פרק יח, א
בשנת שלש. למרדו של הושע.

פרק יח, ד
ויקרא לו נחשתן. לשון בזיון, כלומר מה צורך בזה, אינו אלא נחש נחושת.

פרק יח, ז
ישכיל. יצליח.

פרק יח, טז
קצץ. את הדלתות שהיה של זהב. ואת האומנות. תרגם יונתן: וית סקופיא, איסקופות.

פרק יח, יז
את תרתן ואת רב סריס. למדנו בסדר עולם, שלא באו שלשתם יחד, אלא רבשקה לבדו, כמו שכתב בספר ישעיהו (לו ב,) ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה, כשבאה לו שמועה על תרהקה מלך כוש, וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו וגו' שם לז ט. בתעלת. פוסקיר"ה בלע"ז, בריכה שעושין לביברי דגים. שדה כובס. שדה שהכובסין שוטחין בו בגדים, וכן תרגם יונתן: חקל משטח קצריא.

פרק יח, יח
המזכיר. איזה משפט בא לפני המלך ראשון, שיפסקנו ראשון.

פרק יח, כ
אמרת אך דבר שפתים וגו'. אמרת עד הנה אעבוד למלך אשור, אך דבר שפתים היה, כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך, לא הוצרכת לעצה וגבורה, אבל עכשיו שיצא ובא, עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת, עתה אמור על מי בטחת.

פרק יח, כא
ובא בכפו. כשאדם נסמך על משענת קנה רצוץ שנשבר בידו, באין ראשי הקרומיות ונוקבין את כפו.

פרק יח, כב
הלא הוא אשר הסיר חזקיהו וגו'. יש ללמוד מכאן, דרבשקה ישראל מומר היה (ראה סנהדרין סא,) שהיה מודה שהקב"ה אלוה, אלא שרצונו לעבוד עבודה זרה.

פרק יח, כג
התערב נא. התפאר עליו, בוא בערבון, על מנת אם תוכל ליתן לך רוכבים על אלפים סוסים. התערב. גוי"ר בלע"ז.

פרק יח, כד
ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני. שהרי כל הקטן שבהם, שר על אלפים איש, ואתה אינך משיג לאלפים איש, למדנו מכאן על ראשי גייסות מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב, הקטן שבהם, שר על אלפים איש שעמו.

פרק יח, כה
המבלעדי ה'. וכי שלא ברשות באתי, כבר נתנבא ישעיה (ז יז) 'בימי אחז אביך יביא ה' עליך ועל עמך וגו' את מלך אשור'. והשחיתה. את זו הוסיף משלו.

פרק יח, כו
כי שומעים אנחנו. אנו בני פלטין, ומכירין בלשון ארמית ובשאר לשונות, ואל תדבר אלינו יהודית, שכל העם מכירין בו, ואין אנו רוצים שישמעו.

פרק יח, כז
לאכול את צואתם. ברעב המצור. חוריהם. רעי היוצא דרך חור פי הטבעת. ורבותינו פירשו (מגילה כה ב,) לכנותם לשון נאה צואתם. מימי שניהם. צואה לחה, שיני דכרכשא דקיימא אתלת שיני. או לשון גלל, שבא על ידי לעיסת השינים.

פרק יח, לא
עשו אתי ברכה. שאילת שלום, כמו (בראשית מז ז,) 'ויברך יעקב את פרעה'.

פרק יח, לב
אל ארץ כארצכם. כן דרכי, להעביר את האומות ממדינה למדינה, היה לו לומר אל ארץ טובה משלכם, שהרי לפתותם בא, אלא שידע שיכירו שדבריו שקר. ארץ דגן ותירוש. זו אפריקי (ירושלמי שביעית ו א).

פרק יח, לד
הנע ועוה. אותם מלך אשור, החריבם והגלם. כי הצילו את שומרון. והשומרונים היו עובדים את אלהי ארם שהיו שכיניהם.

פרק יח, לז
קרועי בגדים. על ששמעו גידופי השם.