[כה, א]
ויבנו עליה דיק סביב -
הוא מגדל שבונין סביב העיר לכבשה.

[כה, ג]
בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר -
הנה לא באר באי זה חדש, ואולם בספר ירמיה באר שזה היה בחדש הרביעי בתשעה לחדש.

[כה, ד]
ותבקע העיר -
רצה לומר, על ידי חיל כשדים.

וכל אנשי המלחמה הלילה -
רצה לומר, ברחו הלילה, לפי שראו שחיל כשדים נכנסו לעיר.

דרך שער בין החומותים -
רצה לומר, שיצאו דרך שהיה בין שתי חומות, כדי שלא יראום כשדים ולא ירגישו בהם.

אשר על גן המלך -
רצה לומר, אצל גן המלך.

וילך דרך הערבה -
רצה לומר, כי המלך הלך דרך המדבר שלא ירגישו בו כשדים.

[כה, ו]
וידברו אתו משפט -
אמר לו משפט המורד והעובר על שבועתו, ולזה הרג בניו ועור עיני צדקיהו ויאסרהו בנחשתים ונתנוהו בבית האסורים עד יום מותו, כמו שנזכר בספר ירמיה.

[כה, ח]
ובחדש החמישי בשבעה לחדש -
וכבר אמר בספר ירמיה בעשור לחדש, וידמה, שהתחלת החורבן היה בשבעה לחדש כי אז נכנסו בירושלם, וסוף החורבן היה בעשור לחדש, כי אז נשרף בית המקדש.

[כה, ט]
ואת כל בית גדול -
רצה לומר, ואת כל בית איש גדול.

[כה, י]
אשר רב טבחים -
רצה לומר, אשר את רב טבחים.

[כה, יב]
לכורמים וליוגבים -
רוצה לומר, לעבוד השדות והכרמים.

[כה, יג]
ואת עמודי הנחשת אשר בית ה' -
וכבר התבאר בענין צורת אלו הכלים בזכרון בניית שלמה בית המקדש, ומשם ילקח ביאור כל מה שזכר בזה המקום מאלו הכלים.

[כה, יח]
שריה כהן הראש
הוא כהן גדול.

ואת צפניה כהן משנה -
הוא סגן הכהנים.

ואת שלשת שומרי הסף -
הם שומרי בית המקדש.

[כה, יט]
ואת הסופר שר הצבא -
רוצה לומר, ואת הסופר שהיה סופר שר הצבא והנה שר הצבא הוא המצביא את כל עם הארץ על פי הסופר.

[כה, כ]
ויולך אותם על מלך בבל -
רוצה לומר, אצל מלך בבל.

[כה, כו]
כי יראו מפני כשדים -
על שהומתו הכשדים שהיו עם גדליה, והומת גדליה אשר מנה אותו מלך בבל על שארית הגולה.

[כה, כז]
ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין -
לפי שאז היתה השנה ראשונה למלכות אויל מרודך, וכבר היה גלות יהויכין בשנה השמינית לנבוכדנצר, למדנו שנבוכדנצר מלך מ"ד שנה. והנה אמר פה בכ"ז לחדש ובספר ירמיה: בעשרים וחמשה?!
וידמה, כי בכ"ה לחדש היה זה המעשה, ולא נשלם עד עשרים ושבעה לחדש.
והנה אמרו רבותינו ז"ל: כי אויל מרודך רצה לנסות אם מת אביו קודם שימלוך, כי היה ירא ממנו, מאד ולזה השליכו מקברו לדעת אם הוא מת, כמו שכתוב: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. ואמנם היה ירא אויל מרודך ממנו, כי כשנטרד נבוכדנצר והוסר ממנו שכלו, המליכו אויל מרודך כי כן היה ראוי בלי ספק, וכאשר שב לדעתו ומצאו מולך שמהו בית האסורין; ואולי קבלה היתה בידם.

[כה, כט]
ואכל לחם תמיד לפניו -
אחשוב, כי הוא היה מאוכלי שולחנו, ועם כל זה היה שולח לו ארוחה ומשאת לפרנס בני ביתו. ואפשר שהוא לא היה מאוכלי שולחנו, ואמר שהוא אוכל לחם תמיד לפניו, כי אצלו היה בביתו או סמוך לו.

