וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה -
העיד ר' יהושע לפני רבי על ר' מאיר, שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו.
חברו עליו אחיו ובית אביו.
א"ל: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר?!
דרש להם מקרא זה: וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן.
אפשר בא אסא ולא בערו, בא יהושפט ולא בערו, והלא כל ע"א שבעולם אסא ויהושפט בערום?!
אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.
מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה, שאין מזיחין אותו.
ואמרי לה: שאין מזחיחין אותו.
ואמרי לה: שאין מזניחין אותו.

אחר הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ירושלם -
האי דישנא להאי פרדשנא?

אמר רבינא:
מאי אחר הדברים והאמת?
לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע, אמר: אי אמינא ליה לחזקיה דמייתינא ליה סנחריב ומסרנא ליה בידך, יאמר: לא איהו בעינא ולא ביעתותיה בעינא, מיד קפץ הקב"ה ונשבע דמייתי ליה, דכתיב: נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן הייתה וכאשר יעצתי היא תקום לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו.

אמר ר' יוחנן:
אמר הקב"ה: יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס לחזקיהו וסיעתו, שנאמר והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן.

אמר ר' יצחק נפחא:
חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיה, שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
מה עשה?
נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב.
בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה.
ועל אותו הדור הוא אומר: והיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף, אע"פ שאלף גפן באלף כסף, לשמיר ושית יהיה.

ואומר: ואוסף שללכם אוסף החסיל כמשק גבים שוקק בו.
הוו קא מפחדי ואמרי: מאי נעביד?
אמר להו נביא לישראל: אספו שללכם!
אמרו לו: כל אחד ואחד לשלל או לחלק?
אמר להם: כאוסף החסיל, מה אסיפת החסיל כל אחד ואחד לעצמו, אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו.
א"ל: והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו?!
א"ל: כמשק גבים שוקק בו - מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל כשנפל ביד האומות טהר.

שלום הרג את זכריה ומלך תחתיו ירח ימים. בשנת ל"ט שנה לעזריהו מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשומרון, ובשנת נ"ב שנה לעזריה מלך פקח בן רמליהו עשרים שנה על ישראל בשומרון, ובשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך יותם בן עוזיהו בן כ"ה שנה היה במלכו וט"ז שנה מלך בירושלים, בשנת י"ז לפקח מלך אחז בן יותם בן עשרים שנה אחז במלכו וט"ז שנה מלך בירושלים.
באותה שעה: ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה, ובשנת שלש לאחז היה ויהי בימי אחז ויוגד לבית דוד - באותה שעה: ויקח אחז את הכסף ואת הזהב וגו'.
בשנת עשרים לפקח: בא תגלת פלאסר מלך אשור (ויך) [ויקח] את עיון - ונטל את שני עגלי הזהב ושברן והלך לו, שנאמר: ויבוא עליו תגלת פלאסר וגו' - ולא לעזרה לו, שכבר שמע מה שאמר הנביא: אל תירא משני זנבות האודים - באותו הפרק: ויקשור קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו וימלוך תחתיו בשנת עשרים ליותם - שהיא שנת ארבע לאחז.

אפשר לומר כן?
אלא שהייתה גזירה גזורה בימי יותם ארבע שנים.

דבר אחר:
שרצה למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים, עליו עלה שלמנאסר נמצא אחז מלך יהודה והושע בן אלה משועבדים למלך אשור שמונה שנים.
בשנת י"ב (לפקח) [לאחז] ויער ה' את רוח פול ויגלם לראובני ולגדי - ולקח את העגל שבבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר: גם אותו לאשור יובל.

ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע:
הרי הוא אומר: כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן וגו' אלו הם עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו ופלטו עמהן. (נגב) בפאת מטה.
מלמד שלא נשתייר מישראל היושבים בשומרון בפאת מטה ובדמשק ערש, אלא אחד משמונה שבהם.
ושאר העם היכן הוא?
בדמשק, לקיים מה שנאמר: והגליתי אתכם מהלאה לדמשק.
אותה שעה, משראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב, עמד והעביר פרדסיאות שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל, שבכל מלכי ישראל הוא אומר: וילך בדרך ירבעם, אבל בהושע בן אלה כתיב: רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו עלה עליו שלמנאסר.

