פרק טז, ט
ויגלה קירה. את העם אשר בה, הגלה למדינה ששמה קיר.

פרק טז, יא
עד בא. לפני בוא המלך מדמשק.

פרק טז, יד
ואת מזבח הנחשת ויקרב וגו'. אי אפשר לומר מזבח הנחשת שעשה משה, שהרי נגנז, ואי אפשר לומר מזבח אבנים שעשה שלמה וקראו (בדברי הימים ב ז ז) מזבח הנחשת, שהרי אי אפשר לקרבו מזוית לזוית אלא אם הורסו, והרי שנינו אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה מעל המזבח, עד שבא מנשה וסילקה, שהוא הרס את המזבח כמו שמצינו באגדת חלק (זבחים סא ב). אין לי לפרש מזבח זה, אלא בכיורות ומכונות של נחשת, שהיו צרכי מזבח, והיו אצל המזבח הקודש, וכשעשה אחז את המזבח לעבודה זרה, סילק את הכיור והקריבו לצד אחר מאת פני הבית, שלא להפסיק בין המזבח שעשה ובין בית ה', ויתן אותו אצל מזבח הקודש צפונה. ומצינו שפירשו רבותינו דוגמתו (במסכת שבת דף נה א) ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת (יחזקאל ט ב, ) מזבח הנחושת מי הוה, אמר להם התחילו ממקום שאומרין שירה לפני. הרי כאן לכלי שיר של נחושת קראו מזבח.

פרק טז, טו
לבקר. לפרקים, לכשיעלה בלבי לבקרו.

פרק טז, יז
את המסגרות המכונות. איצטבלאות שהמכונות עשויות עליהם, כמו שנאמר (מלכ"א ז כח,) וזה מעשה המכונות מסגרות להם.

פרק טז, יח
מוסך השבת. גג אהל עשוי לצל, לשבת תחתיו בעזרה ביום השבת. ואת מבוא המלך. שהיה בא בו מביתו לבית ה' דרך החוץ, הסב אותו במקום הצנע, מפני מלך אשור שלא יחמוד אותן הכלים, וגם את המבוא הסב, שמא יצטרך להחבא, ויברח בהצנע.