פרק ו, א
ויאמרו בני הנביאים. נסים שנעשו לו מסדר והולך. רבותינו אמרו (סוטה מז א,) מכאן שהיה גיחזי דוחה התלמידים מלפניו, וכשנטרד באו תלמידים רבים, ונדחק המקום מהם.

פרק ו, ג
הואל. התרצה.

פרק ו, ה
ואת הברזל. הנסורת. והוא שאול. שאלתיו, ואין לי ממה לשלם.

פרק ו, ו
ויצף. צף על המים.

פרק ו, ח
פלוני אלמוני. [תרגום] כסי וטמיר, פלוני, לשון (דברים יז יח,) 'כי יפלא' יתכסי. אלמוני. מבלי שם, שלא היה רוצה להתגלות. תחנותי. שם אחנה, ואארוב את מלך ישראל או את גדודיו העוברים לשלול בארצי דרך אותו המקום.

פרק ו, ט
מעבור המקום הזה. מלכת שם. נחתים. חונים.

פרק ו, י
וישלח מלך ישראל. היה שולח ורואה אם אמת הוא. והזהירו. שהזהיר איש האלהים מעבור שם. לא אחת ולא שתים. עשה לו כך, כי אם פעמים רבות.

פרק ו, יא
על הדבר הזה. מי הוא מגלה סודי.

פרק ו, יג
איכה. היכן הוא.

פרק ו, טז
אשר אתנו. בעזרתנו.

פרק ו, יח
ויאמר הך נא וגו'. על הקללה לא הזכיר את השם, אבל על הפקיחה הזכיר את השם על שתיהן, על של נער ועל של גדוד. סנורים. חולי של שממון, רואה ואינו יודע מה הוא רואה.

פרק ו, יט
ולא זה העיר. שהנביא בתוכה, ואמת אמר להם, שכבר יצא ממנה.

פרק ו, כב
האשר שבית וגו'. וכי דרכך להרוג, אותם שאתה מביא שבייה (ומשבית אותם).

פרק ו, כג
ויכרה. לשון תיקון סעודה.

פרק ו, כה
דביונים. זבל הזב מן היונים.

פרק ו, כו
הושיעה אדני המלך. כסבור ששואלת מזונות.

פרק ו, כט
ותחבא את בנה. מת, ורוצה לאוכלו לבדה (ילקוט שמעוני רמז רלא).

פרק ו, ל
וירא העם. דרך הקרע, את השק תחת בגדיו.

פרק ו, לא
אם יעמוד ראש אלישע. שהיכולת בידו לבקש רחמים.

פרק ו, לב
וישלח איש מלפניו. המלך שלח להרגו, ובטרם יבא אותו המלאך אל אלישע, והוא נגלה לו ברוח הקודש, ואמר אל הזקנים, והנה המלאך יורד אליו והמלך אחריו.

פרק ו, לג
ויאמר. המלך. הנה זאת הרעה מאת ה'. זאת אחת מן הקללות שקלל על ידי משה (דברים כח נג,) 'ואכלת פרי בטנך במצור ובמצוק וגו''. מה אוחיל לה' עוד. להושיע, הלא לא יועיל.