ומפני מה לא נחתם גזר דינם לגלות?
מפני שהיו תולים קללה במלכיהם, לקיים מה שנאמר: אני ידעתי אפרים וגו'.
באותה שעה שראה הושע בן אלה שפניו של מלך אשור לעלות ולהגלות את ישראל פעם שלישית, הלך ונסמך על מלכי מצרים, שכן הוא אומר: בשנת י"ב לאחז וגו' מלך הושע וגו' ט' שנים.

ר' יוסי אומר:
אפשר לומר כן, כבר היו לו ח' שנים משהרג את פקח ומלך תחתיו ומה תלמוד לומר תשע?
שנת תשע למרדו.

וכן הוא אומר: וימצא מלך אשור בהושע קשר אשר שלח מלכים אל סוא מלך מצרים ולא העלה מנחה למלך אשור וגו' ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא. בשנת ארבע לחזקיה עלה שלמנאסר על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים.
בשנת שש לחזקיה היא שנת תשע למרדו של הושע, נלכדה שומרון ויגל מלך אשור את ישראל אשורה - והיינו דכתיב: ויתשם ה' מעל אדמתם.

בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו' -
ח' שנים שהה בין גלות ראשונה לשניה ועוד ח' שנים שהה מגלות שניה לשלישית ושהה עוד ח' שנים ועלה על מלך חזקיהו, לקיים מה שנאמר: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וגו'.

אמר ר' יוסי:
טעות גדולה טעה סנחריב, שנאמר: אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב, אותה שעה שלח תרתן לאשדוד ושטף עמונים ומואבים והערביים, שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים, לקיים מה שנאמר: בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב.
באותה שעה: וישלח מלך אשור את וגו' רבשקה וגו' - הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו.
ומה היא השמועה ששמע?
מה שנאמר: וישמע אל תרהקה מלך כוש - שטף שבנא הסופר וכל סיעתו והוליכם בזיקים והלך לו לכוש, נטל חמדת כל האוצרות ובא לו לירושלים, לקיים מה שנאמר: יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה.
יגיע מצרים - זה פרעה מלך מצרים.
וסחר כוש - זה תרהקה מלך כוש,
וסבאים אנשי מדה - אלו חיילות שלהם.
עליך יעבורו - זה ירושלים.
ולך יהיו - משולמים לך.
אחריך ילכו - זה חזקיהו.
בזיקים יעבורו - זה (בכרה ומנקיה) [כרומנקיא].
אליך ישתחוו ואליך יתפללו - שהם מתנים שבחו של הקב"ה ואומרים: אך בך אל ואין עוד אפס אלהים.

בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות בא על עית וגו'.
ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' - כלם מלכים קושרי כתרים בראשיהם, לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים.

ר' יוסי אומר:
יום שלישי של חזקיהו, הוא יום מפלתו של סנחריב ועמדה לו השמש כדרך שעמדה לו לאחז. בארבע לשבוע שהיא י"ח ליובל הייתה מפלתו של סנחריב, שנאמר: וזה לך האות אכול השנה ספיח - שעלו בפרק הפסח ולא הספיקו לזרוע ואכלו ספיחיהם, ובשנה השנית סחיש - שגדעו הלגיונות האילנות. ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטלו ואכלו פרים.
מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא אותה שנה.
אחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין וקבלו עליהם עול מלכות שמים, שנאמר: ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען, הלכו ובנו במה והקריבו קרבן לשם שמים, לקיים מה שנאמר: ביום ההוא יהיה מזבח וגו'.

בן עשרים וחמש שנה היה (חזקיה) במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלים -
ר' נהוראי אומר:
הונא בעי קומי רב:
כל ההאי טיבותא עבד [הושע בן אלה], וכתיב: עליו עלה שלמנאסר?
אלא כל המתחיל במצוה ולא גמרה, שלא אמר: הכל יעלו לירושלים, אלא אמר: מי שרוצה לעלות יעלה, שמט הקולר מצווארו ותלאו בצוואר הצבור.

