פרק יב, ג
כל ימיו אשר הורהו יהוידע. אבל משמת יהוידע, אז באו שרי יהודה להשתחות למלך, ועשאוהו אלוה, אמרו לו, הנכנס לבית קדש הקדשים שעה אחת מסוכן למות, ואתה נחבאת בו שש שנים, כדאי אתה להיות אלוה, אז שמע המלך אליהם (בדברי הימים ב כד יז. שמות רבה ח ב).

פרק יב, ה
כסף עובר איש כסף נפשות ערכו. שני כספים יש כאן, כסף עובר, הוא כסף השקלים שבכל שנה, הנאמר בו (שמות ל יג,) 'כל העובר על הפקודים', ואיש שיתנדב ערכת נפשו, האומר ערכי עלי. כל כסף אשר יעלה וגו'. כגון האומר הרי עלי מנה לבדק הבית.

פרק יב, ו
יקחו להם הכהנים. יהיה שלהם, והם יקבלו עליהם לחזק את בדק הבית משלהם. מאת מכרו. מאת מכירו הרגיל אצלו. בדק. בקיעה וסדק החומה.

פרק יב, ח
ועתה אל תקחו כסף. עוד, ואל תחזקו הבית משלכם. כי לבדק הבית תתנוהו. אם יפחות יפחות, ואם יותיר יותיר.

פרק יב, י
אצל המזבח. בעזרה. מימין בבוא איש. מימין ביאת האנשים. שומרי הסף. ספי העזרה, הממונים על מפתחות העזרה, שהרי תרגמו יונתן, אמרכליא. והאמרכלים שבעה היו, לשבעה שערי העזרה, בתוספתא דשקלים (ב טו).

פרק יב, יא
ויהי. מיום אל יום תמיד. כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך וגו'.

פרק יב, יב
ונתנו את הכסף המתכן. היו נותנין אותו הכסף המנוי, לאחר שהוציא מן הארון ושקלוהו ומנאוהו, היו נותנין אותו על ידי הגזברין הממונים על עושי המלאכה. המתכן. לשון מנין, כמו (שמות ה יח,) ותוכן לבנים תתנו. המפקדים. הממונים. ויוציאהו. לשון הוצאה, לשכור חרשי העץ. ולבונים. הם הארדיכלין חרשי האבן, שחבריהם עושים על פיהם ראשי האומנות.

פרק יב, יג
ולגדרים. לבוני החומה, תלמידי ארדכלין. ולחצבי האבן. מן ההר.

פרק יב, יד
ספות כסף מזמרות. והם כלי שיר.

פרק יב, טז
ולא יחשבו את האנשים. לא היו האמרכלין באין לחשבון עם האנשים הגזברין, אשר יתנו האמרכלין את הכסף תמיד על ידם לתתו לעושי המלאכה, לפי שלא היו חשודים בעיניהם, כי באמונה הם עושים.

פרק יב, יז
כסף אשם וכסף חטאות. המפריש מעות לחטאתו ולאשמו, ולקח את הבהמה ונותר מן המעות. לא יובא בית ה'. לבדק הבית. לכהנים יהיו. והם לוקחים מהם עולות קיץ למזבח, הבשר לעולה, והעורות שלהם, כך שנינו בתמורה (כג ב,) זה מדרש דרש יהוידע הכהן, כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם, ילקח בהן עולות.

פרק יב, יח
אז יעלה חזאל. אחר מות יהוידע, ועשה יואש את עצמו אלוה.

פרק יב, כא
בית מלא. באותו מקום. מלא. שם מקום. סלא. שם מקום.

פרק יב, כב
ויוזכר בן שמעת ויהוזבד בן שמר. כתוב בדברי הימים (ב כד כו,) שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית, ולמה פירשו הכתוב, ללמד שנפרע ממנו הקב"ה על ידי אנשים כיוצא בו, יבאו עמונים ומואבים כפויי טובה, שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, ויפרע מיואש, שכפה בטובתו של יהוידע, והרג את זכריהו בנו, כמו שמפרש בדברי הימים (שם
פרק יב, כא). ומדרש זה בספרי.