[כד, ד]
ולא אבה ה' לסלוח -
רצה לומר, כי אף ע"פ שעשה מנשה תשובה לא אבה ה' יתברך לסלוח שפיכתו הדם הנקי. וידמה שבכלל עבדי ה' אשר הרג ישעיה בן אמוץ, על אשר היה מוכיח אותו. וכן אמרו רז"ל כי מנשה הרג ישעיהו.

[כד, ז]
ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו -
אמר זה להעיר, כי לקח ה' יתברך נקמת יאשיהו ממנו, שהרגו בעלותו להלחם על נהר פרת.

[כד, יא]
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל -
רצה לומר, שיצא במצור מלך בבל כשמעו שהוא בא שם, להשלים עמו ולשום צוארו תחת עולו. והנה לא רצה להשלים עמו, אך הגלה אותו אל בבל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו.

בשנת שמונה -
למלכות נבוכדנצר מלך בבל, שעברו לו ז' שנים שלמות.

[כד, יד]
וכל החרש והמסגר -
הם האומנים והשוערים ושומרי החומה וסוגרים פתחיה.

[כד, טו]
ואת אילי הארץ -
רצה לומר, שרי הארץ.

[כד, טז]
ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים -
והנה אמר למעלה י' אלפים ובספר ירמיה אמר: זה העם אשר הגלה נבוכדנצר שבשנת שבע יהודים שלשת אלפים, שעברו לנבוכדנצר ז' שנים ולזה אמר בזה המקום בשנת ח' ואולם מספר הגבורים ידמה, כמו שפירש רבינו דוד קמחי, כי בתחלה ספר כל גבורי החיל הגולים מיהודה ובנימין ואחר כן פרט בזה המקום הגבורים שהיו משבט בנימין, ובספר ירמיה פרט הגבורים שהיו משבט יהודה ולזה קראם יהודים.

[כד, כ]
כי על אף ה' היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו -
רצה לומר, כי מחמת מוקשי העם וכעס ה' יתברך עליהם נהיה שימליכו עליהם אלו הרעים, ולזה גם כן היתה הסיבה שמרד צדקיהו במלך בבל, כי לולי מרדו לא נחרבה ירושלים, ולא גלו מעל אדמתם כמו שהיה אומר לו ירמיהו.