פרק טו, א
בשנת עשרים ושבע שנים לירבעם וגו'. אפשר לומר כן, והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת, כמו שפירש בסמוך, אלא מה תלמוד לומר בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה, שמלך מלכות מנוגעת, למדנו שנתנגע בשנת עשרים ושבע למלכותו.

פרק טו, ה
וינגע ה' את המלך. מפורש בדברי הימים (ב כו טז) כא שנכנס להיכל להקטיר על המזבח הקטורת. בבית החפשית. עשה לו בית בבית הקברות, כמה דאת אמר (תהלים פח ו,) במתים חפשי. בירושלמי.

פרק טו, ח
בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו. אף מכאן יש ללמוד שמלך עזריה משמת יואש מלך ישראל חמש עשרה שנה בחיי אמציה אביו, שאם לא עמד עד שמת אביו, נמצא שלא עמד עד בשנת חמש עשרה לירבעם בן יואש, וירבעם מלך ארבעים ואחת, נמצא שמת ירבעם בשנת עשרים ושבע לעוזיה, והיאך הוא אומר בשנת שלשים ושמונה. אלא על כרחך, עוזיה וירבעם מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בחיי אביו יהואש שלש שנים, לכך הוא אומר וירבעם ישב על כסאו, שישב כבר, ועוזיה עמד משמת יואש, ומלך ירבעם מלכות שלמה. ובסדר עולם ראיתי, שירבעם מלך בחיי אביו שנה, ואיני יודע אם שבוש הסופרים הוא, שאינו יכול ליישב בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, אלא בענין זה.

פרק טו, י
ויכהו קבל עם. [תרגום] ומחהי קדם עמא, לעיני העם.

פרק טו, יב
ויהי כן. לא שהיתה כדאי מלכותו לימשך כל כך, אלא לקיים דבר מלך, שנאמר (ישעיהו נה יא, ) כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו'.

פרק טו, טז
כי לא פתח. שר העיר לא פתח לו את העיר, לקבלו למלך עליהם. ההרותיה. את הנשים ההרות שבה, בקע.

פרק טו, כה
שלישו. גבור שלו. את ארגוב ואת האריה. כל ארגוב לשון פלטין החשובין, וכל טרכונין בלשון ארמי, פלטין החשובין למלכות. בארמון הגדול אשר אצל הארגוב. ואת האריה. יש לומר, שהיה אריה של זהב עומד באותו ארמון.

פרק טו, ל
בשנת עשרים ליותם. היה לו לומר בשנת ארבע לאחז, שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, אלא לפי שהיה אחז רשע, רצה הכתוב למנותם ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים, כך הוא בסדר עולם.

פרק טו, לז
בימים ההם. בסוף ימיו של יותם. להשליח. לגרות.