[כה, ל]
כל ימי חייו -
אפשר ששב אל יהויכין, ואפשר ששב אל אויל מרודך, ואין לנו הכרע בזה; ואין אצלנו ספורים מדברי אויל מרודך ומקריו בחייו, שנוכל לעמוד בבירור על זה מהם. הנה זה הוא מה שראינו שיצטרך אל ביאור בזאת הפרשה, שהגבלנו באורה בזה המקום.

ואולם התועלות המגיעות מאלו הספורים הנה הם אלו:
התועלת הראשון - לבאר מדרך העדות שה' יתברך משגיח על אישי המין האנושי, לענוש הרשעים על רשעם ולגמול טוב לצדיקים על צדקם.

ולזה ספר כי מפני שעשה יהואחז בן יהוא הרע בעיני ה' חרה אף ה' בישראל ונתנם ביד חזאל מלך ארם וביד בנו, עד שלא השאיר חזאל ליהואחז כי אם חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי.

ולזה גם כן ספר, כי ההצלחה שהיתה ליואש בן יהואחז על מלך ארם, לא היתה כי אם מפני ברית ה' יתברך עם האבות, כי בזולת זה תופר בריתו עם האבות כמו שזכרנו בביאורנו בזה המקום, עם מה שעזר בזה אלישע על דרך המופת, במה שצוה ליואש לקחת קשת וחצים, כי מההשגחה הדבקה לנביא נמשכה אז ההשגחה לישראל בתפלתו.

ולזה גם כן ספר כי תכף שמת אלישע פשטו גדודי מואב על ארץ ישראל, כי בזכותו היו ניצולים מזה בחייו.

ולזה גם כן ספר, כי אמציה בעשותו הישר בעיני ה' הצליח במלחמה, והכה את אדום בגיא מלח י' אלפים, ומן אז עבד לאלהי אדום והשתחוה להם וקטר להם, נפל ביד אויביו הוא ויהודה עמו, וקשרו עליו קשר בירושלים והמיתוהו.

ולזה גם כן ספר שההצלחה שהיתה לירבעם בן יואש מלך ישראל היתה בעבור ברית ה' עם האבות, שלא ימחה שם ישראל מתחת השמים.

ולזה גם כן ספר כי עוזיה נצטרע מפני החטא שעשה בגשתו אל המזבח להקטיר, כמו שנזכר בדברי הימים, ובראשונה כאשר עשה הישר בעיני ה' הצליח במלחמות מאד ובכל ענינו, כמו שנזכר בדברי הימים.

ולזה גם כן ספר, שזכריהו בן ירבעם לא מלך כי אם ששה חדשים ונהרג מפני עשותו הרע בעיני ה', ומפני חטא אבותיו; ולא המית אבותיו בזה האופן, כי דבר ה' היה שיהיו ליהוא בנים רבעים על כסא ישראל.

ולזה גם כן ספר, כי מנחם בן גדי מפני עשותו הרע בעיני ה', בא מלך אשור עליו והוכרח לתת לו מס לעובדו.

ולזה גם כן ספר, כי פקחיה מפני עשותו הרע בעיני ה', קשר עליו פקח בן רמליהו והרגו.

ולזה גם כן ספר, כי פקח מפני עשותו הרע בעיני ה', בא עליו מלך אשור ולקח הרבה מעריו והגלה יושביהם לאשור, ומפני זה גם כן קשר עליו הושע בן אלה והרגו.

ולזה גם כן ספר, כי מפני שעשה יותם הישר בעיני ה', שכב עם אבותיו קודם שישלח ה' ביהודה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו, וזה היה בעבור חטא העם, כי עם יהודה היו משחיתים, כמו שנזכר בספר דברי הימים.

ולזה גם כן ספר פה ובדברי הימים, כי מפני שעשה אחז הרע בעיני ה', והפליג בזה הנה בא עליו רע נפלא על יד רצין ופקח וזולתם, כמו שנזכר בספר דברי הימים.

ולזה גם כן ספר, כי מפני שעשה הושע בן אלה את הרע בעיני ה', ומפני החטאים ששקדו עליהם מלכי ישראל בכללם, הנה בא קץ הכרתת ישראל מעל אדמתם, ולזה עלה עליו מלך אשור ובאחרית הדבר לכד שמרון ויגל את ישראל אשורה.

