רלבג למלכים ב פרק כב
[כב, ב]
וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל -
רצה לומר, אף על פי ששלחה לו חולדה הנביאה
יען רך לבבך ותכנע מפני ה' אין הרצון בזה שחטא יאשיהו קודם זה, אך הרצון בו, שבעת שמעו את הרעה הזאת אשר נגזרה מאת ה' על ירושלים, השתדל על כל פנים לתקן את אשר עותוהו הראשונים; כי קודם זה לא היה יודע הרע שנגזר עליהם, אך היה עושה הישר בעיני ה', וזה לא היה מספיק לו להשיב חרון אף ה' ממנו, אבל היה ראוי שיוסיף לו דבקות בה' יתברך בדרך שיהיה מושגח השגחה, ימלטו בה מזה הרע הנגזר מאת ה' יתברך. ולזה תמצא שהשתדל יאשיה להשיב ישראל לעם לה', כדי שיסור מהם זה הרע, ולבער בשלמות את כל הנעשה לעבודת גילולים.
[כב, ד-ז]
ויתם את הכסף המובא בית ה' -
ידמה שהיה הכסף נתון בארון, כמו שהיה הענין בימי יהואש המלך, ושם זכר דומה למה שזכר בזה המקום. והנה אמרו:
ויתם את הכסף רצה לומר, ויכלה, וזה יהיה בְּשֶעֵרוּ את הארון
אשר אספו בו את הכסף שומרי כלי בית המקדש/ והמונים הכסף ההוא
יתנוהו מנוי
על ידי עושי המלאכה הממונים
בבית ה', לחזקו והם הכהן הגדול וסופר המלך, ומהכסף ההוא יפרעו שכירותם לאומנין העושים המלאכה בבית ה'
לחזק את
בדק הבית, רצה לומר, מה שראוי שיבדק לתקון מפני הראותו בלתי חזק. והאומנים הם חרשי העץ,
והבונים הקירות והתקרה,
והגודרים הם הגודרים גדר סביב חצר הכהנים וזולתו. ומהכסף ההוא היו גם כן קונים
עצים ואבני מחצב. ולא יחשבו את עושי המלאכה הממונים בבית ה'
הכסף כי באמונה הם עושים. וכבר בארנו הסיבה בזה בענין יואש ושם בארנו התועלת המגיעות מזה הספור אשר נכתב שם, ולזה לא נשוב למנותם בזה המקום.
[כב, ח]
ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הסופר -
הנה זכר כי הכהן הגדול היה ראש על שפן הסופר בזה המנוי, שהיו עושים אותו שניהם; ולזה יחס יאשיה הפועל כלו בהוצאת הכסף לכהן הגדול, ולזה אמר
ויתם את הכסף אע"פ ששניהם היו שם.
[כב, ט]
ויתנוהו על ידי עושי המלאכה -
והנה לא זכר למי אמר זה, כי נשען במה שזכר
שפן הסופר. ועוד שכבר אמר אחר זה
ויתן חלקיה את הספר אל שפן.
התיכו עבדיך את הכסף -
אין הרצון בו שהתיכוהו באש, אך הרצון בו מענין כלוי, כטעם:
ותתך חמתי.
[כב, יא]
ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו -
יתכן שראה התוכחות והנמשך להם שבמשנה תורה, כי שם נרמז ענין גלות שומרון וגלות יהודה עם מלך יהודה, כמו שבארנו שם. ואולי חלקיה קרא זה אל שפן, לסבב שיקראהו שפן אל המלך, ויקח עצה להסיר ממנו זה הרע לפי מה שאפשר.
[כב, יג]
נצתה בנו על אשר לא שמעו אבותינו -
רצה לומר, נבערה בנו.
[כב, יד]
והיא יושבת בירושלם במשנה -
תרגם יונתן
במשנה בבית המדרש.
[כב, כ]
לכן הנני אוסיפך אל אבותיך -
רצה לומר, שבמותו יהיה נקבר אצל אבותיו ולא תהיה
הרעה בימיו ידמה שהיו בישראל אז נביאים זולת חולדה, אך שלח אליה מפני היותה קרובה לו, כי היתה אז בירושלם.