פרק יט, ג
ותוכחה. שהרשעים מתווכחין ומראין פנים לדבריהם, לאמר לנו הכח והגבורה. בנים. ישראל. עד משבר. עד צרה הדומה לאשה יושבת על משבר ואין בה כח לילד, משבר, שם מושב אשה הכורעת לילד.

פרק יט, ד
והוכיח. אישפרובי"ר בלע"ז, הראה פנים לדבריו, שהצליח בכל אשר הלך.

פרק יט, ז
ושמע שמועה. ויעלה מעליכם ושב לארצו, ולא מחמת השמועה, אלא לאחר זמן ישוב לארצו בבושת פנים, והפלתיו שם בחרב, ומה היא השמועה, וישמע אל תרהקה, שמע שיצא תרהקה להלחם עמו, ועלה מעל ירושלים והלך לכוש, ונלחם עם תרהקה ופוט ומצרים שעמו, ונצחם ונטל חמדת אוצרותיהם, ובא לירושלים ונפל שם, הוא שאמר (ישעיהו מה יד,) 'יגיע מצרים וסחר כוש וגו' עליך יעבורו וגו''.

פרק יט, ט
וישב וישלח מלאכים. להודיע שאינו שב לארצו, אלא להלחם עם כוש, ולחזור כאן.

פרק יט, יב
עדן. שם מדינה.

פרק יט, יג
הנע ועוה. אותן מלך אשור.

פרק יט, יז
אמנם. אמת הוא שהחריבו מלכי אשור את העמים, ונתנו את אלהיהם באש.

פרק יט, כג
מרום הרים. הר הבית. ירכתי לבנון. בית המקדש, שמלבין עונות. ואכרת קומת ארזיו. לא אשוב עד שאחריבנו. קצו. סופו. יער כרמלו. מליאת ארצו ויופי הדרו.

פרק יט, כד
אני קרתי ושתיתי מים זרים. כלומר התחלתי בכל מעשה וגמרתי, כזה הכורה בור ומוצא מים זרים ושותה. מים נובעים קורא זרים, לפי שעד הנה לא הכירו בהם. ואחריב בכף פעמי. אם צרתי על עיר הבוטחת בנהרותיה, הבאתי עליה גייסות רבות שהובישו יאוריה בשתייתם ושתית בהמתם ומרמס רגליהם. ואחריב. לשון הוה, כן דרכי תמיד.

פרק יט, כה
הלא שמעת למרחוק. למה תתפאר ותתגדל בזאת, לא שלך היא, כי שמעת למרחוק על ידי הנביאים שגזרתי על העמים להביאך עליהם, כענין שנאמר (שם י ה,) 'הוי אשור שבט אפי'. למימי קדם. משנברא העולם, עלתה במחשבה, שנאמר (שם ל לג,) 'כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן', זה סנחריב שנשרף באש גיהנם, שנאמר (שם לא ט,) 'נאם ה' אשר אור לו בציון'. עתה הבאתיה. וזה הכח שבידך. ותהי. ביאתה של גזרתי, להשאות ערים בצורות, להיות לגלים נצים, לגלי אדמה שצומחין בהן ירקות, שאתה מחריבן בגזרתי. להשות. לשון שאייה גלמודה.

פרק יט, כו
ויושביהן קצרי יד. הם, שאני התשתי את כחן לפניך, ואין הגבורה שלך, אין אתה גבור, אבל הם חלשים. חציר גגות. הממהר ליבש. ושדפה לפני קמה. כשבלים השדופות, בטרם יתקשו לבא לידי קמה.

פרק יט, כז
ושבתך וצאתך ובאך. תרגם יונתן: ומיתבך בעיצה ומיפקך לאגחא קרבא ומיתך לארעא דישראל גלי קדמי, מאתי נהיתה. ואת התרגזך אלי. ואת אשר סופך להתגאות ולהתעורר אלי ברוגז ורעש, אשטרימי"ה בלע"ז.

פרק יט, כח
ושאננך. כמו ושאונך. חחי. כמין שיר הוא, שמושכין בו בהמה שעסקיה רעים, כמו ששנינו (שבת נא ב) כל בעלי השיר יוצאין בשיר. ומתגי. תרגם יונתן: זמם, והוא של ברזל, ותוחבין אותו בנחירי הנאקה ונמשכת בו, לפי שעסקיה רעים, והוא ששנינו (שם,) ונאקה בחוטם.

פרק יט, כט
וזה לך האות. לחזקיהו אמר הנביא, וזה שאמרתי לך סנחריב יפול כאן, יהי לך לאות אף לימים הבאים שאתם יראים למות ברעב, לפי שסנחריב החריב את הארץ וגדע את האילנות. אכול השנה ספיח. בשנה הזאת יצמחו לכם צמחים ותתפרנסו מהם. סחיש. גדועי אילנות שיצמחו, וכשתראה דברי קיים במפלת האוכלסין, יהיה לך לאות שאף הבטחה זו תתקיים.

פרק יט, לא
קנאת ה' צבאות. שיקנא לכבודו ולשמו, ולא שיש זכות בידכם, כי הרבה הרשיע אחז אביך.

פרק יט, לב
ולא יקדמנה. לא יערך לפניה מגן. סוללה. צבור אדמה להגביה תל לעמוד עליו להלחם על העיר, ועל שם שהוא כובשו וחובטו בעצים ומקבות כדי שיהא נדוש וכבוש בחוזק, קורהו סוללה, לשון (ישעיה סב י, ) 'סולו סולו המסילה'.

פרק יט, לה
ויהי בלילה ההוא. כששב סנחריב מעל כוש, ובא עד נוב שהיתה סמוכה לירושלים. מאה ושמונים וחמשה אלף. כולם ראשי גייסות.

פרק יט, לו
וישב בנינוה. היא ראש לארץ אשור.

פרק יט, לז
בית נסרוך אלהיו. נסר מתיבתו של נח. הכהו בחרב. שמעו אותו שאמר לשוחטן לפניו אם יצילוהו, שלא יהרגוהו שרי המלכות שמתו בניהם על ידו (סנהדרין צו א).