וזכר אחר זה כי זה היה מפני החטאים הנפלאים שהתמידו בהם כל המלכים והעם, וזה שהם מאסו את ברית ה' יתברך וכל עדותיו אשר העיד בהם, ועזבו כל מצותיו, ולא אבו שמוע לדברי הנביאים המוכיחים אותם, ולזה היה תכליתם לזה הרע הנפלא, כמו שיעדה התורה.

ולזה גם כן ספר שה' יתברך שלח האריות להמית העם אשר הביא מלך אשור בעם שמרון, עד התקרבו לעבודת ה' קצת התקרבות.

ולזה גם כן ספר כי מפני שהפליג חזקיה לעשות הישר בעיני ה' וביער מן הארץ כל מה שיש בו רושם להסיר ישראל מאחרי ה', הצליח הצלחות רבות, ועשה לו ה' יתברך מופתים נפלאים; והטיב לו בזה שהוא יצא מעבודת מלך אשור, והכה את הפלשתים מכה רבה, ונמלט מסנחריב מלך אשור שהיה מולך בכל הממלכות, בזה האופן הנפלא שנזכר בזה הספור; והוסיף ה' יתברך על ימיו ט"ו שנה ורפאו מחליו הכבד בקלות רב, עד שביום הג' עלה בבית ה', ולזאת הסיבה ספר, כי מפני שנתן חזקיהו כבוד לעצמו במה שהראה למלאכי מלך בבל מכבוד עשרו ולא נתן הכבוד לה' יתברך לפרסם להם גדולות ה' יתברך מצד המופת שהיה בארץ אשר באו לדרוש עליו, כמו שנזכר בספר דברי הימים, הנה היה קצף ה' עליו, אלא שלא היה הרע בימיו מפני התהלכו את ה' יתברך תמיד, רק בזה הדבר לבד חטא.

ולזה גם כן ספר, כי מפני שחטא מנשה זה החטא הנפלא בעבודת גילולים ושפיכות דמים, נגזר על מלכות יהודה לגלות מעל האדמה אשר נתן להם ה', כמו שגלו עשרת השבטים. והנה ספר בדברי הימים, שכבר עשה מנשה תשובה אחרי נתנו ה' ביד מלך אשור ואסר אותו ושמהו בבית כלא, ולזה לא נהיה הרע בימיו והאריך ימים על ממלכתו.

אך אמון בנו שהלך בדרכיו הרעים, הלך בלא חמדה ולא מלך כי אם שתי שנים, וקשרו עליו והכוהו והמיתוהו, כאילו היה זה להשגחת ה' יתברך על יהודה ובנימין שלא יכשלו בחטאיו.

ולזה גם כן ספר כי יאשיה מפני שעשה הישר בעיני ה', השגיח בו ה' יתברך שלא היה הרע שגזר על יהודה וירושלים בימיו, אך נהיה בימי בניו, וכבר מת על ידי פרעה נכה, בעבור אשמת ישראל.

ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע לבני יאשיהו כולם מפני עשותם הרע בעיני ה', עד שכבר השליך ה' יתברך בחטאיהם יהודה ובנימין מעל פניו, והחריב ירושלים ובית המקדש. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו.

התועלת השני – הוא: להודיע שאף על פי שישראל חוטאים לשם יתברך, הנה תדבק ההשגחה בהם מצד האבות הקדושים באופן שלא ישמידם.
ולזה ספר, כי מפני ראות ה' יתברך את לחץ ישראל על יד חזאל שהיה בשיעור שיכלם לולי ה' שהיה להם, כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם מתי מספר, הנה חנן ה' יתברך אותם ורחמם, ופנה אליהם למען בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, והציל אותם מכף חזאל. ובזה נתבאר, כי כמו שההשגחה הכוללת תמשך מהאב לזרעו זמן ארוך, כן הענין בהשגחה הפרטית, אבל היא יותר אמתית בזה; ולזה נתבאר מן התורה שלא יכלה שבט מן השבטים.

