פרק כד, ג
אך על פי ה' היתה. כל הרעה הבאה ביהודה על ידי הגדודים האלה.

פרק כד, ו
וישכב יהויקים. לא על מטתו, כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה, והיו מגררין אותו ומת בידם, כמו שנאמר (ירמיהו כב יט,) 'קבורת חמור יקבר סחוב והשלך'. ובדברי הימים (ב לו ו) כתב שאסרו נבוכדנאצר להוליכו בבלה.

פרק כד, ז
לצאת מארצו. לעזור ליהויקים. כי לקח מלך בבל וגו'. שנצחו במלחמה בשנת הרביעית ליהויקים, בכרכמיש על נהר פרת, ככתוב בספר ירמיהו (מו ב).

פרק כד, יב
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל. לעשות לו כרצונו, ולא למלחמה.

פרק כד, יד
החרש והמסגר. תרגם יונתן: אומניא ותרעיא. ורבותינו אמרו (גיטין פח א,) חכמים גדולים בתורה, שכשאחד פותח הכל שותקין, כמו שכתוב (ישעיהו מא א, ) החרישו אלי איים, מסגר, הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, כמו שנאמר (שם כב,) ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח.

פרק כד, טו
ואת אילי הארץ. אלו חורי יהודה ובנימין, וצדיקים היו, עליהם הכתוב אומר (ירמיהו כד ה,) 'כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה'.

פרק כד, טז
שבעת אלפים. ולמעלה הוא אומר עשרת אלפים, בא הכתוב השלישי והכריע בספר ירמיהו (נב כח,) 'זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים', אמור מעתה שלשת אלפים היו משבט יהודה, ושבעת אלפים מבנימין ושאר שבטים, ואף בסדר עולם למדנו כן.

פרק כד, יז
ויסב את שמו צדקיהו. יה יצדיק עליך את הדין, אם תמרוד בי (הוריות יא ב).

פרק כד, כ
כי על אף ה' היתה וגו'. לפיכך וימרוד צדקיהו במלך בבל, נתן הקב"ה בלבו למרוד בו, כדי שיגלה.