פרק ב, א
בסערה. ברוח סערה.

פרק ב, ב
שב נא פה. חפץ היה לדחותו מחמת ענוה, שלא יראה בהלקחו. את אדוניך. ולא אדונינו, מלמד שהיו שקולים כאליהו (שם שם ה).

פרק ב, ח
ויגלום. כרכה, כדי שתהא נוחה להכות בה. ויגלום. ולא כריכה ממש, אלא קולט ספרים אחרים לוקט, שקורין פייגד"ו בלע"ז.

פרק ב, י
הקשית לשאול. אי אפשר לתת לך יותר ממה שיש לי בידי. אם תראה אותי לוקח מאתך. אז אוכל לעשות לך יותר ויותר. יהי לך כן ואם אין לא יהיה. שאין היכולת בידי.

פרק ב, יב
אבי אבי רכב ישראל. [תרגום] רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין.

פרק ב, יד
איה ה' אלהי אליהו. שהובטחתי שתשרה בי פי שנים ברוחו אלי. אף הוא ויכה את המים. אף הוא, בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, גדולה חציית אלישע כפלים כשל אליהו, שבתחלה זכות שניהם, ועכשיו זכותו יחידי.

פרק ב, טז
פן נשאו רוח ה'. אפשר אמש אמרו לו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך, ועכשיו נעלם מהם היכן הוא, מלמד מיום שנגנז אליהו, הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים, ושוב לא היתה רוח הקודש מרובה בישראל (שם).

פרק ב, יז
עד בוש. נתבייש מהם, שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו, לפי שנטל גדולתו אינו רוצה שישוב, כל זה ראיתי בתוספתא דסוטה (שם).

פרק ב, יט
והמים רעים. ומחמת המים, הארץ משכלת את יושביה לקברם, אם כן מהו ומושב העיר טוב, מכאן אמרו חן מקום על יושביו (סוטה מז א).

פרק ב, כא
אל מוצא המים. שהיו נובעים משם. וישלך שם מלח. והלא מלח דבר המקלקל את המים הוא, אלא נס בתוך נס.

פרק ב, כג
ונערים קטנים. המנוערין מן המצות. עלה קרח. עלה מכאן, שהקרחת עלינו את המקום, שעד עכשיו היינו משתכרין להביא מים מתוקים מרחוק, ומתפרנסין בכך, ומשהמתיקו אבדו פרנסתן, כך מפורש בסוטה (מו ב).

פרק ב, כד
ויראם. ראה שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה (שם).