התועלת השלישי - לפרסם דבר המופתים המתחדשים על יד הנביא, כי באמונתם קיום פינת התורה. ולזה זכר ענין הנבואה וההצלחה שנתחדשה ליואש עם הלחמו על ארם, מפני מה ששם הנביא ידיו על ידי המלך שהיו על הקשת, ומספר החצים שירה אז, כן היה מספר המלחמות שהצליח בם, והכה את ארם.
וביאר לו הנביא, שאם היה מכה מהחצים בארץ פעמים יותר, היה מכה ארם פעמים יותר, כאילו התבאר מזה שההצלחה שפעה לו על דרך מופת מהנביא, מפני שומו ידיו על ידיו בהכאות ההם, שהיה משל להכאתו ארם.

ולזה גם כן ספר שהאיש שקברו בנגעו בעצמות אלישע חיה וקם על רגליו, בעבור כבוד אלישע, והנה זה המופת היה נפלא מאד.

ולזה גם כן ספר מה שנגע ה' יתברך המלך עוזיהו בצרעת בעלותו על המזבח להקטיר, ולזה גם כן ספר מה ששלח ה' יתברך האריות להמית השומרונים עד שהסכימו לעבוד את ה' באופן מה, והתקרבו קירוב מה לעבודתו.

ולזה גם כן ספר המופת הנפלא שעשה ה' יתברך בנגפו חיל מלך אשור, שהיה מתפאר על ה' יתברך, עד שבלילה ההוא מת חיל מלך אשור על יד מלאך ה', והוא שב לארצו, ושם סבב ה' יתברך שהכוהו בניו בחרב והרגוהו, כמו שייעד ע"י נביאו.

ולזה גם כן ספר מה שרפא ה' יתברך על דרך המופת את חזקיה מחליו אשר היה ראוי שימות בו, וענין המופת שעשה בהשבתו הצל אחורנית י' מעלות.

התועלת הרביעי – הוא: לפרסם קיום ייעודי ה' יתברך על יד נביאו.
ולזה ספר הרע שעשה חזאל לישראל, כמו שייעד ה' יתברך לאליהו, וזכר אלישע זה הייעוד לחזאל בעת שלא היה מלך, ונתבאר מזה הספור שכן היה הענין בסוף כמו שייעד אלישע. ולזה זכר גם כן שכבר ייעד אלישע ששלוש פעמים יכה יהואש את ארם, ושכן היה הענין בסוף.

ולזה זכר גם כן מירבעם בן יואש שהוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה, כמו שייעד הנביא יונה.

ולזה גם כן ספר שהיו ליהוא בנים רבעים על כסא ישראל כמו שייעד לו ה' יתברך על יד נביאו. וספר גם כן רוב הרעות שבאו לישראל שכבר ייעד אותם אחיה לאשת ירבעם, באמרו: והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה.
ונתבאר גם כן מזה הספור ששבט ראובן והנטפלים אליו גלו ראשונה, ואל זה רמז בתורה באומרו: יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר כמו שביארנו שם. ולזה גם כן זכר שכבר הסיר ה' יתברך את ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל עבדיו הנביאים, ולזה גם כן זכר, שכבר ייעד ה' יתברך בסנחריב שכבר ישמע שמועה ושב לארצו ויפול בחרב בארצו, ושלא יבא אל ירושלים ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה; וכן היה הענין בסוף.

ולזה גם כן זכר שכבר ייעד הנביא שירפא ה' לחזקיה ויוסיף על ימיו ט"ו שנה וכן היה.

ולזה גם כן זכר שכבר ייעד ישעיה לחזקיה: הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתו, ואשר אצרו אבותיו בבל ומבניו אשר יוליד יהיו סריסים בהיכל מלך בבל, וכן היה הענין בסוף.

ולזה גם כן זכר מה שדבר ה' יתברך ביד עבדיו הנביאים על חטא מנשה שיבין מן הרעה על יהודה וירושלם, מה שנתאמת בזה הספור שכבר באה להם הרעה ההיא.

ולזה גם כן ספר שכבר עשה יאשיהו מה שייעד הנביא אשר בא מיהודה, שכבר ישרף יאשיהו על המזבח ההוא עצמות אדם.

