בשנת שתים ליואש בן יואחז מלך ישראל מלך אמציהו בן יואש מלך יהודה, בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנים מלך בירושלים -
בשנת (י"ב [י"ד] לאמציה, אז הכה את אדום בגי המלח עשרת אלפים ואת אמציה מלך יהודה בן יהואש בן אחזיהו תפש יהואש מלך ישראל בבית שמש וחזר לשומרון. בו בפרק מת יואש.

ויחי אמציה בן יהואש מלך יהודה אחרי מות יהואש וגו' חמש עשרה שנה -
ומעת אשר סר אמציה מאחרי ה' ויקשרו עליו קשר וגו'.
החוח אשר בלבנון - זה חמור.
שלח אל הארז - זה יעקב.
תנה את בתך לבני - שכם בני חשקה נפשו בבתכם.
ותעבור חית השדה אשר בלבנון - זה שמעון ולוי.
ותרמוס את החוח - ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב.

ויהי אחרי בא אמציהו וגו' -
זה שאמר הכתוב: איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת.

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי:
אמר הקב"ה: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק וזבח וקטר לאלוהיהם, שנאמר: ויזבח לאלוהי דמשק, ושחקתי עם אמציה ונתתי מלכי ארם בידו, הביא אלוהיהם והשתחווה להם, שנאמר: ויהי אחרי בא אמציהו מהכות את האדומים וגו'.
היינו דאמרי אינשי: חדי ליה למר ולא ידע, בכי ליה למר ולא ידע, ווי לדין דלא ידע בין טב לביש.

בן ט"ז שנה עוזיה במלכו ונ"ב שנה מלך בירושלים ובימי דרשו ה' הצליחו האלהים
ומה היא ההצלחה שהצליחו?
הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה.

ומה ת"ל אחרי שכב המלך עם אבותיו?
אלא שמלך בימי אבותיו.

דבר אחר:
מה יורם ואחזיהו ויותם מתו מיתת תחלואים ע"י אחרים, כך אמציהו מת מיתת תחלואים ע"י אחרים.
עוזיהו וירבעם מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בימי אביו שנה, שנאמר: וישכב יהואש עם אבותיו.
(וכתיב): וירבעם ישב על כסאו, בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיהו.
אפשר לומר כן, והלא שניהם מלכו כאחת?!
אלא שמלך מלכות מנוגעת.
וכן הוא אומר: ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו ויותם בנו על בית המלך שופט.
ואומר: כלם נתייחסו בימי יותם ובימי ירבעם בן יואש, אפשר לומר כן?!
אלא כל כ"ה שנה שהיה עוזיהו מצורע, יותם בנו על בית המלך שופט.

והצרעת זרחה במצחו -
והלא דברים ק"ו:
ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון לגדולה בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו כך נענש, המתכוון ליטול לו גדולה ולא בשביל קונו על אחת כמה וכמה.

ועוד ק"ו:
ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט פריה ורביה אלא לרבות ובינה לבין עצמה כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח למעט פריה ורביה בינו ובין אחרים על אחת כמה וכמה.

הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו' כדבר ה' וגו' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי - אמר רב נחמן בר יצחק:
כדבר ה' וגו' אשר דבר ביד עבדו -
שהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטוב.

ולא דבר ה' למחות את שם ישראל -
אין הקב"ה מבקש (שימות) [שיפסל] אחד מישראל.
ראה מה כתיב: ואל יאמר בן הנכר הבדל יבדילני וגו'.
ומה על בן נכר לא אמרתי לפוסלו בני על אחת כמה וכמה.
הגבעונים שהיו גרים גרורים ומיראה נתגיירו קבלתי אותם ועל שבקש שאול להזדווג להם והרג מהם הרגתי אותו, ולא עוד, אלא שהבאתי שלש שנים רעב בשבילו ולבני אני פוסל?!
הוי ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים.