קרא מלון קצו בית המקדש, כי הוא קץ וסוף המעלות והרוממות אשר בארץ ישראל, ורצה לומר, שכבר יחריב בית המקדש, ואחר כך יחריב יער המישור אשר לפניו, אשר מגדל פירות וצמחים לרוב, הם בני ירושלים.

[יט, כד]
אני קרתי ושתיתי מים זרים -
רצה לומר, לא היה פלא אם שתיתי מים המוכנים לשתותם, אבל אני חפרתי והוצאתי מים זרים, אשר לא עלה על לב איש שיוכל לשתות משם מים. וזה משל למקומות שכבש, שהיו כולם חזקים שלא עלה בלב איש שיוכל לכבשם.

ובכף פעמי -
לבד בלי השתדלות אחר, החרבתי והובשתי כל היאורים אשר בערי המצור - והם הערים החזקים שלא יתכן לכבשם, כי אם בבניית המצור עליהם. ואפשר שיאמר אומר, שכבר אמר אני קרתי ושתיתי בעבור חזקיה שסתם המעינות, כמו שנזכר בספר דברי הימים והבאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב.

[יט, כה-כו]
הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי -
רצה לומר, על מה תתפאר על הצלחותיך במלחמות?!

הלא שמעת -
כי למרחוק הודעתי אלו הדברים מהצלחותיך על כל הגוים, על ידי עבדי הנביאים, וזה לאות כי אותה עשיתי, כמו שאמר ישעיה: מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, רצה לומר, שמי שיקרא הדורות מראש ויודע מה שעתיד להיות, הוא מחויב שיהיה הוא הפועל. כי לולי זה, איך יתכן שידע הוא מה שיעשה זולתו, האלהים, אלא אם היה הזולת ההוא משרת אותו בזה, ויהי הפועל מסודר מהמודיע זה טרם היותו, לא מהמשרת כי איננו הראשון בזה, וכבר הארכנו המאמר בזה בראשון מספר מלחמות ה' ובספר ישעיה.

למימי קדם ויצרתיה -
רצה לומר, כי מימי קדם חשבתיה ודמיתיה והוא מענין: ויצורי כצל כולם והנה עתה הבאתיה בימי מלכי אשור. ותהי זאת המחשבה שחשבתי ועשיתי אותה להשאות ולהחריב, עד שיהיו ערים בצורות לגלים חרבים. ועשיתי יושבי הערים קצרי יד, כאילו אין להם כח.

חתו -
ובושו כי נהיו לשמה כרגע, מה שלא חשבו זה מלפנים. הנה לא היה להם כח להלחם, כאילו הם עשב שדה וירק דשא שאיננו זז ממקומו כשיכרתו אותו, וכמו חציר הגדוע שהוא יותר נקל להכרת, וכמו העשב השרוף טרם הגיעו להיות קמה.

[יט, כז]
ושבתך וצאתך ובואך ידעתי -
רצה לומר, שבתך בארצך, וצאתך למלחמה, ובואך לעיירות שלכדת, הכל ידעתי טרם היותו, וגם ידעתי התרגזך אלי, רוצה לומר, היותך מראה עצמך אלי נורא מאד, עד שחשבת שלא אוכל לך, ושאני צריך לירא ממך. ולפי שכבר עלה באזני התרגזך אלי והיה סבת זה היותך שלו ושאנן, ולזה יחסת לעצמך אלו ההצלחות, לא לי, הנה אראה לך שאני האדון והמנהיג ואתה העבד, ולזה אשים חחי באפך, והוא הברזל שילכדו בו הדגים, ואשים בשפתיך המתג, שמשימין בשפתי הבהמות להנהיגם באשר ירצו.

[יט, כח]
והשיבותיך בדרך אשר באת בה -
ידמה שלאחר הלחמו עם מלך כוש שב אל ירושלם, ושם נגף ה' את כל חילו.

[יט, כט]
וזה לך האות אכול השנה ספיח -
אמר זה, לפי שלא היה בלי פחד עדיין, אף על פי שימותו חיל מלך אשור, כי אולי ישוב עליהם עם חיל אחר; ולזה אמר הנביא לחזקיה: וזה הדבר אשר תראה מסנחריב, שישוב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלים, יהיה לך אות על ייעוד אח,ר מייעד אותך ה' יתברך, והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ, ולא יהיה אויב בחוץ שימנע אתכם מזה, ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה.

ובשנה השנית –
תאכלו סחיש - והם ספיחים הצומחים מהיוצא מהספיחים הראשונים. וידמה שאותה שנה היתה שנת השמיטה, שאם לא היה כן, מה זה שלא יזרעו ולא יקצרו.

[יט, ל]
ויספה פליטת בת יהודה הנשארה -
ממלך אשור ומלכי ישראל ורצין מלך ארם, לעשות שרש למטה, ותשתרש באופן שתעשה פרי למעלה.

[יט, לא]
כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון -
יעשה זה ה' יתברך לקנאותו על החירופין שחרף אותו מלך אשור, ואע"פ שאין ישראל ראויין לזה הנס.

[יט, לב]
לא יקדמנה מגן -
לפי שההורסים החומות מקדמים לפניהם מגן, והם באים תחתיו והורסים החומה בכשיל וכלפות, אמר לא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה להפיל החומה; והוא כלי שמשליכין בו אבנים גדולות מאד להפיל החומה בחוזק. או ירצה באמרו: ולא יקדמנה מגן ולא יקדמנה איש מגן, ויהיה חסר הנושא, כאמרו: ומאכלו בריאה, שהרצון בו ומאכלו שה בריאה.

[יט, לד]
וגנותי -
הוא מענין מגן.

למעני ולמען דוד עבדי -
רצה לומר, למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי, שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור המלכות מהם.

[יט, לה]
ויהי בלילה ההוא -
רצה לומר, בליל היום ההוא שאמר בו ישעיה אלו הדברים. והנה אם כן אמרם אחר ששב סנחריב על ירושלים במצור, כמו שפירשנו.

וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים -
רצה לומר, רובם וכזה רבים בדברי הנביאים. והנה הנשארים היו מעטים כמו שזכר ישעיה בספרו, והנה פגרים מתים - הם גופים מתים, כי הגוף החי יקרא גם כן פגר.

[יט, לז]
והנה בניו המיתוהו אחר זה, כמו שייעד לו הנביא.