התועלת החמישי – הוא: להודיע שאין ראוי שיתחבר הרשע עם הצדיק אפילו אחר המות. ולזה ספר שכאשר קברו איש בקבר אלישע, הנה תכף שנגע בעצמותיו חיה וקם על רגליו, כי לא רצה ה' יתברך שיהיה רשע נקבר אצל צדיק.

התועלת השישי – הוא: להודיע שאין ראוי לענוש הבנים על חטא האבות, ולא האבות על הבנים. ולזה ספר שבני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה: לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על האבות.

התועלת השביעי – הוא: להודיע שאין ראוי שיתגאה האדם בדבר המלחמה, ויעורר מדנים מפני ראותו שכבר הצליח במלחמה מה, כי כבר אפשר שינוצח במלחמה הזאת, אע"פ שכבר הצליח במלחמה האחרת. ולזה ספר, כי אמציה שעורר מדנים ליהואש מפני מה שראה מהצלחתו על האדומים במלחמה, נפל בידו הוא ויהודה עמו. ולזאת הסיבה גם כן ספר ענין הגאוה שאמר יהואש לאמציה, שכבר אמר לו שיפול הוא ויהודה עמו, ונמשך לו מזה שכבר חיה אמציה אחר יהואש ט"ו שנה.

התועלת השמיני – הוא: להודיע שאין ראוי להתחרות במצליח דרכו.
ולזה ספר מה שקרה מהרע לישראל בעבור שמרדו מלכיהם במלכים המצליחים אשר היו נותנים מס להם, כי זה היה סבת החורבן והגלות.

ולזה ספר שכבר מצא מלך אשור בהושע קשר ולזה צר על שמרון, והגלה ישראל מעל אדמתם.

ולזאת הסיבה גם כן זכר כי חזקיה בראותו כי מלך אשור תפש כל הערים הבצורות אשר ליהודה, נכנע אליו ועבדו, וזהו אמרו: חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא.
ולזה גם כן ספר כי כבר היו ישראל בסכנה גדולה בימי חזקיה מלך יהודה מפני מרדו במלך אשור, לולי ה' שהיה לו.

ולזאת הסיבה גם כן זכר מרד יהויקים בנבוכדנצר שהיה סיבה אל שהגלה שם כל ביתו ובנו יהויכין, ועמו גלו היותר נכבדים שבירושלים.

ולזאת הסיבה גם כן זכר מרד צדקיה במלך בבל, שהיה סיבה לחרבן ירושלים ולגלות יהודה מעל אדמתו.

ולזאת הסיבה גם כן זכר כי יהויכין מפני ששם צוארו תחת עול מלך בבל היתה לו נפשו לשלל, וממנו לבד נשארו בנים לבית יאשיהו;

והנה היה זרובבל בן שאלתיאל מזרעו כמו שנזכר בספר דברי הימים, ואחר ימות נבוכדנצר נשא אויל מרודך את ראש יהויכין והוציאהו מבית כלא, ונתן כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל.

התועלת התשיעי – הוא: להודיע כי זה הרע הנפלא שהביא ה' יתברך על עשרת השבטים, לא הביאו עליהם כי אם אחרי הפליגם בעשיית הרע מאד, עד שכבר מאסו כל מצות ה' יתברך ועדותיו ועזבום, ועבדו אלהים אחרים בכל מקומותיהם, ועשו פעולות היותר מגונות והיותר רעות שיוכלו לעשות, ולא קבלו מוסר מדברי ה' יתברך על יד נביאיו, שהעיד בהם כל הרע שהיה בא עליהם קודם בואו, מפני עזבם ברית ה' יתברך. והיה זה סיבה שמאס ה' יתברך בכל זרע ישראל, ויענה אותם במיני עינוים, כמו הרעב ומה שידמה לו, ואחר זה נתנם ביד שוסים ובוזזים אותם, ולבסוף השליכם מעל פניו, כמו שזכר בקללות הכתובות בתורה.

התועלת העשירי – הוא: להודיע כי מה שימשך ממנו רע, אף ע"פ שכוון לתכלית טוב, ראוי להרחיקו, ואע"פ שסודר עניינו על יד השלם שבאנשים, וכל שכן כשהיה מביא לעבוד עבודת אלילים. הלא תראה, כי נחש הנחשת שנעשה במצות ה' יתברך על יד משה רבינו להציל הנשוכים כשיראו אותו, כתת אותו חזקיהו בראותו שהיו ישראל טועים אחריו.