עתה המבלעדי ה' עליתי (אל הארץ הזאת) [על המקום הזה] להשחיתו ה' אמר אלי עלה -
אמר ריב"ל:
מאי דכתיב: יען כי מאס העם הזה את מי השלוח?
אמר רב יוסף:
אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר, חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד, דמדברין להון כמי שילוח דמנגדין בנייח, ואתרצו ברצין ובן רמליהו, לכן הנה ה' מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וחלף ביהודה שטף ועבר.
וכי מאחר דברשות עבד, מאי טעמא איענוש?
נביא כי אתנבי אעשרת השבטים אתנבי, ואיהו יהיב דעתיה אכולה ארעא דישראל.
בא נביא ואמר לו: כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון.

מאי לא מועף?
אמר ר' אלעאי בר ברכיה:
אין נמסר עיף בתורה ביד המציק לו.
כעת הראשון הקל ארצה - לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אלא כאחרונים שקבלו עליהם עול תורה, ראויים הללו לעשות להם נס כנס דורכי הים וכעוברי הירדן, אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני עושה אותו גלילה בלויים.

סנחריב,
אמר ר' יוחנן:
יבא חזקיהו בעל שמונה שמות ויפרע מסנחריב, שיש לו שמונה שמות.
חזקיהו, דכתיב: כי ילד יוולד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום.
והאיכא חזקיה?
שחזקו יה.

דבר אחר:
שחזק את ישראל לאביהם שבשמים.
סנחריב, דכתיב ביה: תגלת פלאסר פלנאסר שלמנאסר פול סרגון (סרגין) אסנפר רבא ויקירא.
והאיכא סנחריב?
שסיחתו ריב.

דבר אחר:
שסח ונחר דברים כלפי מעלה.

אמר ר' יוחנן:
מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא?
מפני שלא ספר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר: עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם.

רב ושמואל
חד אמר:
מלך פקח היה.

וחד אמר:
מלך טפש היה.

מאן דאמר מלך פקח היה, אמר: אי אמינא להו עדיפא מארעייהו, יאמרו לי קא משקרת.
ומאן דאמר מלך טפש היה, יאמרו: א"כ מאי רבותך.

להיכא אגלינהו?
מר זוטרא אמר:
לאפריקי.

ר' חנינא אמר:
להרי (שלג) [סלוג].

אמר ר' שמואל בר נחמני:
שלש פרוזודוגמאות שלח יהושע בן נון אצלם:
הרוצה לפנות יפנה.
ולהשלים ישלים.
לעשות מלחמה יעשה.

גרגשי פנה, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו וזו אפריקי.
גבעונים השלימו דכתיב: וכי השלימו יושבי גבעון.
ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות.
משל למה הדבר דומה?
לאדם שהלך לישא אשה.
א"ל: אביך מלך,
ואני מלך.

אביך עשיר,
ואני עשיר.

אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין,
ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין, ואין זה פתוי.
אלא כיצד יאמר לה?
אביך הדיוט
ואני מלך

אביך עני
ואני עשיר

אביך מאכילך מיני קטניות
ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן

אביך מוליכך בקרון
ואני מוליכך בגלוניקא.

והלא דברים ק"ו:
אם מי שבא לספר בשבח ארצו ולא ספר בגנות ארץ ישראל כך, ק"ו למספר בשבחה (שאר קיטעא כתוב ביהוושע ברמז כ"ד).

מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי -
דרש ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
מאי דכתיב: לא מרובכם מכל העמים חשק וגו'?
אמר הקב"ה לישראל: אני חושק בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם:
נתתי גדולה לאברהם, ואמר: ואנכי עפר ואפר.
נתתי גדולה למשה ולאהרן, אמרו: ונחנו מה.
נתתי גדולה לדוד, אמר: ואני בער ולא אדע.

אבל עו"א אינם כן!
נתתי גדולה לנמרוד, אמר: הבה נבנה לנו עיר.
לפרעה אמר: מי ה' אשמע בקולו.
לסנחריב אמר: מי בכל אלהי הארצות אשר הציל את ארצם מידי.
לנבוכדנאצר אמר: אעלה על במתי עב.
לחירם מלך צור אמר: אני מושב אלהים ישבתי.