פרק ג, א
ויהורם בן אחאב. אף פרשה זו, בשביל להגיד נס של מישע מלך מואב שנעשה על ידי אלישע נכתבה כאן, שמנה באליהו שמונה נסים, ובאלישע ששה עשר, לקיים פי שנים ברוחך אלי, וכתבן כולם זו בצד זו, כך ראיתי בשלושים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו דרבי יוסי הגלילי, וחציית ירדן של אלישע כשתים דשל אליהו.

פרק ג, ב
רק לא כאביו וכאמו. שהוסיפו את הבעל, להכעיס.

פרק ג, ג
רק בחטאות ירבעם וגו' דבק. וכן כל מלכי ישראל, מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלו לרגל, לכך עבדו את העגלים.

פרק ג, ד
נוקד. [תרגום] מרי גיתין. אילים צמר. דיכרין דרעיא, עם צמרם.

פרק ג, ח
דרך מדבר אדום. כי גם מלך אדום ילך עמנו.

פרק ג, י
לתת אותם וגו'. שימותו בצמא.

פרק ג, יא
אשר יצק מים על ידי אליהו. בהר הכרמל, וביציקתו נעשו אצבעותיו כמעיינות מים, עד שנתמלאה התעלה, וראוי הוא ליעשות לנו נס על ידו במים. (ילקוט שמעוני רמז ריד).

פרק ג, יג
אל כי קרא ה' וגו'. [תרגום] בבעו לא תדכר חובין רשעתא ההיא, בעי עלנא רחמין, ארי זמין ה' וכו'.

פרק ג, טו
קחו לי מנגן. מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו.

פרק ג, טז
גבים גבים. בורות מלאים מים.

פרק ג, יח
ונקל זאת. ועוד נס זה נקל ומועט בעיני ה', והוסיף להפליא אתכם נס אחר, ונתן את מואב בידכם.

פרק ג, יט
וכל עץ טוב תפילו. אף על פי שנאמר (דברים כ יט,) 'לא תשחית את עצה', כאן התיר לכם, שהיא אומה בזויה ונקלית לפניו, וכן הוא אומר (שם כג ז,) 'לא תדרוש שלומם וטובתם', אלו האילנות הטובים שבהם. החלקה הטובה. שדה זרועה, קומצ"י בלע"ז.

פרק ג, כ
ויהי בבקר כעלות המנחה. המים התחילו לירד מן השמים בבקר בארץ אדום, וכעלות המנחה באין שוטפין ובאין לאותו הנחל, לפי שאמר לא תראו רוח ולא תראו גשם, במדרש רבי תנחומא.

פרק ג, כא
על הגבול. על הספר, שקורין מרק"א.

פרק ג, כב
אדומים כדם. כן דרך המים, כשהשמש זורחת עליהם בבקר, מאדימות. מנגד. מרחוק, והם לא ראו באותו הנחל מים מעולם, לפיכך היו סבורין שהוא דם.

פרק ג, כה
והערים יהרוסו. היו הורסין. ישליכו איש אבנו. שהיו נוטלין האבנים מן החומות, עד השאיר כל אבני הקירות בקיר לעמוד על חרסית שלהן הוא הטיט, כלומר שלא היתה עוד אבן בחומה, ואחרי זאת ויסובו הקלעים ויכו את הנשאר בחלקה, שלא נשברה החומה, והפילוה.

פרק ג, כז
ויקח את בנו הבכור. בפסיקתא דפרשת שקלים נדרש, ששאל את עבדיו מה טיבה של אומה זו שנעשה להם נסים כאלה, אמרו לו, אביהם אברהם בן יחיד היה לו, אמר לו הקב"ה הקריבהו לפני, ורצה להקריבו להקב"ה, אמר להם, אף אני בן בכור יש לי, אלך ואקריבנו לעבודה זרה. על החמה. חסר וא"ו, שהיה עובד לחמה. ויהי קצף גדול. שנזכרו עונותיהם, שאף הם עובדין לעבודה זרה, ואינן ראויין לנס.