פרק ד, א
מנשי בני הנביאים. אשת עובדיה היתה. כל בני הנביאים שבמקרא, תרגומו, תלמידי נבייא. והנושה. הוא יהורם בן אחאב, שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו, במדרש רבי תנחומא. לכך נאמר (לקמן ט כד,) ויך את יהורם בין זרועיו, שפשטו ליטול רבית.

פרק ד, ב
אסוך שמן. כדי סיכת שמן, והאל"ף בתיבה מן היסוד, כמו אל"ף של (איוב יג טז,) 'ואחותי באזניכם', והאל"ף של (יחזקאל כא כ,) 'אבחת חרב'.

פרק ד, ד
וסגרת הדלת. כבוד הנס הוא לבא בהצנע. והמלא תסיעי. מלפניך, ותתני כלי אחר במקומו למלאותו, וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו, לפי שהקב"ה עושהו כמעין, ואין דרך מעין לזוזו ממקומו, מדרש אגדה שמעתי.

פרק ד, ה
הם מגישים אליה. הכלים.

פרק ד, ו
ויעמוד השמן. מלבא עוד, ומדרש אגדה (בבראשית רבה לה ג,) הוקיר שער השמן.

פרק ד, ז
ותבא ותגד וגו'. באת ליטול עצה, אם למכור אם להמתין עד שיוקר עוד, אמר לה לכי מכרי, כי יש די לכל נשייך, ולחיות את ובניך בנותר, עד שיחיו המתים.

פרק ד, ח
ושם אשה גדולה. חשובה, וראיתי בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג,) אחותה של אבישג השונמית היתה. ויהי מדי עברו. באותה העיר, יסור אל ביתה לאכל לחם. יסור. לשון הווה, היה סר שם.

פרק ד, ט
הנה נא ידעתי. שלא ראתה זבוב על שלחנו, וקרי על סדינו (ברכות י ב).

פרק ד, יא
ויהי היום. ויהי יום אחד.

פרק ד, יג
חרדת אלינו. בשבילנו. את כל החרדה הזאת. לשום אל לבך את העסק הזה, כמו (ישעיהו סו ב,) 'וחרד על דברי', זהיר על הדבר שיהא עשוי, ונותנו אל לבו. מה לעשות לך. מה את צריכה שנעשה לך, שבשבילנו עסקת כל זה. בתוך עמי. בתוך קרובי, אין אדם מזיקני, איני צריכה למלך ולא לשר הצבא.

פרק ד, יד
ויאמר אלישע. לגחזי. ומה לעשות לה. נגד הטובה הזאת.

פרק ד, טז
למועד הזה כעת חיה. כמו שאת קיימת היום ולשלום, כך תהי קיימת למועד הזה, וחובקת בן. אל אדוני. אל תאמר חובקת בן, מה לי חבוקו אם סופי לקוברו, וזה שאמרה לו כשמת, הלא אמרתי לא תשלה אותי. אל תכזב. אל תראני דבר שיפסוק, יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא. אל תכזב. כמו (שם נ יא,) לא יכזבו מימיו.

פרק ד, יז
כעת חיה. כעת הזאת שהיתה בחיים ובשלום, ולכך נקוד כָּעֵת.

פרק ד, יט
ראשי ראשי. הנני חולה בראשי. ויאמר. אביו אל אחד מן הנערים, שאהו אל אמו.

פרק ד, כד
נהג ולך. מהר. אל תעצר לי. אל תעכב על ידי את הרכיבה.

פרק ד, כו
ותאמר שלום. הרי זה מקרא קצר, שהרי היה לו לכתוב, וישאל לה ותאמר שלום.

פרק ד, כח
הלא אמרתי. לך, אל תכזב בשפחתך. לא תשלה. לא תשגה אותי על דבר טעות.

פרק ד, כט
לא תברכנו. לא תשאל לשלום, וכל זה, שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן אתה הולך, והוא אומר להחיות את המת, ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו. והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אומר, רבי שלחני להחיות את המת (תנחומא בשלח כו, ירושלמי סנהדרין י ב).

פרק ד, לד
ויגהר עליו. תרגם יונתן: ואלהי עלוהי. הוא לשון עייפות, יש דוגמתו בברייתא דהאזינו ובספרי. ומנחם פתר, ויגהר פתרון המלה כפי ענינה, נשתטח עליו.

פרק ד, לה
ויזורר. נתעטש.

פרק ד, לח
שפות הסיר. הושיבה על הכירה. נזיד. תבשיל. לבני הנביאים. [תרגום] לתלמידי נבייא.

פרק ד, לט
ללקט אורות. גרגיר שקורין אורגא, שמאיר את העינים. ויש שפותרין, אורות ירקות, כמו (ישעיהו יח ד,) 'כחם צח עלי אור'. וימצא גפן שדה. [תרגום] גופנא בחקלא. וילקט ממנו פקועות שדה. צמחו ממנו פקועות שדה, הוא בוליי"ן בלע"ז, סם המות. ובשם רבי מנחם שמעתי, וילקט לבד ממנו בלעדיו, פקועות שדה. ויפלח. ויבקע.

פרק ד, מב
מבעל שלישה. שם מדינה. ויונתן תרגם, מארעא דרומא. בעל לשון מישור, והרבה במקרא. לחם בכורים. בפסח, שהתבואה מבכרת. בצקלונו. [תרגום] בלבושיה. לעם. לתלמידים שהיה זן.

פרק ד, מג
מה אתן זה. כל לחם ולחם.