ואלישע חלה את חליו -
שנו רבותינו:
שלשה חלאים חלה אלישע:
אחד שגירה דובים בתינוקות,
ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידיו,
ואחד שמת בו. שנאמר: ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו.

ועד אלישע לא הוה איניש דחליש ואתפח, עד דאתא אלישע ובעא רחמי.

ועד אברהם לא הוה זקנה, מי שרואה אברהם סבור שהוא יצחק ומי שרואה יצחק סבור שהוא אברהם, עד דבעא אברהם רחמי, שנאמר: ואברהם זקן בא בימים.

ועד יעקב לא הוה חולשא, אמר יעקב: היאך אדם מישב ומצוה את בניו?!
בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר: ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.

וימת אלישע ויקברוהו -
היא שנת עשירי ליהואש, מכאן אתה מחשב כמה שנים פרנס אלישע את ישראל:
מי"ט ליהושפט ועד עכשו הרי יותר מששים שנים.

ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד -
שנו רבותינו:

מי שנתחייב מיתה בבית דין לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. אלא שתי קברות היו מתוקנין בבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין.

וכל כך למה?
לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק, שנאמר: ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וגו'.
אמר ליה אביי: ודילמא לקיומי, ויהי נא פי שנים ברוחך אלי.
אמר ליה: אי הכי היינו דתניא: על רגליו עמד ולביתו לא הלך, אלא, ויהי נא פי שנים ברוחך אלי - היכי משכחת לה?

אמר ר' יוחנן:
שריפא את צרעת נעמן, שהיא שקולה כמת, דכתיב: אל נא תהי כמת (שאר קיטעא כתוב בתהלים ברמז תש"ה).

ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי -
אמר ר' חמא בר חנינא:
גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, שנאמר: ויהי הם קוברים וגו'.

מילתא דרבי אליעזר עבידא פליגא, דאמר רבי עזריה:
תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה, שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום.
ומה היה עושה?
היה ממלא חמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב את נפשו, ובזכות זה שרתה עליו שכינה, שנאמר: וילך חלקיהו הכהן ואליקים אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה, ולמפרע נקרא שמו סחרה, על שם: כי טוב סחרה, וכשמת בעלה חסרה אותה צדקת את בעלה ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה, וראו החיל שבא עליהם וישליכו את האיש בקבר אלישע וחיה, ואח"כ הוליד את חנמאל שנאמר: הנה חנמאל בן שלום.