התועלת האחד עשר – הוא: להודיע שהוא ראוי שיקרע האדם בגדיו בשמעו חלול ה' הנכבד. ולזה ספר, שקרעו בגדיהם שומעי אלו החירופים וגידופין מפי רבשקה, וגם חזקיה קרע בגדיו כששמע זה מפי שלוחיו ששלח שם אל רבשקה.

התועלת השנים עשר – הוא: להודיע כי אחת מן התחבולות הטובות למלחמה הוא להפחיד אנשי המלחמה, ולזה אמר רבשקה, כי אדניו שלחו בעבור האנשים אשר על החומה, ליראם ולבהלם.

התועלת השלשה עשר – הוא: להודיע שהמלך ימשול בעם בהטבתו להם, כי בזה ימשך רצונם אליו. וזהו אמרו: עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו.

התועלת הארבעה עשר – הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיענה על הדברים שיאמרו לו בעתות הרעה והצרה, אך ישבע בחרפה, אולי יתעשת האלהים לו, וירחמהו ויצילהו מהצרה ההיא. ולזה ספר, שלא ענו העם דבר לרבשקה, כי מצות המלך היא לאמר: לא תענוהו.

התועלת החמשה עשר – הוא: להודיע כי לעתות בצרה ראוי שיכנע האדם לפני ה' יתברך ויתפלל אליו, כדי שירחמהו ויראה בעניו. ולזה ספר, שכבר התפלל המלך בשק והתפלל לפני ה' יתברך, ובקש מישעיה שישא תפלה בעד השארית הנמצאה. ולזאת הסיבה גם כן ספר, שכבר נכנע יאשיה לפני ה' יתברך וקרע את בגדיו, ובכה לפניו על דבר הרע המוכן לבא עליו ועל עמו מאת ה' על חטאת אבותיו.

התועלת הששה עשר – הוא: להודיע כי היות ה' יתברך מגיד מראשית אחרית הוא המופת על שהוא פועל הדברים, כי לולי זה לא יתכן שיודיע אותם טרם היותם, כי איך ידע הוא מה שיפעלהו זולתו?

התועלת השבעה עשר – הוא: להודיע כי מהשגחת ה' יתברך בצדיקים ימשך לדחות מעליהם הרע שכבר התחיל לבא, כאמרו: הן יקטלני לו איחל. ולזה ספר, שאף ע"פ שכבר נגזר על חזקיה שימות מאותו החולי, הנה שמע ה' יתברך תפלתו ורפא אותו, והאריך ימיו חמש עשרה שנה. ולזאת הסיבה גם כן ספר שאף על פי שכבר היה נגזר שיבא הרע בימי יאשיהו, הנה נעתר לו ה' יתברך והיה שלום ואמת בימיו.

התועלת השמנה עשר – הוא: להודיע כי כשנגזר שימשך רע מה מחטאים מה, הנה ראוי לנקות מהחטאים ההם כדי שיסור הרע ההוא. ולזה תמצא, כי כשידע יאשיהו שהאריך ה' יתברך את הרע עד אחר מותו מפני הכנעו לפניו, רצה לנקות ישראל מהחטא ההוא, והעמיד כל העם בברית עם ה' יתברך, ובער כל האלילים והמזבחות והבמות ומשמשיהם, והשבית את הכומרים, וזבח כל כהני הבמות אצל המזבחות, לא השאיר לעבודת אלילים שום זכר בישראל. והנה היה כל זה כלי להסיר הרע לגמרי מישראל, כי הייעודים הרעים יסורו בסור החטאים אשר בעבורם היו, אך ישראל חטאו אז, כמו שזכר הנביא שהיה מוכיח אותם בימי יאשיהו, ולזה לא נמשך מזה התכלית שכיון אליו יאשיהו.

התועלת התשעה עשר – הוא: להודיע שכהן שעבד עבודת אלילים הוא פסול לעבודה, אך הוא אוכל בקדשים עם אחיו הכהנים. וזהו אמרו: אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם.