[ח, ג]
ותצא לצעק אל המלך אל ביתה ואל שדה -
רצה לומר, שהחזיקו בהם אנשים, והיתה מבקשת קרקעותיה ופירותיה מיום נסעה.

[ח, ו]
וישאל המלך לאשה ותספר לו -
רצה לומר, שכבר שאל לה זה הענין שספר גחזי שעשה אלישע מהגדולות, ותספר לו שהענין הוא כן.

ויתן לה המלך סריס אחד -
רצה לומר, שר אחד. וצוה שישיב לה את כל אשר לה מהקרקעות, ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ, ואולם מהבית לא צוה לתת לה שכירות, וזאת קצת ראיה שהדר בחצר חברו שלא מדעתו, חייב להעלות לו שכר.

[ח, ט]
וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל -
והנה אחשוב שזאת היא המנחה שלקח בידו, רצה לומר, תחת רשותו ותהיה וי"ו וכל טוב כפ"א רפה בלשון ישמעאל, רצה לומר, שהיא ללא ענין והרצון בו, כל טוב דמשק.

[ח, י]
לך אמור לו חיה תחיה -
רצה לומר, שכבר הראהו ה' יתברך כי מות ימות, אך כדי שלא יאמרו כי מהפחד מת, אמר לו חיה תחיה וזה דבר ראוי לנביאים, כי בזה יתאמת יותר אמתות נבואתם.

[ח, יא]
ויעמד את פניו -
רצה לומר, שכבר התאפק להעמיד פניו שלא יבכה, ושם ידיו על פניו שלא יראהו חזאל בוכה, ולא יכול להמנע מלבכות.

[ח, יב]
מבצריהם תשלח באש -
רוצה לומר, הערים הבצורות אשר להם.

ועולליהם תרטש -
אחשוב שהרצון בזה, שיהיה סיבה שיהיה נטושים ועזובים, כשיהרג אבותיהם ואמותיהם.

והרותיהם תבקע -
רוצה לומר, הנשים ההרות, וזה דרך אכזריות. או יהיה הרצון בהרותיהם, המגדלים החזקים הבצורים ובנויים בהרים, וענין בקוע הוא בקוע חומותיהם, וכמוהו: על בקעם את הרות הגלעד, והנה זה הפירוש השני הוא היותר נכון, לפי מה שאחשוב.

[ח, יג]
הראני ה' אותך מלך על ארם -
הנה זאת היא משיחת חזאל למלך שאמר ה' יתברך לאליהו.

[ח, טו]
ויהי ממחרת ויקח המכבר ויטבל במים ויפרש על פניו וימת -
אחשוב כי המכבר הוא הנקרא רנוא"ה בלע"ז והנה טבל אותו במים קרים, כי היה מתרעם בן הדד מתגבורת החום הנכרי, ועשה זה להשקיט החום ההוא, וזה עזר למהר המות, ומלך חזאל תחתיו, כמו שאמר לו אלישע.

[ח, טז]
ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל -
כבר בארנו זה במה שקדם, והרצון בו, שכאשר עברו חמש שנים ליורם בן אחאב עם יהושפט מלך יהודה שהיה משתתף עמו בהנהגת מלכות ישראל, אז מלך יהורם בן יהושפט מלך יהודה.

[ח, יח]
כי בת אחאב היתה לו לאשה –
והנה במה שאחר זה קראה בת עמרי ואחשוב כי היתה בת אחאב, אך פעם יחסה אל אביה ופעם אל אבי אביה.

[ח, יט]
לתת לו ניר לבניו כל הימים -
רוצה לומר, שיתן מלכות לבניו כל הימים.

[ח, כ]
בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה -
רצה לומר, כי בימי יורם פשע אדום מתחת יד יהודה ומרדו בהם והמליכו עליהם מלך, והעבירו הנציב ששם עליהם מלך יהודה.

[ח, כא-כב]
והנה עבר יורם צעירה וכל הרכב עמו להלחם עם אדום המורד בו, והנה לא מרדו כולם בו, אך קצתם הלכו בעזרתו כדי להלחם עם המורדים בו מהאדומים, וכשהיה זה שהיה משתדל יהורם להלחם עם אדום המורד בו, הנה קם אדום המורד לילה והכה את אדום הסובב אליו להלחם עמו והם אשר באו לעזור את יהורם מלך יהודה, והכה בלילה שרי הרכב אשר ליורם וינוסו עם ישראל לאוהליו. וגם אז מרדה עיר לבנה בישראל.

[ח, כו]
בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו –
והנה בדברי הימים אמר בן ארבעים ושתים שנה במולכו. והנה מה שמנה בדברי הימים אינו ללידת אחזיה, אך לעת צמיחת מלכות עמרי, אשר בעבור היותו מזרעו קרה לו שנהרג עם מלך ישראל. וזה שאחר שלשים ואחד שנה לאסא מלך עמרי על כל ישראל, ואחר זה מלך שש שנים, ואחאב בנו עשרים ושתים, ואחזיה שנתים, ויורם היה בשנת שתים עשרה, הרי ארבעים ושתים שנה שעמדה מלכות עמרי.

ושם אמו עתליהו בת עמרי -
הנה היא אשר זכר כי היא בת אחאב.

[ח, כח]
ויכו ארמים את יורם –
הנה סבב ה' יתעלה שברמות גלעד נפלו אחאב ויורם בנו, כי יורם הלך להלחם ברמות גלעד ושם הוכה, וזה היה כלי אל שהיה יכול יהוא להמיתו.