פרק יג, ה
ויתן ה' לישראל מושיע. את יואש בן יהואחז, שנאמר בו (לקמן יט,) שלש פעמים תכה את ארם.

פרק יג, י
בשנת שלשים ושבע וגו'. מקרא זה מוכחש משני צדדין, ולא מצאתי לו מתקן, שהיה לו לומר שלשים ותשע, שהרי עמד אביו בשנת עשרים ושלש ליואש, ומלך שבע עשרה שנה, נמצא שמת בשנת שלשים ותשע ליואש. ועוד הא אמור למטה בענין, בשנת שתים ליואש בן יהואחז מלך ישראל, מלך אמציה בן יואש מלך יהודה, נמצא שעמד יואש בן יהואחז בשנת ארבעים של יואש שהיתה שנה אחרונה לו, ובשנה שניה ליואש בן יהואחז מלך אמציה, ואף כי תאמר שמלך אמציה בשנת מות אביו, וקרא הכתוב שנת שתים ליואש, למדת שלא מלך יואש מלך ישראל עד שנת שלשים ותשע של יואש מלך יהודה.

פרק יג, יג
וירבעם ישב על כסאו. בנו היה. ויש לתמוה, למה נכתבו כאן שני מקראות הללו, שהרי עוד לפנינו הוא מספר והולך בדברי יואש, וחוזר וכותב ויתר דברי יואש וגו', וישכב יואש עם אבותיו וגו'. ואומר אני, שלא נכתבו אלא להפסיק, שלא לסמוך מיתת אלישע, למקרא של עבודה זרה, לומר ויעש הרע וגו', ואלישע חלה וגו'.

פרק יג, יז
פתח החלון קדמה. מול ארץ ארם שהם במזרח, כמה שנאמר (ישעיהו ט יא,) ארם מקדם. ירה ויור. [תרגום] שדי ושדא. ויאמר חץ תשועה וגו'. אלישע אמר החץ הזה יהיה סימן תשועה לישראל. באפק. שם העיר.

פרק יג, יט
ויאמר להכות חמש או שש פעמים. היה לך. אז. אם כך עשית, הכית את ארם חמש או שש פעמים, שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידיך על הקשת.

פרק יג, כ
יבאו בארץ. היו רגילין לבא ולשלול בארץ. בא שנה. [תרגום] במיעל שתא, בתשובת השנה, בעוד הארץ מליאה דשאים ויש מאכל לבהמתם, דרך חיילות לצאת.